עריכת הדף "בני אהובה/גירושין/א" (פסקה)

== כג ==

'''העדים ''' 

''' שחותמין על הגט וכו' והוא שיכירו לשון הגט.''' עיין בב"י שנסתייע לדין זה מירושלמי דאמרינן בפרק המגרש הדיינים חותמין אע"פ שאינם יודעים לקרות אבל אין העדים חותמין עד שידעו לקרות והבית שמואל בסי' ק"ל ס"ק כ"ו כתב דיש לדחות דשם מיירי מקיום דאינם צריכין לקריאה כלל ולפי מ"ש בירושלמי אמר יבא עלי אם עשיתי מימי ואלו הדבר על קיום הלא אין כאן מצות חסידות ופרישות כלל בשום אופן וכללא הוא דאין דייני קיום צריכין לקרות מה שכתוב בשטר כלל אלא ודאי דקאי על פסק דין דמותרין הדיינים לסמוך אספרא דדיינא דמירתת כדאמרינן בגמרא גיטין דף י"ט ועדים לא ש"מ דאינם רשאים לסמוך אחריו וצ"ל דמיירי דאין מכירין הלשון דאי מכירין הלשון הא בין לת"ק ובין לרבן שמעון בן גמליאל בגט כשר כשקוראין לפניהם אלא דשם מיירי דמכירין הלשון וכאן מיירי דאינם מכירין הלשון דהפסק או הגט נכתב בלשון יוני מה שהבי"ד והעדים אינם בקיאין בו והש"ך בחו"מ סי' מ"ה ס"ק ג' הרבה לתמוה דלשיטת הרמב"ם יהיה רב דלא כמאן דלא כת"ק ולא כרשב"ג ולא הבנתי דבריו דהא אדרבה ראית הרמב"ם מהכא דיהיה רב אליבא דכו"ע לחלק בין מבינים לשון הקריאה לאינם מבינים והוא כתב דמשמע דאפי' מבינים לא מהני כל שאין יודעין לקרותו ולא ידעתי אנה משמע כן הלא זה הדבר שפי' בו הב"י והאחרונים דמיירי דאינם מבינים הלשון ואין זה כדאי לחלק עם רבותינו במשמעות הלשון.

''' ומה''' שהצריך רבינו לקמן בפ"ד גבי גט בלשון אחד ועדים בלשון אחר שצריכין לקרותו ממש ולא מהני בהבנת הלשון כתב המ"מ דדייק ליה לישנא דירושלמי דאמר על המשנה תפתר שיודעים לקרות ולא יודעים לחתום ולא קאמר סתמא דאין מכירין הכתב אלא ודאי דלא מהני בכה"ג. והטעם צ"ל דמיירי דעדים יודעים הלשון שחותמין בו לקרות ולכתוב וא"כ לא תקנו בו לסמוך אקריאה דהיא מתקנת עגונות כמ"ש הרמב"ם וכאן אין כאן תקנת עגונות דהא יכול לכתוב הגט בלשון הניכר לעדים בשלמא שאינן יודעים לקרות כלל בהא תקנו אבל כשיודעים לקרות בשום לשון מכל לשונות כשירים בגט א"כ למה נסמך אתקנה ולכך אינו מועיל עד שיהיו יודעים לקרותו בכל אופן ולק"מ והטעם נכון וברור.

''' ומעתה''' י"ל לפי דעת הרא"ש דהא דפליג רבן שמעון בן גמליאל וחכמים אי סמכינן אקריאה בשאר שטרות היינו בעד אחד הואיל והיא מילתא דעבידי לגלויי אבל בשנים לא פליגי כלל אף בזה דס"ל לרמב"ם דצריכין לידע הלשון היינו במילתא דרשב"ג וחכמים דעלה קאי ומיירי בע"א הקורא דסמכינן אמילתא דעבידי לגלויי ולכך בעי דיכירו לשון הנקרא לפניהם כמ"ש הכ"מ אבל בשנים דלא נחלקו בו ת"ק ורשב"ג בזה אף שאינן בקיאים בהבנת הלשון סגי כיון דלא הקלו בו מתקנת עגונות בשנים וצ"ל דמהני מדינא ואף בשנים מתרגמין להם הלשון די ובהכי ניחא דברי רמ"א בחו"מ סי' מ"ה דהעתיק דעת הרא"ש דס"ל דלא נחלקו רשב"ג ות"ק רק בקריאת עד אחד אבל בשנים לא נחלקו וכו"ע מודים דמהני ס"ל דבזו בשנים אף שאין מבינים הלשון מהני במתרגמין ולא קשיא כלל מהך דסתם באה"ע כדעת הרמב"ם דכל מילתא דרמב"ם הוא במה דלא מהני רק מתקנת עגונות כמ"ש לעיל ובפלוגתא דרשב"ג ות"ק אבל בשנים לשיטה זו לא דיברו בו ת"ק ורשב"ג כלל ואף דינו של הרמב"ם ליתא ודברי הרמ"א ברורים והש"ך נתקשה בו וע"ש ולפי מ"ש לא קשה מידי.

'''הואיל ''' 

''' וחתימת עדים בגט מדבריהם כמו שביארנו.''' ומזה למד הבית שמואל בסי' ק"ל ס"ק {{ממ|כ"ו}} [כ"ח] דדוקא דאיכא עדי מסירה הוא דמקילין אבל בעדי חתימה לחוד לא דהא זה הוא דבר תורה ע"ש ואני תמה דדבר זה היה לו לרמב"ם ולמחבר בשו"ע לבאר ועוד דהא זה המחלק רבן שמעון בן גמליאל בין גיטין לשאר שטרות ואמרינן עלה מפני תקנה קאי אקריאה נמי כשאין יודעין לקרות ופשוט וא"כ בדף ט' ע"ב אמרינן לר' מאיר מנינא למעוטי מאי ואמרינן למעוטי עדים שאינן יודעין לחתום דרשב"ג מכשיר בגיטין אבל לא בשחרורי עבדים ולהס"ד דהתם אמרינן דברייתא דפוסל בערכאות ר"מ היא דס"ל עדי חתימה כרתי דאח"כ מקשה והא מדקתני סיפא וכו' מכלל דת"ק לא סבר ואעפ"כ אמרינן כרשב"ג ש"מ דלאו תליא בזה כלל וצ"ל דלהרוחה דמילתא כתב רמב"ם כן וצ"ע.

''' והנה''' הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות מלוה ולוה פי' שקרעו הנייר ורושמין בו לחתום עליו וצ"ל הטעם דבשאר שטרות כי בעינן כתב עדים הלא לא איברי הסהדי אלא לשקרי וא"כ מה בכך דרושמין והוי כתב מ"מ חתימת עדים אינו אלא לסימן בעלמא לקיים כת"י ולברר האמת הנזכר בשטר ומה נפק"מ אי הוה כתב על גבי כתב או לא ולכך כתב שם דרושמין על הנייר ופסול בשאר שטרות דלא תקנו בו חז"ל לעשות כן כרשב"ג והש"ך בחו"מ כתב בשם ירושלמי דרשם לא הוה כתב וכבר קדמו הרשב"א ליישב כן פירש"י אך אין זה מועיל לשיטת הרמב"ם דס"ל דהוי כתב ועוד דא"כ גם בגט הו"ל למימר כן. ולכן נראה כמ"ש ועוד י"ל דס"ל דהוא כמו דיו על סיקרא כמ"ש התוס' פ"ק דגיטין דף ט' ע"ב דאמרינן עלה דף י"ט וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והיינו בגט שהוא איסור אשת איש אבל בשטרות ודאי אף דרושם הוי כתב מ"מ הוי כתב גרוע וכתב עליהן הוי כתב כמו דיו על סיקרא ולכך כתב כן בהלכות מלוה ולוה ולא כאן גבי גיטין דכאן הוי רושם כתב לענין גיטין וברור ופשוט ודברי הבית שמואל בזה סימן ק"ל ס"ק {{ממ|כ"ו}} [כ"ח] דחוקים ופשוט ועיין ברש"י דפי' להדיא דף י"ט אמיא דאברא דהוי דיו על גבי סיקרא ולכך תפשו הב"י לעיקר והקשה ארמ"ה דס"ל דהוי גט בטל ודוחק דרמ"ה יהיה מחולק בזה עם רש"י אם לא שנאמר דרש"י פירש כן בקושית הגמרא דהקשו והא תני ר"ח כתב באברא {{ממ|פסול}} [כשר] דמנא לן דלמא הוי כדיו ע"ג סיקרא ולזה פירש"י דלא יהיה כן הא פסילין לעיל אבל למסקנא דמחלק בין אברא למי אברא אפשר דמי אברא הוי כתב גמור כמו דיו על דיו.