עריכת הדף "העמק שאלה/קכט" (פסקה)

== ד ==

{{העמקש|ד}} '''דילמא איתא למילתא ולא מסתייע כו'.''' פי' ודילמא לא יסתייע מילתא דטמירא ויתגלה הדבר והנה התוס' ורא"ש נדה דף ס"א כתבו בשמו של רבינו בזה"ל אם הרגת' חייבתם ראשי כו' שהתרה מלקבל רוצחין. וכענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיש לחוש להיזק לו או לאחרים. ולפי זה יש להוכיח עוד מדקאמר ר"ט דילמא איתא למילתא. הא אם הי' ברור לר' טרפון שאינו אלא עלילת שקר הי' מזדקק לטמורינהו אע"ג שאי לא מסתייע מילתא הי' מסתכן בעצמו ומחייב ראשו והיינו כמש"כ בהגה"מ והביאו הב"י ח"מ סי' תכ"ו בשם הירו' דמחויב ליכנס בספק סכנת נפשות בשביל ודאי פ"נ של חבירו. וז"ל הירו' תרומות פ"ח ר' איסי איתצד בסיפסיפא א"ר יונתן יכרך המת בסדינו פי' ישאר במקומו דמקום סכנה הי' ליכנס להזדקק עבורו. א"ר שמעון עד דאנא קטיל או מתקטיל אנא איזיל ואשזיב בחיילא פי' או אהרג או אהרוג להגזלנים. ואיכנס ואציל בכל כח. הרי דעביד ר"ש עובדא בנפשי' ומעשה רב. זהו דעת הגה"מ. ולכאורה הכי דעת התוס' ורא"ש בשמו של רבינו. אבל לפנינו ליתא כ"ז בדברי רבינו אלא וגרמיתון צערא כו'. והא ודאי דמחויב לקבל כל צער שבעולם להצלת נפש כדאי' סנהדרין דף ע"ג א' מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר כו' וע' פרש"י ד"ה קמ"ל כו'. אלא חזור על כל צדדין כו' [והתימא על המג"א סי' קנ"ו שדקדק מדקאמר רשב"י הני נשי דדעתן קלות כו'. והרי הדין פשוט במקומו]. אבל ספק סכנת נפשות עדיין לא שמענו. וע' פ' ראה סי' קמ"ז הוכחתי דעיקר זה הדין הוא פלוגתא דתנאי ורבינו פוסק שאין להכניס עצמו בספק סכנה בשביל חבירו וכבר כ' הסמ"ע שם סק"ב דדעת הפוסקים הראשונים לא משמע כהגהת מיימוני. והנראה דדעת התו' והרא"ש ג"כ אין מוכרח להלכה דדינא הכי אלא מדת חסידות הוא. והרוצה להחמיר ע"ע רשאי. ולטעמייהו אזלי בע"ג דף כ"ז ב' ד"ה יכול. דלענין קידוש השם אע"ג דשלא בפרהסיא ובשאר עבירות יעבר ואל יהרג אפי' מתכוין להעביר מכ"מ ברוצה להחמיר ע"ע רשאי והביאו עובדא דר' אבא בר זימרא בירו' דעביד עובדא בנפשי'. וה"נ לענין פיקוח נפש של חבירו רשאי למסור נפשו ואפי' באופן שאינו מחויב עפ"י דין. מכ"מ הרוצה להחמיר רשאי והיינו עובדא דר"ש בירו' דתרומות. ולא דפליג על ר' יונתן בדינא. אלא החמיר ע"ע ולהכי נמי אי ידע ר"ט שעלילת שקר הוא הי' מכניס עצמו בספק ס"נ מצד מדת חסידות אלא דחש ללישנא בישא. והוצרכו התוס' ורא"ש לפרש הכי. דקשה להו אי לא הי' כאן חשש ס"נ לא היה לר"ט לחוש לעלילה בעלמא ולעמוד על דם אדם כמו שהקשה הרא"ש שם לפרש"י. להכי פירשו בספק ס"נ דעפ"י דין ג"כ לא הי' מחוייב ר"ט להכניס עצמו בספק ס"נ אפי' הי' עלילה ודאי אלא מצד מדת חסידות רשאי. אבל האי לישנא בישא כיון דליחוש מיבעי אסור להכנס לפנים משורת הדין. וכ"ז צריך לפרש כוונת רבינו אי נימא דכוון למש"כ התוס' והרא"ש דחש ר"ט לס"נ דילי'. אבל בלא דבריהם ז"ל יש לפרש דרבינו דוקא צערא בעלמא נקיט. ומה שהי' חושש ר"ט לצערו בשביל לישנא בישא היינו משום דהיו יכולים לאטמורי גם בלעדו כמפורש זילי אתון טמירי נפשייכו. אלא שהי' טוב לפניהם וקל הדבר אם הי' שהזדקק ר' טרפון ג"כ עמהם. וע"ז שפיר השיב דלמיחש מיבעי ואינו רוצה לקבל צער שלהם. אבל אי הוי ידע שהוא עלילת שקר הי' חס עליהם והזדקק להשתתף בצערם. וכל זה בלא חשש סכנת עצמו דבחשש סכ"נ אין חיוב בשום אופן כמבוא' להלן סי' קמ"ז ע"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>