עריכת הדף "אור שמח/אישות/כד" (פסקה)

== כד ==

'''והיום שאין שם מי סוטה כו' ותצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוספת, שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר:''' 

''' צ"ע ''' הא כאן ספק שמא זינתה ולבית הלל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומפסדת מספק שמא זינתה, דזה כבר כתב רבינו דבזינתה הפסידה כתובה ותוספת, וא"כ בעידי סתירה וקנוי מפסדת מספק כתובה עיקר ותוספת. ונראה ברור דתיבות אלו "שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר" מקומם בהלכה כ"ה שאחר זה, שכתב שם ואם הודית שנסתרה אחר שהתרה בה תצא בלא כתובה [שהרי מעשיה הרעים גרמו לה להאסר], ולפיכך משביעה ע"ז ואח"כ יתן כתובה כצ"ל, ושם א"ש, דתהא נאמנת במיגו דאי הוה בעיא הוית מכחישתו דלא נסתרה עמו או שלא קינא לה בעלה, ולכן תהא נאמנת במיגו דלא נטמאה, וע"ז כתב רבינו משום דאף כי יאמין לה הבעל שלא נטמאה, בכ"ז הואיל ועכשיו שנסתרה בפני הבעל אסורה דהא איהו רואה שנסתרה אחרי הקנוי שקינא לה, וכיון שמעשיה גרמו להאסר עליו אף כי טענה שלא נטמאה וכן אפשר שהוא האמת, בכ"ז ע"י סתירה לבדה גרמה להאסר על הבעל ותו הפסידה כתובה, והוי כמו דאמרו בירושלמי לבית שמאי דסברי דשטר העומד לגבות שפיר כגבוי דמי ומספיקא דשמא זינו לא הפסידו כתובה. ובכ"ז בשומרת יבם וארוסה כיון דידעו דאינן שותות ובסתירתן נאסרו על בעליהן אף אם לא נטמאו ג"כ הפסידו כתובה, וכמו שאמר למה הכניסה עצמה לספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה, וכן הכא לא שייך להאמינה במיגו שלא נטמאת, דלו יהא כדבריה שלא נטמאה כיון שמעשיה גרמו לה להאסר הפסידה כתובה ודוק. אמנם דא ברור, אם ראה אחד שנסתרה והאחד מהימן ליה כבי תרי, והיא מודה לדברי העד ואומרת שלא נטמאה אם מהימנא ליה להבעל ודאי לא נאסרה לדידיה, דכמו דמהימן ליה הבעל כן היא נאמנת לו ודוק: