עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/סב" (פסקה)

==ד==

[ד] '''שאינו נקי וכו'.'''  כך פירש הבית יוסף דברי רבינו יונה המתיר להרהר, אבל מצאתי בפרישה סימן פ"ה שחלק על הבית יוסף דכל שאינו נקי היינו מקום מטונף ואסור להרהר, ומה שכתב רבינו יונה דמותר להרהר אין כוונתו על נוסח קריאת שמע וברכות אלא שיהרהר שמחויב לקרות קריאת שמע וברכותיה, ויצטער על שאינו יכול לעשותו, אז הקב"ה מקבל ההרהור כאילו היה מתפלל במקום נקי, וזה מותר אפילו במקום מטונף לגמרי, וכן ראיתי בשל"ה דף ס"ו שפירש כן דברי רבינו יונה. ומגן אברהם כתב עליו דאין לשון רבינו יונה משמע כן, עד כאן, ואולי אילו ראה שגם הפרישה פירש כן היה מודה. וכן חולה או אונס אחר, משמע בפרישה שם שיהרהר בדרך זה ולא שיהרהר נוסח הברכה, ובזה יש לפקפק כיון שאינו במקום מטונף למה לא יהרהר נוסח הברכה, וזה סייעתא למה שכתבתי לעיל דהרהור לאו כדיבור דמי אפילו באונס. והנה מדברי רמ"א למד הט"ז מי שצמא לשתות בלילה במטתו שאי אפשר לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה, עד כאן. ויש לחלק בין קריאת שמע דחיובא ובין ברכת הנהנין, גם נראה לי דבזה די במשפשף בכותל או בצרור בכל מידי דמנקי ויכול לברך כדלעיל סימן ד' וסימן צ"ב סעיף ו'. כתב בית יוסף וזה לשונו כתב הכלבו דהא דקורא בכל לשון הני מילי בציבור אבל ביחיד לא כדאמר ר"י אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית, עד כאן. ואיני יודע מה שאלת צרכים יש בקריאת שמע, הלכך אין נראה לחלק, וכן דעת כל הפוסקים שלא חילק בין יחיד לציבור, עד כאן לשון בית יוסף. וכדי שלא נחשב לכלבו כטועה עיינתי ומצאתי מילתא חדתא שכתב הכלבו על דברי ר"י וצריך כל בעל שכל להתבונן ולא יטעה לומר שדעת ר"י שיכוין השואל לשאול צרכיו למלאך שיצטרף תפילתו ולא להקריבה ולהשמיעה לפני השם יתברך כמו שאמרו לא תצווח למיכאל וגבריאל אלא לי צווח ועני ליך. אלא ביאור המאמר שבא להעיר האדם לכוין בתפילתו, ולפי שלשון ארמי הוא זר ואינו שגור בפי האדם וטבע הנפש להתערבב בו ואין הכוונה מצויה להתפלל בלשון ההוא, ואמרו שאין מלאכי השרת מכירין בו, רצה לומר הכוחות הטובות אשר מהם נמשכו המעלות הטובות הם נקראים מלאכי השרת, וזה פירוש אם יש עליו מלאך מליץ, והכוחות הרעות נקראים מלאכי חבלות והזהיר בזה לפי שאין כוחות הנפש מורגלין באותו הלשון ואין לכוין בתפילתו מפני זירות הלשון, עד כאן. ואם כן מיושב דכיון דטעמא משום כוונה הוא סבירא ליה דכל שכן וקל וחומר קבלת עול מלכות שמים דבעי כוונה טפי דאין לקרות בלשון ארמי. אבל כל שאר פוסקים הבינו המאמר כפשוטו דמלאכי השרת ממש אינן מכירין כדלקמן סימן ק"א, לכן לא חילקו בקריאת שמע, והא דמתיר הכלבו בציבור צריך לומר טעמו דאז מרגלי זה לזה ומכווני טפי, גם נפישי זכויותיהן נראה לי:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}