עריכת הדף "אלשיך/דברים/י" (פסקה)

== יז ==

'''כי ה' אלהיכם כו'.''' הנה מטבע הלשון נראה שהוא נתינת טעם אל הקודם והנה יראה בלתי מתייחס. וגם אומר אלהיכם הוא מיותר. וגם איך יתקשר לזה אומרו האל הגדול כו'. וזה וזה עם אומרו אשר לא ישא פנים כו'. ולא כל זה מתקשר עם אומרו עושה משפט יתום כו' וכן אל אומרו ואוהב גר כו'. ועוד כי מתחלה דבר בלשון יחיד ועתה בלשון רבים. אך הנה אחרי אומרו כי לה' השמים ושמי השמים והארץ וגם שעל יד היותו ית' אלהינו מחבב את העולמות כלן ונותן יתרון לארץ על שני העולמות. אמר שמא תאמרו הנה ימשכו שני דברים מזה. א' כי ג' עולמות שלו ית' המה. שנית שגם כל העמים לו ית' אלא שבחר בישראל המקיימים אותם ונותנים מעלה ויתרון לארץ על שני העולמות. והלא על זה יקשה ג' דברים. אחד למה נקרא אלהי ישראל ולא גם אלהי העולמות והשבעים אומות. ב' אם כ"כ חיבב עמו למה מדכאם בייסורין מה שאין כן לאומות. ג' למה אוהב גר ומצוה על אונאתו יותר מעל אונאת ישראל כי הלא יורה שהוא על כי עזב אלהיו ואדוניו וילך אחר אלהי ישראל ואלו הוא יתברך אדון הכל למה אהבתו על זה הלא גם מתחלה שלו ית' היה. ואדרבא יאשם שאיחר לבא. ע"כ אמר כי ה' אלהיכם כו' והוא מה שכתבנו על פסוק מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין שהענין הוא שבמה שהוא ית' אלהכון הוא באמת אלהי אלהין כי את דניאל החשיב נבוכדנאצר לאלוה והוא מאמר ז"ל שמנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה כמנסך לאלהיו ואם כן מי שהוא אלהיו אלהי האלהים יקרא וזהו מן קשוט כו'. ומעין זה הוא מאמר בס' הזוהר על שאלת הע"ג על פ' כו' בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך וכי בחכמי ישראל יש כמוהו והשיבו לו כי בחכמי ישראל יש עושים מה שהוא ית' עושה כענין שמש בגבעון דום ודומים לו מכמה פלאי פלאות הנעשים על יד חכמי ישראל שעל כן ידמו לאלהינו ית'. וכן אמרו רז"ל שהיו האומות אומרים בהיות ישראל במדבר אין אלו אלא אלהות משתמשים בעמוד אש וענן ומוקפים ענני אש כו'. ועד"ז יאמר אל יקשה בעיניכם למה אין הקב"ה מתייחס שמו אחר כל האומות כי הלא ה' במה שהוא אלהיכם הוא אלהי האלהים כי כמעשה האלהים יש כח בכם לעשות. כי ע"כ אמרו בס' הזוהר כי בחכמי הגוים אין כמוהו ית' כ"א בחכמי ישראל והם למעלה על כל אלהי העמים. ועל כן מי שהוא אלהינו אלהי האלהים יקרא כמאמר נבוכדנאצר באומרו די אלהכון הוא אלה אלהין. וכן יקרא להיותו אלהיכם ג"כ אדוני האדונים ג"כ שהם שרי מעלה אדוני האומות. כי הנה יש כח בישראל להכניעם כאשר הכניע מרע"ה את שר הים ושר מצרים. כי בהיותו ית' אלהיכם. ואתם את הנקראים אדונים מדוכאים. יודע בעולם היותו ית' אדוני האדונים. וא"כ לא תדמו אל האומות ואינו כבוד אלהים לייחד שמו כ"א אליכם. ועל השנית אמר האל הגדול כו' והוא בשום לב אל מלת אל שהיא מיותרת אחר שאומר הגדול הוא בחינת חסד כנודע והוא ענין כפול: 

'''אך''' אמר הנה למדת אל שהוא חסד מתייחסים כל מדות התנהגו ית' בין בהתנהגו במדת הגדולה בין במדת הגבור והנורא הכל הוא על צד החסד כי כל ייסוריו הם לטובה כי אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. ומה שאינו מביט אל רוב פעולות הצדיק כי טובות הנה ומייסרם. הוא כי לא ישא פנים לאוהביו ולא יקח שוחד של מצות. והראיה כי שתי המדות חסד ורוגז אחת הנה ולא שתים חלילה. הלא הוא כי עושה משפט יתום ואלמנה אשר פגעה מדת הדין באבי היתום ובבעל האלמנה עכ"ז הוא עושה חסד עמהם אבי יתומים ודיין אלמנות כי ה' יריב ריבם. אך אין זה כי אם שהיתום והאלמנה כלם אהובים ואשר פגע באבי היתום ובעל האשה אינו רק שגם זה חסד אלא שלא ישא פנים כו' הרי נסתלק הדבר השני. ועל השלישי אמר ואוהב גר כו' לומר מה שאוהב גר אינו על כי עזב אדוניו ובא אליו יתברך כי הלא גם מתחלה ג"כ שלו ית' הוא אך מה שמחזיק לו ית' טובה ואוהבו הוא לתת לו לחם ושמלה. והוא כי הוא ית' חפץ חסד וכל תאותו להיטיב ובהכין אדם עצמו לקבל מאתו ית' אוהב אותו על ככה וזה אומר לתת לו כו'. כי עד כה היה תחת כח חצוני ולא היה כבודו ית' להשפיע עליו על ידו כ"א על יד שר חצוני. ועתה הוכן ובא לתת לו בעצמו לחם ושמלה. ואמר שני אלה לומר בין מה שהוא צורך אוכל נפש פנימה הוא הלחם בין מה שהוא על בשרו מבחוץ שהוא שמלה הכל חפץ הוא להיטיב עליו ע"י עצמו למתקרב אליו ית'. ול"ת הנה טעם זה לא יצדק בנו עם הגר לאהבו ואחר שאין לנו טעם זה למה נאהבהו והוא מזרע טמא ואנחנו כלנו קדושים ואין אהבה רק בין השוים. לז"א ואהבתם את הגר מטעם שווי כי הלא גם אתם דומים להם כי גרים הייתם בארץ מצרים כי במצרים עבדתם ע"ג ונתגיירתם שם ובאתם אל הקדושה והוא מה שעל כן נכנסו תחת כנפי השכינה במילה וטבילה כנודע כמשפט הגרים: