עריכת הדף "ברית אברהם/אורח חיים/א" (פסקה)

==ד==
(ד) '''ואחרי''' שביארנו דלא יתישב בכל זה הערה הנ"ל דנימא דהוי אפשר 
בצרה. ע"כ צריכין לומר כיון דנראה פשוט ומוכרח דגם 
על האשה חל מ"ע דיבום כמו שהכריח הספר פ"י פ' אלו נערות {{ממ|[[פני יהושע/כתובות/מ/א|דף מ' ע"א]]}} 
בזה [וזהו דלא כדעת הרמ"ח ביומא {{ממ|[[יום תרועה/יומא/פו/א|דף פ"ו]]}} בהא דגדולה תשובה יעוש"ה] 
א"כ דהיא ג"כ מוזהרת במ"ע דיבום לא שייך לומר דאפשר בצרה דאיהי 
רוצית לזכות במצוה ואין ענין לדר"ל. אך משום דאינהו גופייהו אפשר 
לקיים בחליצה. וא"כ האיך פריך בשבת ולימהלי' אחר, דע"כ מוכרח 
מסוגיא זו דלא דמי לשאר מצוות שיוכל כל אחד לקיימו. משא"כ מצות 
מילה זו אם ימולו זה תו לא ימולו האחר ועיקר המצוה שזה הבן יהיה 
נימול. והך פעולת המצוה אפשר באחר וא"כ גם ביבום נימא הכי דבאם 
יתקיים מצות יבום בזו לא תתייבם הצרה ולמה לא נימא דהוי אפשר בצרה. 
אך דבאמת גם בלא סוגי' דשבת הנ"ל והוי אמרינן בכה"ג דע"ד ל"ת משום 
דאיהו רוצה לזכות במצוה. מ"מ לא יתישב הא דיבמות דאף דבדידה שחפצה 
לקיים המצוה ע"ד ל"ת מ"מ האיך יעבור הוא הא איהו יוכל לקיים בהצרה 
כמ"ש התוס' גיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/מא/א|דף מ"א ע"א]]}} ובכמה דוכתין דאף דאיהי מיפקדא אפו"ר 
מ"מ אפשר לה בכיוצא בה. וא"כ הה"ד הכא נימא להיפוך. וע"כ נראה 
דכיון שכתבו התוס' פ' א"נ {{ממ|[[תוספות/כתובות/מ/א#כגון|דף מ' ע"א]]}} דזה לא מקרי אפשר בטלית של 
צמר. היינו כיון דחפץ בטלית זה של פשתן עשה דוחה הל"ת ועיין כ"מ 
{{ממ|[[כסף משנה/ציצית/ג#ו|פ"ג מציצית ה"ו]]}}, ובב"י {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/יא|סי י"א]]}} בזה. רק דעל החוטין אמרינן דאפשר 
במינו אבל לא מקרי אפשר בטלית אחר. וא"כ הה"ד די"ל הכי במצות יבום 
כיון דחפץ לייבם לזו ולא לצרה, וגם היבמה חפיצה בו ולא באח השני לא
מיקרי אפשר לקיים. וא"ל דלא דמי לטלית כיון דיבום לא שרי רק בלשם 
מצוה ולא לשם דבר אחר ואם כן המצוה אפשר בהצרה. והאיך נאמר דחפץ 
בזו דהא החפיצה הוי הכוונה לדבר אחר. אך ז"א דהא הסוגיא קאי למ"ד 
מ"י קודמת כדברי הב"ש הנ"ל [[#א|אות א']] ולדידהו שרי בלשם נוי. כמ"ש הב"ש 
{{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/קעד#ג|סי' קע"ד ס"ק ג']]}}. ועוד דעכ"פ י"ל דאינו חפץ בהצרה וגם בזו אינו חפץ 
לשם דבר אחר רק למצוה וממילא כיון דאינו חפץ בהצרה ותו לא הוי אפשר 
גם משום לתא דידיה לחוד [ואתי שפיר גם לפי דעת הרמ"ח הנ"ל דבדידה 
ליכא מ"ע ליבום ודחינן משום לתא דידי' לחוד] ואין ענין לתוס' גיטין 
הנ"ל דאמרינן דאפשר לה בכיוצא בה דלא מצינו דהיא חפיצה דוקא בחציו 
עבד וחב"ח הזה ואיתתא בכל דהו ניחא לה. אבל הכא רוצה לקיים המצוה 
בזו ודמי להא דטלית ש"פ הנ"ל. אבל התם בסוגי' דשבת אין המצוה רק שזה הבן יהי' נימול. והך פעולת המצוה אפשר ע"י אחר כדי שלא יודחה 
הל"ת כן נלפע"ד ליישב הסוגיא בזה. ועכ"פ נתבאר דגם באיכא אחר 
הדבר קשה מאד לדמותו להא דריש לקיש. דהא איהו רוצה לזכות במצוה 
כהנ"ל [[#ב|ריש אות ב']] בזה. וממילא י"ל דאך בכה"ג מועיל הא דליכא אחר 
ומוטל המצוה עליו משא"כ בהא דרי"ו הנ"ל דגם בדידי' הוי אפשר אילו 
הי' מצוי לו כמו שהוכחנו מהא דמלקט ומהא דחליצה הנ"ל [[#א|אות א']] ודוק: