העמק שאלה/קכט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קכט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) דהכי אשכחן במרגלים דבדיל לשה"ר כו' ולעיל סי' כ"ח הביא מימרא מפורשת דא' רב ששת משום ראב"ע כל המספר לשה"ר כו' והביא רבינו מימרא זו בסמוך אבל למדנו רבינו בזה דפי' לשה"ר במימרא זו היינו רכילות וכמש"כ שם אות ג'. והיינו הדמיון להאי לשה"ר שקבלו דור המדבר ממרגלים. דהתם הוי כעין רכילות שמספר שפלוני רוצה לצער אותו. וה"נ הי' במדבר שספרו ברעת הארץ שנוגע לישראל. וברעתה להם צר.

חמור מן מעשה מעשה. בכת"י מוסיף דאלו העושה מעשה נותן חמשי' סלעים שנא' ונתן האיש השוכב עמה חמשים כסף ואלו המוציא ש"ר נותן מאה כסף שנא' וענשו אותו מאה כסף.

ב

(ב) זה ע"ז נתחתם גז"ד. היינו פרש"י ד"ה עשר פעמים. גבי מרגלים כתיב זה דמשמע על זה נתחתם גזר דינם. ור"ל דיוק לשון זה. ובכת"י אי' זה ע"ז קפידא ותו לא ואלמלא זה לא נתחתם גזר דינם. פי' דדייק דאפי' לא הי' אלא זה לחוד קפידא טובא למיחתם גזר דינם. ואלמלא זה העון לא באו לזה העונש אפי' הי' עוד עון אחר להשלים עשרה עונות:

ג

(ג) המוציא שם רע על חבירו להרגו. בגמרא ליתא תיבת להרגו. מיהו נוסחת רבינו מיושרת דהק"ו כך הוא מה המוציא ש"ר על עצים ואבנים של א"י שהם רעים עד שעפ"י דבריהם נסבה תכלית רעתם. היינו שלא ליכנס ישראל לארץ. שלזה נכספה חבל נחלתם וכענין שאמרו במדרש פ' חקת ומפני מה נזדעזע הר שבא"י משל לשפחה שראתה בן אדוני' בא אצלה קפצה וקדמה אותו וקבלתו. ה"נ הק"ו מי שמוציא ש"ר ע"ח לתכלית רעתו דהיינו להרגו:

אבל למיחש לו בעי לפרהורזי נפשי' מיני' היכי דמי כגון כו'. כצ"ל וכ"ה בכת"י ובדפוס מיותר מאבל למיחש לי' עד אבל למיחש לי':

ד

(ד) דילמא איתא למילתא ולא מסתייע כו'. פי' ודילמא לא יסתייע מילתא דטמירא ויתגלה הדבר והנה התוס' ורא"ש נדה דף ס"א כתבו בשמו של רבינו בזה"ל אם הרגת' חייבתם ראשי כו' שהתרה מלקבל רוצחין. וכענין זה דוקא יש לחוש ללישנא בישא היכא שיש לחוש להיזק לו או לאחרים. ולפי זה יש להוכיח עוד מדקאמר ר"ט דילמא איתא למילתא. הא אם הי' ברור לר' טרפון שאינו אלא עלילת שקר הי' מזדקק לטמורינהו אע"ג שאי לא מסתייע מילתא הי' מסתכן בעצמו ומחייב ראשו והיינו כמש"כ בהגה"מ והביאו הב"י ח"מ סי' תכ"ו בשם הירו' דמחויב ליכנס בספק סכנת נפשות בשביל ודאי פ"נ של חבירו. וז"ל הירו' תרומות פ"ח ר' איסי איתצד בסיפסיפא א"ר יונתן יכרך המת בסדינו פי' ישאר במקומו דמקום סכנה הי' ליכנס להזדקק עבורו. א"ר שמעון עד דאנא קטיל או מתקטיל אנא איזיל ואשזיב בחיילא פי' או אהרג או אהרוג להגזלנים. ואיכנס ואציל בכל כח. הרי דעביד ר"ש עובדא בנפשי' ומעשה רב. זהו דעת הגה"מ. ולכאורה הכי דעת התוס' ורא"ש בשמו של רבינו. אבל לפנינו ליתא כ"ז בדברי רבינו אלא וגרמיתון צערא כו'. והא ודאי דמחויב לקבל כל צער שבעולם להצלת נפש כדאי' סנהדרין דף ע"ג א' מנין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר כו' וע' פרש"י ד"ה קמ"ל כו'. אלא חזור על כל צדדין כו' [והתימא על המג"א סי' קנ"ו שדקדק מדקאמר רשב"י הני נשי דדעתן קלות כו'. והרי הדין פשוט במקומו]. אבל ספק סכנת נפשות עדיין לא שמענו. וע' פ' ראה סי' קמ"ז הוכחתי דעיקר זה הדין הוא פלוגתא דתנאי ורבינו פוסק שאין להכניס עצמו בספק סכנה בשביל חבירו וכבר כ' הסמ"ע שם סק"ב דדעת הפוסקים הראשונים לא משמע כהגהת מיימוני. והנראה דדעת התו' והרא"ש ג"כ אין מוכרח להלכה דדינא הכי אלא מדת חסידות הוא. והרוצה להחמיר ע"ע רשאי. ולטעמייהו אזלי בע"ג דף כ"ז ב' ד"ה יכול. דלענין קידוש השם אע"ג דשלא בפרהסיא ובשאר עבירות יעבר ואל יהרג אפי' מתכוין להעביר מכ"מ ברוצה להחמיר ע"ע רשאי והביאו עובדא דר' אבא בר זימרא בירו' דעביד עובדא בנפשי'. וה"נ לענין פיקוח נפש של חבירו רשאי למסור נפשו ואפי' באופן שאינו מחויב עפ"י דין. מכ"מ הרוצה להחמיר רשאי והיינו עובדא דר"ש בירו' דתרומות. ולא דפליג על ר' יונתן בדינא. אלא החמיר ע"ע ולהכי נמי אי ידע ר"ט שעלילת שקר הוא הי' מכניס עצמו בספק ס"נ מצד מדת חסידות אלא דחש ללישנא בישא. והוצרכו התוס' ורא"ש לפרש הכי. דקשה להו אי לא הי' כאן חשש ס"נ לא היה לר"ט לחוש לעלילה בעלמא ולעמוד על דם אדם כמו שהקשה הרא"ש שם לפרש"י. להכי פירשו בספק ס"נ דעפ"י דין ג"כ לא הי' מחוייב ר"ט להכניס עצמו בספק ס"נ אפי' הי' עלילה ודאי אלא מצד מדת חסידות רשאי. אבל האי לישנא בישא כיון דליחוש מיבעי אסור להכנס לפנים משורת הדין. וכ"ז צריך לפרש כוונת רבינו אי נימא דכוון למש"כ התוס' והרא"ש דחש ר"ט לס"נ דילי'. אבל בלא דבריהם ז"ל יש לפרש דרבינו דוקא צערא בעלמא נקיט. ומה שהי' חושש ר"ט לצערו בשביל לישנא בישא היינו משום דהיו יכולים לאטמורי גם בלעדו כמפורש זילי אתון טמירי נפשייכו. אלא שהי' טוב לפניהם וקל הדבר אם הי' שהזדקק ר' טרפון ג"כ עמהם. וע"ז שפיר השיב דלמיחש מיבעי ואינו רוצה לקבל צער שלהם. אבל אי הוי ידע שהוא עלילת שקר הי' חס עליהם והזדקק להשתתף בצערם. וכל זה בלא חשש סכנת עצמו דבחשש סכ"נ אין חיוב בשום אופן כמבוא' להלן סי' קמ"ז ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף