עריכת הדף "דברי שאול - עדות ביוסף/עדות/ד" (פסקה)

== ז ==

'''אבל אם מעיד עד אחד במקצת.''' הנה בענין דבר ולא חצי דבר רבו השיטות והוא ענין מקיף בכמה מקומות והארכתי בזה בתשובה ולא אוכל להעתיק בזה אף אפס קצהו שלא יהיה חצי דבר אך אביא אומר הבא מן החדש על מה שראיתי בשיטה מקובצת ב"ב דף מ' שכתב בישוב קושית הקדמונים למה בשמעידים שלשה כתי עדים על החזקה של שלש שנים כת אחת לשנה מצטרפת ובאחת בגבה ואחת בכריסה אינן מצטרפין וכתב בזה"ל ולי אני תלמידיהם נראה דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרינן ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא (לע"א) [לראיה] ואינה גוף הקנייה לא אמרינן ביה חצי דבר עכ"ל ביאור הדברים הגיד לי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י דשאני שערות דשערה אחת אינה סימן שלם ורק שתי שערות עושה סימן גדלות לכך שערה אחת הוי חצי דבר אבל בחזקה אטו החזקה עושה קנין רק דהחזקה הוא למופת שבודאי קנה אותה מדשתיק ולא מיחה א"כ כל שיש עדים על החזקה מבורר הקנין והרי הוא דבר שלם ודפח"ח והוא חידש כן מדעתא דנפשיה ולפענ"ד לזה כוון השיטה מקובצת. אמנם במשנה מבואר שלא כדבריו דהרי אמרו בב"ב דף נ"ו שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה וקשה למה יועיל עדותן הא הוי חצי דבר ואין לומר דמזה ראיה שקנה השדה דזה אינו דאם נחשוב מה שיצא מכלל עדותן מופת על הקניה הרי צריך צירוף כל העדיות והוי קרובים באמצע ואם נחשוב כל כת בפני עצמה הו"ל חצי דבר ובשלמא לשיטת הרי"ף והתוס' מחשבינן כל כת בפ"ע כיון שהועיל עדותן לפירי או שראו כל מה שהיו יכולים לראות שפיר מחשבינן כל כת בפ"ע אבל לשיטתו נצמח עיקר עדות הקניה ע"י קרובים והקרובים פסולים להעיד וגם קשה לדבריו למה יהיה בעד אחד מעיד על שנה ויש שלש עדים על ג' שנים הו"ל חצי דבר כמ"ש רבינו כאן והרי עכ"פ מהשלשה עדים הוא מופת על הקניה ולמה יהיה חצי דבר וצ"ע.

''' והנה ''' מהרמב"ן במלחמות בב"ק דף ע' לכאורה משמע כדברי השיטה מקובצת הנ"ל. אמנם המעיין היטב ימצא כוונה עמוקה בדבריו וז"ל הרמב"ן והרוצה לעמוד על העיקר יבא ויסמוך על דברי רש"י ז"ל שפירש דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפי משום דכל כת כי מסהדי אקטנה היא דקא מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתיה שאין אחת מהן מעידה בגדלותה ולא בהתחלת גדולתה שאף הקטנה שבקטנות אפשר שיהיה לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה שהם מעידים אכתי קטנה היא שאם לא נולד שם דבר אחר אפי' עמדה בשערה זו כל ימיה אכתי קטנה היא אבל גבי עידי חזקה כל אחת מעידה שהוא מחזיק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען ואומר לקחתיה ממך ואין אנו צריכין אלא שיהיה הוא אוכל כאדם האוכל בשלו ואלו שמעידין אנו ראינוהו אוכל אותו כאדם האוכל בשלו עדות שלם הוא אע"פ שאנו צריכין לעדים אחרים מפני שאנו אומרים שמא יצאתה מרשותו ולא עמדה בחזקתה אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו היא שהרי העידו שראו אותו ברשותו של זה ולא יצאתה מרשותו ושלו הוא אם לא נולד שם דבר אחר ויצאתה מרשותו נמצאת עדותו ועדות שניה בדבר אחד והלכך מצטרפין משא"כ בקטנה ודבריו לאחר כל האריכות עדיין אינם מפולשי הביאור וגם מ"ש כשמעידין על שנה אחת עדות שלם הוא צ"ב דכל שלא היה שלש שנים ארעא בחזקת מרא קמא קיימא והוא גזלן גם מ"ש שחוששנו שמא יצאה מרשותו צ"ב דעדיין לא נכנסה לרשותו.

''' ולבאר ''' הדברים נקדים מ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב בטעם החזקה הוא משום כיון ששתק רגלים לדבר ששלו הוא שקנה אותה אלא שבתוך ג' שנים אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ואחר ג' שנים כיון דלא מזדהר בשטרא אמרינן מדשתיק מחל וזה רבות בשנים שהקשה אותי אבי מורי הגאון נ"י דלדברי הרמב"ן למה צריך שיחזיק אותה ג' שנים רצופות כשיבאו עדים ויאמרו שזה שלש שנים ראינו שהחזיק שלשה ימים יהיה שלו דהרי שתיק והשטר אינו ראיה דלא מזדהר בשטרא והארכתי בזה במקום אחר ליישב. וכעת אני רואה דהדבר נכון דהנה זה ודאי דלאחר שתיקנו חז"ל דבעי ג' שנים ואמרינן ליה אחוי שטרך א"כ בתוך ג' שנים אף ששתק שנה אחת אם יבא אח"כ וימחה לא יועיל החזקה ולפ"ז הו"ל החזקה שמחזיק במשך הג' שנים חזקה שלא נתבררה בשעתה דכל משך הג' שנים יכול למחות וא"כ כל השלשה שנים לא הוי חזקה ברורה. ומעתה דברי הרמב"ן ברורים דבאמת החזקה מדשתיק רק דלא נגמרה ולא נתבררה החזקה במשך הג' שנים ולאחר הג' שנים נתברר למפרע שהיה חזקה וכל שלא אכל הג' שנים היה יכול לבא ולמחות ואין ראיה מדשתק דהא כל שלא אכל לא היה צריך למחות וזה ברור ומעתה דברי הרמב"ן במלחמות נכונים וזה שכתב דעדות כל שנה הוי עדות שלם דהרי באמת כל דשתיק ראיה שקנה רק דאם היה מוחה תוך ג' שנים לא היה מועיל החזקה וזה שכתב דיש חשש שמא יצא מרשותו והיינו דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה דהא אם ימחה תצא מחזקתה אבל כל שעברו ג' שנים והחזיק בה והוא שתק אז נתברר החזקה מהתחלת שנה הראשונה והוי כל שנה עדות שלם ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא והנה תלמידי שאר בשרי מוהר"א נ"י אמר על פי דרכי יש להמתיק הדברים דבחזקה אין אנו צריכין שיתהווה פעולה חדשה רק שלא יתקלקל החזקה ולא תשתנה ולא תצא מרשותו אבל בקטנה אנו צריכין הוויה חדשה ע"כ הוי חצי דבר ודו"ק והמעיין בשטה מקובצת בב"ב ימצא דברי הרמב"ן מבוארים ביותר ושם מבואר ההבדל על דרך זה:

''' והנה''' לשיטת הרי"ף דלכן לא הוי חצי דבר בחזקה משום דמועיל להחזיר הפירות שאכל עכ"פ על זה אמר תלמידי הנ"ל בהא דאמרינן עד אחד אומר אכלה חטים וע"א אומר אכלה שעורים הוי חזקה דבזה לא סגי כשמעידין שנים על שנה אחת והטעם דהרי בהא דאמרו בין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי הקשו הקדמונים דהא הוי כמו זה אומר חבית של יין וזה אומר חבית של שמן וכתב הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' דמקרי הכחשה בבדיקות כיון דלענין החזקה אין נפק"מ במה הוא מחזיק והדברים ראויין אליו ולפ"ז לענין הפירות שאכל יהיה נפק"מ אם היה חטים או שעורים ושוב יהיה דמי ליין ושמן ויתבטל עדותם ושוב מקרי חצי דבר לענין חזקה וזה ברור ולכך דייק הרשב"ם שלש שני חזקה שהעידו דוקא על כל השלשה שנים וכן נראה מלשון הרמב"ם פט"ו מטוען ה"ב שכתב שאכלה שני חזקה ויפה כוון:

''' אבל אם העידה אחת שראתה שתי שערות בצד ימין.''' עיין כ"מ ולח"מ שהגיהו שצ"ל העיד האחד שראה שתי שערות דבשנים לא צריך לצירוף והנה מה שהקשה הכ"מ דעדות מיוחדת פסול בדיני נפשות ושתי שערות בד"נ שייך לענין עונשין ולענין גיטין וקידושין הנה אין זה ברור וגם בגיטין וקידושין דעת הפוסקים דלענין דרישה וחקירה מדינא שווים לדיני ממונות מיהו יש לומר דכוונת הכ"מ דטעם דעדות מיוחדת דכשר בד"מ הוא משום דמועיל לשבועה עכ"פ כמ"ש התוס' במכות דף ו' ד"ה בד"נ וא"כ בשתי שערות דלא שייך זאת לענין זה הוי כד"נ. אמנם בגוף קושית הכ"מ נראה לפענ"ד דכוונת רבינו דמיירי שהעדים מכחישין זה את זה שאומרים שמה שהעידו העדים שראו בימין הוא בשמאל ולא בימין רק כיון דלענין הגדלות אין נפק"מ אם אומרים על ימין שהוא שמאל והוי כמו חטי ושערי וכמ"ש הר"ן הנ"ל כיון שלענין החזקה אין נפק"מ הוי הכחשה בבדיקות והוא הדין כאן ומטעם זה נראה לפענ"ד דבאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דעדותן קיימת ועיין אהע"ז סי' י"ז סעיף ט' ובנודע ביהודה מהדורא קמא חלק אהע"ז סי' מ"ו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}