עריכת הדף "
אלשיך/שמות/יד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יט == '''ויסע מלאך האלהים כו'. ''' ראוי לשים לב למה היתה זאת הנסיעה מלפנים לאחור. בין במלאך האלהים בין בעמוד הענן ועוד כי מלאך זה לא נזכר למעלה. שהיה הולך לפני מחנה ישראל שיאמר ההולך בה"א הידיעה ועוד כי מאליו יובן שבא בין מחנה מצרים כו' באו' מאחריהם ולמה חזר ואמר ויבא ועוד או' ויהי הענן והחשך בלי גיזרה ועוד או' ויאר את הלילה. שאם הוא שהיה החשך למצריים ויאר לישראל הול"ל לישראל ולא את הלילה ועוד על מה זה בא רוח הקדים ועוד או' וישם את הים כו' כ"א חוזר אל רוח הקדים הלא כמו זר נחשב שרוח הקדים ישים את הים לחרבה. ועוד שא"כ הול"ל ותשם כמ"ש רוח קדים עזה ולא אמר רוח קדים עז ועוד שלא יצדק ל' שימה במי שאין בו רוח חיים ועוד באומרו והמים להם חומה מה היתה חומתם על יד המים. '''אך ''' הנה לא היה חפצו יתב' יעשה הנס רק באשמורת הבקר שהוא עת רצון והנה היה פחד פן ישלחו המצריים בעולתה ידיהם וילחמו בישראל טרם בא ישראל בים או טרם יכנס כל מחנה ישראל תוך הים כ"א היו לוחמים אתם ביבשה לא יבא אל הפועל בא המצרי' אל תוך הים. והנה מערב יום קרבו שתי המחנות זה לזה על כן מה עשה הוא יתברך מתחלת הלילה מעת בא עמוד האש לפני ישראל והסתלק עמוד הענן מיד ויסע מלאך האלהים כו' וזהו כי הנה נאמר וה' הולך לפניהם יומם וכו' וכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו והנה בית דינו הוא האלהים הרי כאלו האלהים נזכר ובאומר מלאך האלהים שהוא מלאך של האלהים הנזכר חוזרת ה"א הידיעה אל האלהים הנזכר. ואמר כי מלאך של האלהים הוא ובית דינו ההולך לפני מחנה ישראל נסע מאחריהם וכן ויסע עמוד הענן מפניהם כו' ולמה היו שתי נסיעות אלו הלא הוא מה שנסע עמוד הענן לאחריהם הלא הוא כי ויבא בין כו' ונצטרף עם חשך הלילה וזהו ויהי הענן והחשך ויחשוך כ"כ למצריים עד שויאר את הלילה והוא כי כל היושב בחשך יראה מה שבאור שכנגדו וכפי עביות החשך כן יאיר לו ביותר וזהו אומר שכ"כ היה הענן והחשך יחד עד שויאר למצריים את הלילה שכנגד פניהם מקום אור עמוד האש המורה לכל מחנה ישראל ומה שעשה מלאך האלהים בנוסעו לאחריהם הלא הוא כי לא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא מחנה מצרים אל מחנה ישראל כי היה מלאך האלהים לשומר בנתים ולהורות שלא מפאת החשך לא קרבו זה אל זה אמש כי הלא ע"י הענן והחשך ויאר את הלילה אלא שע"י מלאך האלהים הוא מה שלא קרב מחנה זה אל זה כל הלילה כאמור: '''או ''' יאמר ע"י עמוד ענן והחשך שהאיר את הלילה במקום ישראל וע"י מלאך האלהים שבין שני המחנות היה סיבה שלא קרב זה אל זה כל הלילה מחנה ישראל לא קרב אל מחנה מצרים כי להם היה אור ולמצריים חושך וענן ולא היו רואים במצריים כי אשר הוא באור אינו רואה מה שבחושך שלפניו וע"י מלאך האלהים המעכב לא קרבו המצריים לישראל. וזהו ולא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא ע"י שתי הנסיעות הנזכרות וזה היה כל הלילה כי לא היה רצונו ית' לתת בלבם ירדפו אחר בני ישראל כ"א שיבאו בני ישראל כלם בתוך הים לגמרי שהיה באשמורת הבקר אך בעוד שהיו נכנסים במים ויט משה את ידו על הים ולהשגיא לגוים שיחשבו כי בטבע היה יבושת המים על יד רוח הקדים ולא ע"י ה' אלהי ישראל נגד המצריים ע"כ ויולך ה' את הים ברוח כו' ושמא תאמרו ומה בצע כי הלא יטעו ג"כ ישראל שיחשבו כי הרוח הוא העושה לז"א אין פחד מזה כי הלא האמת הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה אשר צודק בו שימה מה שאין כן הרוח שאין בו בחירה ולא רוח חיים לומר בו וישם את הים לחרבה והראיה כי הנה ויבקעו המים שהיא כל מימות שבעולם ממה שלא נאמר ויבקע הים ואלו היה מרוח הקדים למה נבקעו שאר מימות: '''או ''' תהיה הראיה בדרך אחרת שלא כדעת המתרגם במגילת שיר השירים שלא יבשה מתחלה קרקע הים אך אחשוב כיוון הכתוב לומר וישם לפי אמת ה' הנז' את הים לחרבה הוא קרקע הים ואח"כ ויבקעו המים נמצא כי ויבאו בני ישראל אשר בתוך הים ביבש' כי ישראל שהיו בתוך הים עד חוטמם כשבקעו המים היו באים ביבשה שהיה קרקע הים יבש וכן נראה מדברי רז"ל שהקרקע ג"כ נתייבש שלא אמרו על וימרו על ים בים סוף על שלא ניגב הקרקע כמתרגם של שה"ש כ"א על אומרם המבלי אין קברים כו' וגם בתרגום אונקלוס לא רמז הדבר ההוא כלל ואלו הרוח קדים היה הבוקע הים לא היה מייבש הקרקע כמו רגע. אך אין זה כ"א מאת ה' ולא דבר טבעי. ועוד ראיה כי הנה המים להם חומה כי היו המים משני צדיהם בצמצום שהיתה היבשה כשעור מחנה ישראל כ"כ בצמצום שהיו להם חומה מימינם ומשמאלם לבל יתפשטו המצרים משני צדיהם מזה ומזה וילחמו בהם טרם ישובו המים על מצרים כי לא היה עמוד הענן ומלאך האלהים לישראל למשמרת אלא מאחריהם ואין זה נעשה ע"י נשיבת הרוח וכאשר נכנסו כל ישראל בים אז וירדפו מצרים ויבאו אחריהם מה שאין כן מתחלה עם היותם קרובים כי לא נתנם ה' כמדובר לרדוף וליקרב לישראל עד יבואו כל ישראל בים כי הוא ית' היה שומר ישראל בל יצרו לאחד מהם רק יכנסו אחריהם כדי להביא עליהם את הים וכן מורה בפירוש כי אומרו וישם חוזר אל השם הנזכר ולא אל הרוח שאם כן הוי ליה למימר ותשם מלבד טבע שומה שאין בבלתי בעל רוח חיים ולבל ימלט להם פליט המתין הוא ית' עד יהיו כל סוס פרעה כו' אל תוך הים ואז ויהי באשמורת הבקר כו': '''ובמדרש ''' ש"ר (פ' כ"א) כיון שהלך משה לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך איני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו ע"י ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה כו' מיד ראה הקב"ה וברח שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה הקב"ה שנתן יד ימינו על יד משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלהי יעקב מפני יראתו של הקב"ה מיד כיון שהרים משה את ידו על הים נבקע שנאמר ויבקעו המים אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים מלמד שכל המום שהיו בכל המעיינות ובורות ובכל מקום נבקעו שנאמר ויבקעו המים וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים שכן הוא אומר וישובו המים וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה שנאמר ויט משה את ידו על הים לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימות עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו עכל"ה: '''והנה ''' ראוי להעיר בו. (א) מי אמר לו שהיה סירב במאמר משה. (ב) כי הלא ארז"ל (ב"ר פ"ה) כי תנאי התנה הקב"ה עם הים מאז נברא שיבקע לפני ישראל והאם שכח שר הים מה שהתנה הוא ית' עמו. (ג) אומ' מפניך איני נקרע כו' כי הלא אחרי בואו בשליחותו ית' לא תתייחס הקריעה כ"א מלפניו יתברך ולא מלפני משה. (ד) כי כאשר היאור בהתהפכו לדם וכן כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים לא עיכב שום דבר הנוגע אל המכה ההיא מלעכב טבעו על יד אהרן או משה מה נשתנה הים לעכב. (ה) למה לא חרה אף ה' בשרו של ים המסרב על תנאו שהתנה עמו כי אם ששם ימינו בימין משה. (ו) מה ענין שימת ימינו יתברך בימין משה ולא אמר שרתה שכינה על משה או על ימין משה: (ז) אומרו ברת כי מהראוי יאמר ראה את הקדוש ב"ה כו' ומיד נבקע מפניו כי מה זו בריחה. (ח) מה זו שאלת משה מפני מה אתה בורח האם לא ידע כי שמע ה' וישת יד ימינו על ימינו. (ט) תשובתו אליו באומרו מפני אלוה יעקב למה ייחס הדבר אל היותו ית' אלוה יעקב מיתר האבות. (י) אומרו כיון שהרים משה ידו על הים נבקע מה צורך אל הרמת יד הרי אמר כי ראה את הקב"ה בימין משה ובורח. (יא) מה זו ראיה שאומר ממה שאינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים איך מזה יובן כי בהרים משה את ידו נבקע כי גם אם היה אומר ויבקע הים היה מלמד שעל יד משה נבקע ואם הוא על שאחר אומרו ויט משה את ידו מפסיק בענין הרוח קדים שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה א"כ גם עתה לא ילמד מהכתוב ואם כוונתו לפרש הכתוב אין פה מקומו ומה גם טרם כלות הענין שהוא בו. (יב) אומרו וכן בשעה שחזרו חזרו כל הימים כו'. מי לא ידע שאם כל המימות נבקעו שכלן חזרו (יג) כי הנה מהפסוק שהביא יראה ההיפך שהוא וישובו המים על מצרים וא"כ אמור מעתה כי מימי הים הרבים על מצרים הם אשר שבו ולא אשר לא שבו עליהם כי לא עליהם שבו מימי בורות ומעינות. (יד) או' וכל הנסים האלו נעשו ע"י משה שהוא דבר משולל קשר ונאמר לבלי צורך ולא עוד אלא שאומר כל הנסים האלו והכל נס אחד. (טו) אומרו לפיכך הקב"ה משבחו מה זו נפקותא שלא יראה הרואה אותה מתוך פשט אמרי התורה: '''אמנם ''' לבא אל הענין נקדים משז"ל בש"ר (פ' כ"א) האומרים בפסוק הרם את מטך ונטה את ידך שאמר לו הקב"ה הנה לא תהיה תפארתך שע"י המטה תקרע את הים כי אם בידך החומרית תטה אותה על הים ובקעהו. וזהו הרם את מטך הרם והפרש אותו ונטה את ידך והן זאת שורש אשר יסוב בו כל ענין המאמר כי ע"פ הקדמה זו מצא תשובה אל אשר קשה לו בכתובים והוא כי הנה דוד המלך ברוח קדשו אמר הים ראה וינוס והלא אשר יבין איש לאשורו הוא כי כי הניסה ההיא היא קריעת הים כי המים נסו פנימה וישאר הים יבשה: '''והנה ''' א"כ יראה כי לא על יד משה נעשה קריעת הים כ"א ע"י מה שראה את הקב"ה כי הלא כה דברו באמרו מה לך הים כי תנוס מלפני אלוה יעקב. והנה מדברי התורה יראה שע"י הרוח קדים נבקע כי אחרי שויט משה את ידו הוא אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה אך מן הנביאים נראה שעל יד משה נבקע שנאמר מוליך לימין משה כו' בוקע מים מפניהם שנראה כמשבח את משה. ואיך ישבחנו במה שהוא ית' עשה לזה בא ויאמר כיון שהלך משה לקרוע את הים שהוא לקורעו בעצמו שהוא בידו בלי נטיית מטה ע"כ אמר לו הים מפניך איני נקרע כי גם שתנאי היה במעשה בראשית הוא להקרע מפניו יתברך בלכתו לפני ישראל. אך לא מפניך בנטות ידך החומרית שאני קדמתי לחומר שממנו נתהוית ע"כ נתן יתב' ימינו על ימינו של משה ולא רצה לומר לו יקח המטה שהרי הבטיחו יקרע על יד משה אך מה עשה למען יראה שר הים ויכיר מעלת משה נתן ימינו על ימינו של משה הוא ביד אשר יטה משה על הים הוא ימינו ואמר ימין ה' למה שקריעת הים נעשה על יד מדת ימין כמ"ש ימינך ה' כו' שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו וסמיך ליה בוקע מים מפניהם ועל כן ברח הים הוא השר ממוראו יתב' מסתלק ממקום אשר שם משה המניח את הים ברשותו ליבקע מפניו כי ראה כי ידו של משה חשובה עד גדר חול עליה ימין ה' וזהו או' ולא יכול לעכב אלא מיד ברח כלומר כי הבריחה היא סלוק כאומר איני מעכב שאל"כ אנה יברח ממנו ית' ומרוחו. ולפי זה אומרו ראה וינוס אינו מציאות קריעת הים כ"א ניסת השר תחלה אך הבקיעה היה על ידי משה. ושמא תאמר טוב טוב היה לפרש אומרו וינוס על קריעת הים מלפרש על השר שהרי התורה מסייעת לזה שבאומרו ויט משה את מטהו לא נאמר ויבקע הים אלא הפסיק בנתים ואחר כך הוא אומר ויבקעו המים ונפרש שהוא על יד ה' הנזכר כאומר ויולך ה' כו' ואמר כי השם הנזכר וישם את הים לחרבה ולא הרוח קדים ויבקעו המים והוא מה שעל יד אלוה יעקב שהים ראה ונס ויקרע לז"א א"ל משה כו' כלומר על פי פירוש זה יתיישב מה זו שאלה מה לך הים כי תנוס שהוא כי אמר לו משה מפני מה אתה בורח אך אם היתה הניסה הוא הקריעה אדרבה עיקר התמיהה היה על מה שלא נקרע עד כה לקיים תנאו ומה שישאל הוא כי להיותו מלובש בחומר לא ראו עיניו ימין ה' כאשר ראה שר הים כי רוחני היא ועל שלא ראה חידוש תמה ואמר מפני מה אתה בורח אז גלה לו שהוא מפני כו': '''או ''' יאמר מפני מה אתה בורח כי אין עליך אשם כי לא ראית את הקב"ה עד כה והשיב מפני אלוה יעקב היה לי לשית לב כי גם שב"ו אתה לא יפלא היות ה' אתך כאשר היה ביעקב שבחייו קראו אל והוא מאמר הכתוב (בראשית ל"ג) ויקרא לו אל כו' או מפני אלוה יעקב שבלי מטה האלהים ובלי היות ימינו יתב' על ימינו נקרע לו הירדן כמשז"ל (ב"ר פ' ע"י) על כי במקלי עברתי את הירדן הזה והיה לי לעשות כן מפניך וירא אני פן יאשימני אלוה יעקב: '''או ''' יאמר מפני מה אתה בורח כו' כלומר אנה מפניו תברח. וזהו מפני מה כלומר האם מפני מי שתוכל לברוח מפניו והשיב איני בורח מפניו כי אם מפני יראתו כלו' שאני עושה כחרד מפני היראה לא כבורח ממנו ולזה שינה לכנות הדבר אל היראה ולא אל עצמו שלא אמר מפני הקדוש ב"ה אלא מפני יראתו של הקדוש ברוך הוא ואחרי אומרו כל הענין אשר איננו מתיישב אם לא על ידי הקדמתנו שלא ע"י המטה היה הדבר כי אם בידו ממש עתה גלה הענין הרי דחה מה שהיה נראה מן הכתובים שע"י הקב"ה נקרע הים ופירש כי הניסה היא בריחת השר. נשארו עתה שני פירושים או שהיה על ידי רוח קדים כפשט התורה או על ידי משה כנראה מהנביא אמר הפירוש האמיתי היא כי מיד כשהרים משה את ידו נבקע ושמא תאמר זה אי אפשר שהרי אחר שהרים ידו אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה כו' יורה שרוח הקדים החריבה הים לז"א שנאמר ויבקעו המים כלומר כי הלא בכלל אומרו וישם את הים לחרבה הוא שנבקעו המים ולמה נאמר אלא שחוזר אל מה שאמר ויט משה את ידו. ושעור הכתוב ויט משה את ידו שהוא שעי"כ נבקע כמאמרו יתברך נטה את ידך כו' ובקעהו ואח"כ ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' שיחשבו מצרים שהוא המייבש הים ולא כן הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה. ושמא תאמר הרי נעשה כבר על יד משה. לז"א ויבקעו המים לו' כי מה שנעשה על יד משה לא היה כי אם מציאות בקוע שיבקעו בלבד אך אח"כ ויולך ה' את הים כו' וישם כו'. ושמא תאמר למה היפך הסדר והל"ל ויט משה את ידו על הים ויבקעו המים ויולך ה' כו'. לז"א ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' כלומר שלהיות שבאומרו ויבקעו המים מדבר גם על שאר מימות. ע"כ השלים כל מה שמדבר על הים בלבד ואח"כ דבר על מה שכולל גם שאר מימות: '''או ''' בא להביא עוד ראיה שנית אל מה שאמר שאין הרוח קדים סבת קריעת הים ואמר ויבקע הים אינו אומר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' הרי הכרח גמור שלא רוח הקדים קרע הים. שלו יונח היה בו כח ליבש היינו הים שנשבה בו אך מעין ובור ומקוה מים אשר לא היה שם רוח למה נבקעו כי אין רוח הקדים מיבש שאר המעיינות ותהומות ובזה לא היה להם לישראל מקום לטעות וז"א כיון כו' אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים שזאת היא ג"כ ראיה כמדובר. ועתה הוקשה לו כי איך יתכן שאומרו ויבקעו המים חוזר אל כל מימות שבעולם כי הלא אחרי כן הוא אומר וישובו המים על מצרים ואם אומרו ויבקעו המים הם כל מימות שבעולם א"כ גם אומרו וישובו המים יחזור אל כל מימות שבעולם ואיך שבו על מצרים אלא שודאי שהוא על מימי הים וא"כ גם אומר ויבקעו המים יהיו מימי הים. לז"א לעולם שאומרו ויבקעו הוא על שאר מימות ואל יקשה בעיניך מה שאומר על מצרים כי מי מעיינות ובורות לא שבו על מצרים כי הלא וכן הוא אומר וישובו המים והוא הפסוק השני שאומר וישובו המים ויכסו כו' שלא נאמר בו על מצרים שאומר וישובו המים כלם ומכללם ויכסו כו'. וזה יורה על פירוש הקודם ועדיין אין ראיה עצמיית שקריעת הים היתה על יד משה רק ע"י הקב"ה ולא ע"י רוח קדים כי וישם את הים לחרבה חוזר אל השם הנזכר והוא כפשוטו של מזמור. וראיה אל פירוש זה כי הלא גם אל היות שאר מימות ע"י משה יפלא שיבקעו על ידו גם מימות שלא שלח ידו בהם לז"א דע כי כל הנסים האלו היו ע"י משה אפילו בשאר מימות שנאמר ויט משה את ידו על הים והוא כי בים לא נאמר אלא על הים שגם על מי שהוא על הים הוא שר ושליט אשר כל מימות שבעולם תחתיו ועתה אגלה לך מי הכריחני בעצם אל פירוש זה הלא הוא כי לפיכך הקב"ה משבחו על הדבר הוי אומר כי הכל נעשה על ידו וזהו אומרו לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור כו' וכתיב כו'. ולא יתכן כל השבח הזה אם לא נעשה על ידו כי אם השבת המים בלבד: '''עוד ''' מעין מדרש הנז' אמרו ז"ל במכילתא. וז"ל ויט משה את ידו התחיל הים עומד כנגדו אמר לו בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ובא הלוקח ליכנס בתוכו ולא הניחו השומר א"ל בשם המלך ולא קבל עליו הראהו הטבעת ולא קבל עד שהתחיל המלך מנהג ובא כיון שראה השומר את המלך שנהג ובא התחיל לברוח א"ל הלוקח כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת ועכשיו למה אתה בורח כן אמר משה בשם המלך ולא קבל הראהו המטה ולא קבל עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו כיון שנגלה עליו בכבודו התחיל הים לברוח א"ל כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח בן עמרם אלא מפני אדון כל הארץ עכל"ה: '''וראוי ''' לשית לב לא ימנע או שר הים ידע כי מה' היה הדבר או לא ידע אם ידע למה סירב ואם לא ידע ממה ברח. ועוד למה עמד נגדו מה שלא עשה שום דבר מאשר נעשה נס על ידו. ועוד למה לא עשה משה כן כאשר צוהו ה' לנטות במטה כמ"ש הרם את מטך כו' רק אמר בשם ה'. ולא עוד אלא שהראהו המטה ולא כאשר נצטווה לנטותו על הים ולא יהיה כמבקש מהים כ"א יכה בו. ועוד מה צורך אל המשל ועוד שאין המשל דומה אל הנמשל ומה ענין הגנות כי אין בנמשל אפילו מעין גנה אחת ומה גם שנים ובאומרו במשל ובנמשל שאמר הלוקח או מרע"ה כל היום הייתי אומר כו' מה זו שאלה הלא למען המלך הוא עושה וגם אומרו בכבודו כי ודאי כשנגלה ה' הוא בכבודו. ועוד כי אין מכל זה בכתוב כלום ואין המאמר מדבר בכתוב דבר ותופס בו כאלו בא לבארו. ועוד אומרו לא מפניך בן עמרם ידוע הוא כי לא מפניו הוא עושה ולמה הוצרך לאומרו: '''אך ''' לבא אל הענין נקדים מז"ל בב"ר אשר זכרנוהו למעלה כי אמר לו הקב"ה למשה לא תהיה תפארתך להכות במטה על הים ויבקע. רק הרם והפרש את מטך ונטה את ידך: '''ונבא ''' אל הענין והנה כי הנה הוקשה לו בכתוב. (א) אומ' ויט בוי"ו כאלו מוסיף על מה שקדם. וגם אומרו את ידו מה ריבה האת. ועוד שהרי נאמר הים ראה וינוס שנראה שלא הוצרך נטיית ידו של משה ואיך יאמר פה ויט משה את ידו ויולך כו' ע"כ אמר התחיל כו': '''והוא ''' כי הנה משה לא נטה את מטהו כי כן צוהו ית' יטה ידו וטרם יטה ידו לא הספיק לנטותה עד שמיד התחיל שר הים לעמוד נגדו שלא ראה מטה בידו להכות בו וע"כ אמר לו כי ה' שלחו יעשה בידו ולא קבל שר הים אז הראהו את המטה ולא נטה אותו מהטעם הנזכר וע"כ לא קבל ושני הדברים ריבה הכתוב (א) באומרו ויט. (והב') באומרו את עד שאח"כ נטה ידו ושמא תאמר מה זה היה לים שלא קבל מאמר משה בשם הקב"ה גם בלי הכאת מטה לזה משלו משל אחד והוא כי הוא מחלוקת ר"ע ורבנן (ב"ב דף ס"ד) במוכר בור ודות והוא הדין במוכר הבית הפנימית לבד אם צריך לקנות לו דרך ליכנס בו. וגם דק"ל כר' עקיבא דאין צריך לקנות הנה זה היה ההפרש בין שר הים למשה כי לשר הים נראה לו שאם הקב"ה מכר הפנימית לישראל היא ארץ ישראל אין להם דרך בחיצון היא הים וע"כ לא קבל עד שראה הקב"ה וכל זה על בלי הכותו במטה כי בו יכנע ולא ישים לב אל שום טענה: '''או ''' יהיה באשר נעיר כי הלא תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל מאז נברא העולם וא"כ איך היה לו מקום למאן ויתכן כי להשיב על זה הובא המשל והוא כאשר נעיר בפסוק ולא נחם כו' כי אמר אלהים פן כו' ותיפוק ליה שעשה כן כדי לטובעם בים סוף אשר לא היה כן אם ילכו דרך ארץ פלשתים. אך הוא כי אשר עשה הקב"ה בים סוף החיצון במזרחה של מצרים היה עושה בים פלשתים במערבה הוא הים הפנימי בדרך א"י כנודע כי ב' ימים יש בסביבות מצרים. (א) חוצה במזרח הוא ים סוף. וא' במערבה הוא ים פלשתים פנימה בצד א"י והנה שר הים ראה והנה דרך לעבור גאולים לא"י הוא הים פלשתים הוא הגן הפנימי ואותו מכר ה' לישראל מאז התנה במעשה בראשית כי היא דרך ישרה וקרובה לבא לארץ ישראל ולא החיצון הוא ים סוף וכן היה לולא שויסב אלהים את כו' כי אמר אלהים פן ינחם העם כו'. ועל כן מיאן השומר הוא השר וגם שהראהו המטה אמר כי אולי אשר ניתן לו היה בעד הפנימי כענין השומר במשל בראותו הטבעת שחשבו שניתן לו הוא בעד הפנימי וכאשר במשל בראות השומר את המלך מרחוק טרם יראנו הלוקח בוש ויברח כן בנמשל וכאשר אמר שתחלה הראה לו המטה טרם יטה ידו נתיישב אומרו ויט משה את ידו כי הוי"ו תורה שעשה תחלה דבר אחר על אומרו בשם הקב"ה רבוי האת על הראותו המטה ואמר עד שנגלה עליו הקב"ה כו' כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"א) על אומרו מוליך לימין משה כו' שבנטות משה את ידו הוא ימינו בודאי שרתה שכינה על ידו ועל ידי כך הים ראה וינוס וז"א פה שנגלה עליו ה' ואמר בכבודו הוא בא שלא היה באופן יגלה לעיני משה אשר עיני בשר לו רק בכבודו דרך נסתר שלא הכיר בו כ"א השר הרוחני שהרי שאל הראני נא את כבודך ולא הודה לו הוא יתברך ואז ברח ובכן ענה משה ואמר כל היום הייתי אומר בשם הקב"ה ולא קבלת ועכשו ברחת אז אמר לו לא מפניך בן עמרם כי אם מפני אדון כל הארץ כלומר שלהיותו אדון כל הארץ הודתי לו כי מה לי היות בים פלשתים או בים סוף כי הכל שלו כי אדון הכל הוא ואחר כן נטה משה ידו ויבקע הים:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף