עריכת הדף "דרישה/אורח חיים/שב" (פסקה)

== ד ==

ור"ת כתב דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו כו' יש להקשות דרך לכלוך מאן דכר שמיה וא"כ למה כתב ור"ת כתב כו' בל' פלוגתא וי"ל דכוונת רבינו להביא פי' ר"ת שמפרש דהא דאסור לשכשכו היינו דווקא כשאינו דרך לכלוך. והא דכתב ור"ת כו' כבר כתב ב"י כמה פעמים שאין דרכו של רבינו לדקדק בזה. והא דמשמע מדברי רבינו דאם אינו דרך לכלוך אז אסור אפי' אם אין עליו צואה אע"פ שהתו' כתבו דדוקא היכא דאיכא טיפת דם או צואה אמרינן שרייתו זהו כבוסו היינו משום דרבינו אזיל לטעמיה דס"ל דאע"פ שאין בבגד שום טינוף אמרינן שרייתו זהו כיבוסו כמ"ש בסי' שי"ט ובסי' של"ד. כתב הגהת מרדכי פ' אלו דברים והא דאמרינן בפ' דם חטאת שרייתו זהו כיבוסו כו' עד וכן התיר ר"ת לאשה כו' ולכאורה תמוה מאי וכן התיר ר"ת דקאמר. וצ"ל דכוונתו לומר כמו ועוד התיר ר"ת לאשה כו' וק"ל. ומיהו יש לתמוה על ב"י איך מביא ראייה מן הגהות מרדכי ומשמע מדבריו דרבינו ס"ל דלדעת ר"ת אינו מותר ליטול ידיה על מקום מי רגלים. והלא כ' רבינו ג"כ שתטול ידיה ותקנח כו' כמו שכתוב בהגהות מרדכי וי"ל דבהג"מ מוכח להדיא דמ"ש ליטול ידיה על מקום המי רגלים. דמדכתב ולקנח בשבת מקום כו' ולא כתב ולקנחם בשבת במקום הטינוף כמ"ש רבינו ועוד דהא אין דרך בני אדם לקנח ידיהם בטינוף אלא ע"כ צ"ל דמ"ש ולקנחו בשבת ר"ל כמו או לקנח במפה בשבת מקום הטינוף או ר"ל לקנח במפה תחלה ואח"כ יטול ידיו עליו וכמ"ש הכלבו לעיל וס"ל להכלבו והגהות מרדכי דלענין להתבטל המי רגלים סגי במה שתטול ידיה על מקום המי רגלים בלבד. וא"צ קינוח ידיה אלא כדי להעביר המי רגלים מהבגד שלא יתקלקל הבגד אבל רבינו שכתב שתטול ידיה ותקנחם באותו מקום לבטל המי רגלים ע"כ צ"ל דר"ל שתטול ידיה במקום אחר ואחר כך תקנח ידיה במקום המי רגלים דאל"כ ל"ל הקינוח לבטל הלא בהטלת מי ידים עליו סגי וכמ"ש הכלבו והגמרא גם ב"י כתב והייתי סבור לפרש דר"ת מתיר ליטול ידיה על מקום מי רגלים ובזה הם מתבטלים ועוד התיר לקנח כו' הרי שכתב שבהטלת ידים לחוד הם מתבטלים ומ"ש ב"י ועוד התיר ר"ל עוד קולא אחרת התיר ולא חש שיבא ע"י קינוח לאיסור סחיטה או שנראה יותר לכבוס והראייה שב"י כתב שאפשר שר"י חולק על העברה ולא על הנטילה. עוד כתב שם ב"י דרבינו לא כתב ברמזים דומיא דבגד שאין בו טינוף לא אמרינן ביה שרייתו זהו כיבוסו אלא שקשה דכיון שדברי הרא"ש מקצר באותו הספר ה"ל לכתוב דבריו אע"פ שהוא לא יסבור כן. ול"נ דלק"מ דהא כבר כתב ב"י עצמו שטעמו של רבינו משום דכשכתבו התוס' ומצא ר"י מוגה בספר הישר דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו בדבר שאינה כ"א לכלוך בטל ליה תירוצא קמא ואפי' בדבר שאין בו טינוף אמרינן שרייתו זהו כיבוסו לכך אפשר לפרש דברי הרא"ש דכשכתב ומצא ר"י מוגה כו' בטל ליה תירוצא קמא. ומפני טעם זה לא הביאו ברמזים ואע"ג דהרא"ש כתב דאפילו הושחר הבגד מחמת לבישה או תשמיש כיון שאין עליו טינוף לא אמרינן שרייתו זה כיבוסו. זהו כתב כתירוץ קמא ע"ש ותמצא כן באשר"י בריש יומא אבל כשכתב אח"כ ומצא ר"י מוגה אפשר לומר דגם הרא"ש ס"ל ששינויא בתרא עיקר: