עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/קעח" (פסקה)

==ד==

[ד] '''או אפילו לא הניח וכו'.'''  משמע דאף בדברים שאין טעונין ברכה במקומן אם הניחו מקצת חבירים אין צריך לברך, וכן כתב רמ"א בשם סמ"ק ואור זרוע. אבל הב"ח האריך לחלוק על רמ"א דלכולי עלמא בדברים שאין טעונין אין חילוק בין הניחו מקצת חברים, ודברי סמ"ק פירש בענין אחר עיין שם באריכות, וכן כתב הט"ז ובספר מגן אברהם הסכים לרמ"א ומתרץ דברי סמ"ק בדוחק. ולעניות דעתי לתרץ בריוח ולהחזיק פסק רמ"א כי על פירוש הב"ח תמיהני שכתב דסמ"ק פסק כרי"ף דאין חילוק בין דברים הטעונין וכו' הא כתב בסמ"ק להדיא והביאו הוא גופיה זה לשונו, אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לחזור ולברך ברכת המזון ואין צריך לברך במקום שני לפניו אבל ביין ופירות צריך לברך לפניו, הרי דנראה לו ממש כשיטת הרא"ש והם יש אומרים דיש חילוק בין דברים הטעונין. ומזה מבואר נמי שפירוש רמ"א נכון דאם לא כן תיקשי כיון דמחלק בין דברים הטעונין, אם כן למאי כתב דין דהניחו מקצת חברים, אלא לאשמועינן דאף בדברים שאין טעונין אם הניחו מקצת אין צריך לברך וכן משמע בנחלת צבי ודייק כן מש"ס עיין שם. וכן נראה לי דעת הסמ"ג שכתב נמי דין דהניחו מקצת חברים אף דפסק בשיטת הרא"ש, והב"ח סעיף ב' תמה על הסמ"ג ולעניות דעתי כדפירשתי. ועוד הא כתבו רמ"א גם כן בשם אור זרוע והב"ח לא זכר מדבר אור זרוע אלא כתב דכולי עלמא סביר להו דאין חילוק. ועוד שבספר זכרון להגאון ר"י הכהן פרק כיצד מברכין משמע כדברי רמ"א, וכן מצאתי להדיא בספר ברכת אברהם דף ע"ג וש"ג, וכן נראה לי ראיה מפסחים דף ק"ב דקאמר על ברייתא דהניחו מקצת חברים מאן תנא עקירות רבי יהודה, וקשה מאי לשון עקירת ורש"י ורשב"ם דחקו ומפרשי מאן תנא להך ברייתא דקתני אף על גב דדברים הטעונין צריך ברכה רבי יהודה הוא עד כאן לשונו, ולא הועילו כלום דאכתי קשה למה לי תיבת עקירות כלל. לכן נראה לי דמרמז בזה דאין כוונתו דברייתא כולה דוקא רבי יהודה הוא דאתיא אפילו לרבנן והיינו בדברים שאין טעונין ברכה במקומן אלא למאי דתנא בברייתא לשון עקירות דמשמע דקאי על דברים הטעונין כדפירש רש"י קודם זה, זה אתיא כרבי יהודה ודו"ק. מבואר מזה דאף בדברים שאין טעונין אין צריך לברך כשהניח מקצת חברים, גם משמע הכי מדברי שולחן ערוך המועתקין מדברי רמב"ם פרק ד' מהלכות ברכות מדכתב על חילוק אם הניחו שם מקצת וכו' וכן אם היו מסובין לשתות או לאכל פירות וכו', משמע דחילוק בין הניחו שם מקצת יש נמי בפירות לכולי עלמא לא בעי ברכה במקומן. והשתא ניחא קושיות כסף משנה מרמב"ם על שהוצרך לכתוב וכן אם היו מסובין וכו' ודו"ק. ועוד יש לומר דקא משמע לן דאף בדברים שאין טעונין בעי ברכה למפרע, ולאפוקי ממה שכתב הר"ן פרק ערבי פסחים דאין צריך ברכה למפרע לכולי עלמא. אבל בכסף משנה תירץ דאכילה דלעיל הייתי מפרש מידי דאין טעונין, ואתא לאשמועינן דהוא הדין לשתות יין ואכילת פירות שבעת המינין שהן טעונין ברכה לאחריהן במקומן, עד כאן. ותימא לי דאכילה דלעיל ודאי מדברים הטעונין ברכה במקומן הוא מדכתב ופסק סעודתו דמוזכר בש"ס וכל הפוסקים על פת, ועוד מדכתב וחוזר ומברך בתחילה המוציא וכו', אלמא דיושב בסעודת פת, ועוד דהא הרמב"ם לא הזכיר בשתיה ששותה יין גם בפירות שהן משבעת מינין, והא דהניחו מקצת מהני היינו כשחזר למקומו, אבל כשאוכל במקום אחר צריך לברך דהוה ליה כיחיד. כתב מגן אברהם בסימן ר"י אם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו צריך לברך שנית בתחילה אפילו בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ואם חזר ואכל פחות מכשיעור מצרפין לברכה אחרונה, עד כאן, ודוקא כשלא שהא בכדי אכילת פרס: