לחם משנה/טוען ונטען/א

לחם משנה ‏ טוען ונטען א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

הרי הן כעין של תורה בנקיטת חפץ. הריב"ש ז"ל בסימן תל"ז כתב ושבועה דרבנן אינה לא בשם ולא בכנוי ולא בנקיטת חפץ וכן כתב רש"י בגיטין פרק השולח (דף ל"ה.) ותימה מה שהביא מפרק השולח נראה משם דבעי נקיטת חפץ וכמ"ש התוספות בפרק השולח דחזר ממאי דכתב בפרק הכותב גם שם כתב על רבינו דסובר דשבועה דרבנן היא בשם או בכינוי אלא שאינה בנקיטת חפץ ולא הודו לו וגם זה קשה דרבינו לא כתב אלא גבי שבועת היסת דוקא ואי מיירי התם הריב"ש בשבועת היסת לא משמע הכי ממה שהביא מרש"י ז"ל פרק השולח דההיא שבועת המשנה משמע דבשבועת המשנה קעסיק וצ"ע:

ו

אין לך שבועה שתתהפך אלא שבועת היסת בלבד כו'. משמע דאית ליה לרבינו דמאי דשאלו בגמרא (שבועות מ"א) מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן לא שאלו כן אלא לשבועת היסת דוקא ואין ההיפוך אלא בה מפני שהיא קלה וכדכתב הרב המגיד ז"ל. וקשה א"כ דינא דאין יורדין לנכסיו גם כן נימא דלא הוי אלא בשבועת היסת דוקא מפני שהיא קלה ולמה כתב רבינו ז"ל שהיא אפילו בשבועת המשנה. ועוד מה הקשו בגמ' בפרק שבועת הדיינים שם דלרבי יוסי דאמר בדרבנן נחתינן לנכסיה מאי איכא למימר נימא שאני שבועת היסת שהיא קלה. וי"ל דרבינו ז"ל סובר דיש להשוות כל השבועות דרבנן לענין תועלת הנתבע משום דהוי אוקי ממונא ולענין דלא נחתינן לנכסיה משוינן להו מפני שהוא תועלת הנתבע וכן לענין ההיפוך לא מפרשינן בשאר שבועות דהם נשבעים ונוטלים לתקלת הנתבע ולכך לא מפכינן אע"ג דבהיסת מהפכינן דאין להשוותם לתקלת הנתבע ובטענת ספק ליכא הפוך דאיך יהפך אם חבירו טענו ספק וכל זה עושים כדי לאוקומי ממונא וכמו שכתב הר"ן ז"ל דשאני אוקומי ממונא מאפוקי ממונא:

ז

אין משביעין שבועת היסת וכו'. כתוב בהשגות א"א בזה איני מודה לו כי היא טענת ברי ועל זו אמר כו'. בפרק שבועת הדיינים (דף ל"ח:) אמרו שם במשנה אבל נשבעין לקטן ואוקמוה בגמרא (שם מ"ב.) כר"א בן יעקב שאמר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו וכו' והקשו שם ע"ב ומי מצית מוקמת לה כר"א בן יעקב הא קתני רישא מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור מפני שמשיב אבידה הוא ותירצו התם דלא אמר ברי לי ע"כ. ופירוש רבינו לפי הנראה הוא דפליג ראב"י באומר יודע אני ודאי שאתה חייב לאבא מנה מפני שאתה הודית לו בשעת מותו ולא פליג באומר כך צוה לי אבא דהא ודאי טענת שמא הוי לכ"ע וראיה לדבר מההיא דזה אחי כמו שהקשה הרמב"ן להראב"ד הובא בדברי הר"ן ז"ל. א"ו פליג באומר יודע אני בודאי שאתה חייב לאבא ולכך אע"ג דפסק רבינו ז"ל כראב"י סובר דכך צוה לי אבא הוי טענת שמא אבל הר"א ז"ל מפרש המחלוקת באומר כך צוה לי כך אמר לנו נראה דאומר יודע אני בודאי כ"ע מודו דנשבע ומ"ש בגמרא גבי רבי אמי שבועת ה' תהיה כו' אילימא דאמר מנה לאבא ביד אביך וכו' מה לי הוא מה לי אבוה מוקים לה בטענת ברי ודאי והוי ככ"ע בין לר"א בן יעקב בין לרבנן. והוא ז"ל נראה לכאורה דפוסק כר"א בן יעקב והוי טענת ברי ולכך השיגו לרבינו ז"ל ויש לתמוה טובא חדא דראיית הרי"ף ז"ל לומר דיש לפסוק כראב"י הוא משום ההוא ראיה דמה לי הוא מה לי אבוה וכיון דהוא ז"ל מפרש ההיא דמה לי הוא מה לי אבוה ככ"ע מי הכריחו לפסוק כר"א בן יעקב. מיהו אין זו קושיא דהכריחו לפסוק כן משום אידך טעמא דהרי"ף ז"ל דמשנת ראב"י קב ונקי ומ"מ פירש ההיא דמ"ל הוא מה לי אבוה ככ"ע אפי' כרבנן וחילק החילוק דבין ברי גמור לההוא ברי משום דמשמע ליה דסוגיא דמ"ל הוא כו' אתי שפיר טפי כדאתי ככ"ע. וע"ק דלפי פירוש הראב"ד ז"ל נראה דהוא מפרש דהך דצוה לי אבא הוי ברי והוו תרי גווני ברי ובברי גמור כ"ע מודו כי פליגי הוי בהך ברי דלרבי אליעזר הוי ברי גמור וכי אוקמוה בגמרא הך דנשבעין לקטן אליבא דרבי אליעזר בברי הוי בברי כי האי גוונא דצוה לי אבא וא"כ לפי פירוש זה ההיא דלעיל דמנה לאבא בידך ואמר אין לו בידי אלא חמשים דאוקמוה בדלא אמר ברי לי הוי באומר כמדומה לי שיש לאבא בידך דאי אמר צוה לי אבא או אפילו לא אמר צוה לי אלא אמר לי לבד נראה לפי דברי הר"א ז"ל דהוי ברי לר"א בן יעקב דהא בפרק רביעי כתב רבינו ז"ל דכך אמר לי אבא הוי משיב אבידה והשיגו שם הר"א ז"ל דזו מחלוקת ר"א בן יעקב ורבנן ואם כן משמע דאפילו בלא צוה לי אלא באמר לי לבד הוי טענת ברי. ואם כן לא נשאר כאן לאוקומי מתני' אלא בטענת שמא וכמדומה לי דלכאורה נראה דאין כאן אלא ג' חלוקות תרי גווני ברי וחד שמא וכן הביאם הטור ז"ל בהלכות טוען וא"כ קשה טובא דרישא קאמר מנה לי בידך אין לך בידי אלא נ' חייב וסיפא קאמר מנה לאבא בידך וכו' אין לו בידי אלא חמשים פטור ואי מוקמת ליה בשמא לפלוג וליתני בדידיה אפילו ביה נמי אי אמר כמדומה לי שיש לי בידך מנה ואמר אין לך בידי אלא חמשים פטור ועוד קשה כיון דלהראב"ד ז"ל יש חילוק בין ברי גמור לכשאמר כך צוה לי אבא אמאי לא מוקי מתני' כרבנן ונימא הך דנשבעין לקטן איירי בטוען טענת ברי גמור והך דמנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים איירי בטוען כך צוה לי אבא ועוד קשה כיון דלהראב"ד ז"ל נראה כאן דטוען מפי אחר הוי טענת ברי לר"א בן יעקב וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל שמודה להרמב"ן ז"ל אליבא דהראב"ד ז"ל דההיא דזה אחי דאע"ג דזה הספק טוען על פי האחר הוי טענת ברי אליבא דר"א בן יעקב א"כ קשה דבפרק ד' מהל' גזילה כתב רבינו וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזול כלי זה בידו וכו' דמתוך שאינו יכול לישבע משלם והקשה שם הראב"ד ז"ל בהשגות זה תימה מאחר שבעל הבית לא היה שם איך יש כאן טענת ברי כדי שיהיה זה מחוייב וכו' והשתא כיון דכאן פסק כראב"י וקרא טענת ברי לטוען מפי אחר א"כ מאי קשיא ליה התם. ועוד קשה טובא על הר"ן שכתב בהלכות שהראב"ד פסק כחכמים דאיך אפשר לומר כן דהא הוא משיג על רבינו דהוי טענת ברי וכרבי אליעזר בן יעקב ולרבנן לא הוי אלא טענת שמא ותו קשיא בהרי"ף ז"ל שרצה להביא ראיה לפסוק כראב"י מההיא דמה לי הוא מה לי אבוה דהא אפשר ליישב דברים אלו אליבא דכ"ע דלראב"י פריך אמאי פטור כשטוען מנה לאבא ביד אביך הא כשהיה טוען מנה לאבא בידך חייב וא"כ הוא הדין כשאמר מנה לאבא ביד אביך. ולרבנן נימא דפריך איפכא הכי אפי' באבוה נמי פטור וא"כ איך קאמר בשבועת ה' תהיה וכו' ולא בין היורשים אפי' בין שניהם אינו דהא לרבנן משיב אבידה הוא ופטור וא"כ הלשון הזה סתום ויש לפרשו בשני פנים לראב"י כולהו חייבים ולרבנן כולהו פטורים ואין כאן ראיה. איברא די"ל לזה דהלשון מוכיח יותר דמקשה אמאי היורשין פטורים אפי' הם נמי חייבים. ולקושיא שניה י"ל דהוא הדין דהוה מצי למנקט ביה היכא דאמר כמדומה לי אלא משום דאורחיה דמילתא דבמילי דאבוה לא ידע כמו שאמרו גדול במילי דאבוה קטן הוא לכך נקט מנה לאבא וכו' דאמר כמדומה לי במידי דהוי אורחיה. ולשלישית דסובר הראב"ד ז"ל דהך ברי מילתא דפשיטא כיון דהוא טוען בפני הודית לאבי ולא היה צריך לאשמועינן מתניתין בהא לכך לא מוקי מתני' כרבנן. ולרביעית י"ל דשאני התם בהל' גזלה העד מועיל לשני דברים אחד לעשות לטענת הבעל הבית טענת ברי והשני להיות מחוייב שבועה מן התורה כדין עד אחד אבל כאן אינו מועיל העד אלא כדי לעשותו טענת ברי לבד וזהו שמקשה שם הר"א ז"ל דאין ראוי שהעד יועיל לשני דברים. וליישב דברי הר"ן ז"ל היה אפשר לומר דהוא סובר כדברי הר"א ז"ל דפוסק כחכמים והוא דסובר דבין לר"א בן יעקב בין לרבנן טענת ברי הוי אלא דלראב"י הוי טענת ברי גמור ולרבנן לא הוי ברי גמור הילכך היכא שכופר הכל ודאי שנשבע שבועת היסת משום דמ"מ ברי הוי אבל היכא דמודה במקצת הוי כמשיב אבידה דהא היה יכול להעיז בבנו מפני שאינו ברי גמור וכיון דלא העיז ודאי באמת אמר אבל כופר הכל מודה דנשבע דהוי ברי ונראה לו להר"א ז"ל לומר כן כדברי חכמים דאל"כ למה ליה לגמ' לומר דבדרבה קמפלגי לימא בהא קמפלגי דלר"א בן יעקב הוי ברי ולרבנן הוי טענת שמא א"ו דכ"ע מודו דהוי טענת ברי אלא דוקא הוא משום דמשיב אבדה פטור כדפרישית על כן השיג על רבינו במ"ש דבכופר הכל פטור משום דהוי טענת שמא דאינו כן אלא הוי טענת ברי ועד כאן לא פליגי רבנן אלא במודה במקצת אבל בכופר הכל מודו. זה נ"ל שהבין הר"ן בדברי הראב"ד ולפ"ז מתורץ הקושיא ראשונה ורביעית דהקשינו מהלכות גזילה ואע"ג דהר"א השיגו לרבינו בפ"ד ואמר היינו מחלוקת ראב"י ורבנן ופסק הרב כראב"י אין הכוונה להשיגו שם אלא דוקא שאין דעתו כדעת הרב ורבינו הולך תמיד על שיטת הרב וכאן הניח מנהגו:

אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה וכו'. בפ"ד כתב הר"א ז"ל דהרי"ף פסק כראב"י והר"ן ז"ל כתב בפירוש ההלכות בפ' שבועת הדיינים דהר"א פסק כחכמים דלדידהו נתבטל הסוגיא שכתב הרי"ף לפסוק כראב"י משום מאי דאמרו בפרק כל הנשבעין מה לי הוא מה לי אביך דלהר"א ז"ל איירי בטוענו טענת ברי גמור דאפי' רבנן מודו וכיון דנתבטלה הראיה הוי הלכה כחכמים ותימה על דברי הר"ן דאם כן מה השיג הר"א ז"ל על רבינו דנימא דרבינו פסק כחכמים ובברי גמור כ"ע מודו אבל הא דאמר צוה לרבנן לא הוי ברי והלכתא כוותייהו ולכך אין נשבעין בטענה ההיא ושפיר קאמר רבינו ז"ל. ואם השיג עליו דהוא הולך בעקבות הרב ז"ל ופסק הכא דלא כהרב ז"ל קשה דאפי' להרב אלפסי ז"ל דאתי בברי גמור פליגי רבנן דאל"כ לא מייתי ראיה לפסוק כרבנן וכדכתיבנא ואם כן שפיר פסק כראב"י בברי גמור דהוי טענה אבל בברי שאינו גמור אפי' ראב"י מודה. ועוד קשה דכאן כתב בזה איני מודה לו כי היא טענת ברי ועל זו אמר ראב"י משמע דדעת הראב"ד לפסוק כראב"י ואי לאו הר"ן ז"ל לא קשיא לי דנהי דטעמא דהרי"ף לפסוק כרבנן מההיא דפרק כל הנשבעין נדחה לפי דעת הר"א מ"מ פסקינן כראב"י דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי וכטעמא אחרינא דכתב הרי"ף ז"ל אבל להר"ן שכתב דהוא ז"ל פסק כרבנן קשה וצ"ע. ועוד קשה לי על הר"א ז"ל אמאי לא מוקי מתני' נמי כרבנן וסיפא דנשבעין לקטן בברי גמור ורישא דאין נשבעין בברי שאינו גמור וי"ל דמשמע דפשיטא ליה דבברי גמור נשבעין ולא איצטריך מתני' להכי. וא"ת אמאי לא קאמר דרבנן סברי דאפילו בבנו אינו מעיז אלא טעמא דאין נשבעין משום דלא הוי ברי גמור. וי"ל דכיון דלא הוי ברי גמור ודאי מעיז דכיון דלא ידע ליה שפיר מעיז בפניו:

ח

כור חטים יש לי בידך וכו'. יש תימה על רבינו ז"ל דקשה מדידיה אדידיה דבפ"ה מהל' שאלה כתב גבי מי שהפקיד שק צרור דנשבע בעל השק ויטול והוא תימה דהיה לו לנפקד לישבע שאינו יודע ויפרע הפחות דומיא דהכא או הכא היה לו לישבע המפקיד וליטול חטים דומיא דהתם, ועוד קשה למה כתב משלם שעורים מי עדיף מטענו חטים והודה לו בשעורים שהוא פטור מן הכל כדפסק רבינו ז"ל בפרק ג' וא"כ הוא דבר תימה דלכאורה התם עדיפא דקאמר דודאי אית ליה גביה שעורים ומ"מ פטור. מיהו הא לא קשיא דשאני התם דכבר אמר לו בפירוש דלית ליה חטים גביה ואע"ג דאמר שעורים מ"מ הרי חבירו הודה לו דלית ליה עליה שעורים ולכך פטור אבל כאן הרי הודה במקצת ממה שחבירו שואל שאומר איני יודע אם חטים אם שעורים והבינהו. ולקושיא ראשונה היה נראה לומר דשאני התם דאין הנפקד טוען מה היה בו כלל אלא אומר איני יודע מה שהיה בו ולכך כיון שטענתו גרועה לכך נשבע המפקיד אבל הכא אין טענתו כל כך גרועה שהרי אומר איני יודע אם חטים אם שעורים הרי יודע בודאי שהוא חטים או שעורים ואינו זולת זה אלא שאינו יודע איזה מהם ולכך אין טענתו כל כך גרועה ונשבע ומשלם שעורים. אבל הר"א ז"ל אי אפשר שהוא סבור שיש חילוק בזה שהרי הקשה לו שם מההיא דפרק המניח דאיני יודע אם קטן אם גדול דומיא ממש דהך דהכא דשעורים והקשה לו דהתם נמי היה לו לניזק לישבע כמו הכא ואם היה סבור החילוק הזה אין כאן קושיא אלא ודאי דאינו חלוק וא"כ קשה למה לא הקשה לו על רבינו מדידיה אדידיה כדפרישית. ועוד ה"ה שהודה לו ואמר שאין חילוק מכאן לההיא דהנזקין אלא ששם נזקי ממונו וכו' תימה דאיך תירץ דהכא חייב מחמת עצמו וא"כ היה לו לישבע למפקיד דההיא דבעל השק ולא ידעתי להלום זה וצ"ע. עוד כתב הר"א ואיכא דדחי לה וכו' נראה פירוש דבריו דמ"ש בגמ' גבי ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא דהיינו דרבה בר נתן ופטור היינו מתני' דעדיין לא נתקנה שבועת היסת ולכך פריך בגמ' דהדין הוא דפטור אבל השתא שנתקנה שבועת היסת דוקא היכא שאמר אין לך בידי אלא שעורים אז פטור משום דמאי דקאמר שעורים הוי דחייה בעלמא דלית ליה גביה לא חטים ולא שעורים אלא מאי דקאמר שעורים הוא לדחויי ליה אבל כשאומר איני יודע ונשבע על כך ודאי דלאו דחייה היא ומידי אית ליה גביה ומ"מ הקשה על רבינו דאם כך היה דעתו היה לו לפרש. ומ"ש שבבא לצאת ידי שמים משלם שעורים. קשה קצת חטים היה לו לשלם דמי גרע מאומר לחבירו חטים יש לי בידך ואומר איני יודע דמשלם חטים בבא לצאת ידי שמים כל שכן כאן שאומר איני יודע אם חטים או שעורים. וי"ל דהתם אי אמרינן דחייב בבא לצאת ידי שמים משום דהחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו ובודאי זה שתובע לו מידי אית ליה גביה אבל הכא כיון דזה אומר דאית ליה גביה שעורים אין כאן חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו דנימא דאית ליה גביה אלא שהוא טועה שסבור שהוא חטים ואינו אלא שעורים ולכך אינו משלם אלא שעורים בבא לצאת ידי שמים:

ט

מנה לי בידך וכו' אבל אם אין לו תובע והודה מעצמו וכו'. אע"ג דהאי איתמר בגמרא למ"ד איני יודע איירי דלדידיה אוקמוה בגמרא רישא בדלא תבע ובבא לצאת ידי שמים מ"מ ה"ה למ"ד פטור דינא הכי הוי כיון דבמנה לי בידך והלה אומר איני יודע אמרו בגמרא דחייב בבא לצאת ידי שמים הוא הדין בהך דהא בגמרא משמע דשוים הם דאמר איתמר נמי ופירש"י ז"ל שם דכיון דאיכא טענת ברי בהך נמי דגזלתיך וכו' הוי כאידך דר' יוחנן אע"ג דהכא לא תבע ליה:

יג

או תן לו מה שגלגל עליך מטענות וראיות וכו'. כתב ה"ה כלומר שאם טען התובע על טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגילגולין לשלם ע"כ. קשה דכיון דזה טוען טענות ודאות מה ריוח יש לו בזה כשישלם זה הא מכל מקום אחרי כן יטעון עליו ודאי ויחייבנו שבועת היסת ואם מה שהיה מחייב עתה היה שבועה בנקיטת חפץ הוה ניחא קצת דעושה זה להמלט משבועה חמורה אבל רבינו כתב מי שנתחייב. וי"ל דהיינו שנתחייב שבועה וקבל עליו לישבע בב"ד דאינו יכול לחזור ולהפכה אחר שקבל עליו בב"ד וכדכתב הטור דאיכא מ"ד הכי ורבינו סובר כן ולכך עושה זה כן כדי להמלט עתה ואח"כ כשיטעון ודאי יהפך עליו שבועת היסת אבל עתה אינו יכול להפך כדכתיבנא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף