עריכת הדף "אבן האזל/מכירה/כ" (פסקה)

== יד ==

'''כל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה.''' 

''' בגמ' ''' בכתובות דף פ"ה איתא דהך דינא דהמחליף פרה בחמור וכו' אמר זה רב יהודה אמר שמואל ופריך הגמ' ע"ז מברייתא דמחט שנמצאת בעובי ביה"כ וכו' לא הוגלד פי המכה הממע"ה ואי יהיב טבח דמי בעי לאתויי ראיה ומפיק ואמאי בעל בהמה ליתי ראיה ונוקים, אלא כי אתי רמי וכו' הכי אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליו הראיה ופירש"י דלכן על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה, וכן פירשו תוס' ורא"ש והרי"ף הביא הא דכל שנולד הספק ברשותו וגם הא דעל בעל החמור להביא ראיה, וכתב הבעל המאור לפרש דברי הרי"ף, דרמי נמי סובר כמימרא קמא דשמואל דעל בעל החמור להביא ראיה רק שהתנה דוקא אם נולד הספק ברשותו משום דמפרש הרי"ף ברשותו זהו ברשותו ממש, ומה דפריך הגמ' מעיקרא מהא דלא הוגלד פי המכה משום דרב יהודה לא הזכיר הא דנולד הספק ברשותו דהוא סבר כל שנולד הספק בממונו עליו הראיה והוא בעל החמור שהוא בעליו תחלה, ולכן פריך דא"כ על בעל הבהמה להביא ראיה שהוא בעליה תחלה, אבל לפי"מ דמסיק דתליא במי שנולד הספק ברשותו מיושב דגבי הבהמה נולד הספק ברשות הלוקח וגבי חמור ברשות בעל החמור שהחמור היה ברשותו, והרמב"ן והרשב"א הסכימו לפירושו של בעה"מ אלא שכתב הרשב"א הביאו המ"מ דלפי"ז אם היה החמור באגם בשעת משיכת הפרה אין על בעל החמור להביא ראיה דלא נולד הספק ברשותו וכתב דצ"ע על הרי"ף שלא חילק בזה, ולפלא שהכ"מ לא הזכיר דברי המ"מ והרשב"א וכתב רק דנ"מ אם היה החמור ברשות בעל הפרה כגון שהפקידו תחלה.

''' והנה ''' בדברי הרמב"ם קשה עוד יותר דדרכו יותר לבאר וכאן היה צריך לבאר כיון דזהו עיקר חידוש ההלכה דבשביל שהיה החמור ברשות בעל החמור לכן עליו להביא ראיה, ולא שייך כאן לומר דכתב לשון הגמ' כיון דלשון הגמ' הוא ממימרא דרב יהודה דאינו סובר הא דנולד הספק ברשותו, אבל הרמב"ם דפסק דתליא במי שנולד הספק ברשותו היה לו לבאר דזהו אם היה החמור ברשות בעל החמור.

''' ולכן ''' נראה דאף שקשה לחלוק על דברי הראשונים, אבל האמת יורה דרכו דהרמב"ם אינו סובר כפירושו של בעה"מ בדעת הרי"ף, וגם הרי"ף והרמב"ם סוברים כשיטת רש"י והרא"ש דברשותו אינו בביתו אלא דכיון שקנה הלוקח את המקח בקנין נעשה ברשותו אפי' עומדת באגם, אלא דכ"ז לא שייך אלא במוכר בהמה ונמצאת טרפה דכיון שקנה הלוקח בקנין והעמדנו אותה בחזקת שלמה והספק נולד רק אחר ששחטה, לכן אמרינן דנולד הספק ברשות הלוקח, אבל בפרה וחמור שמשך בעל החמור את הפרה וכשנתברר אחרי כן שהחמור מת ולא ידעינן אם היה חי בשעת משיכת הפרה או מת לא שייך לומר שהחמור עמד כבר ברשות בעל הפרה דאם היה מת לא היה בעולם ונבלה אינה חמור ואם היו הולכין ב"ד או עדים באותה שעה לראות ספק שמא היו מוצאין שכבר מת וא"כ איך נוכל לומר שנולד הספק ברשות בעל הפרה דהא אם היה מת לא עמד ברשותו, ודוקא גבי בהמה שנמצאת טרפה דאף דודאי הוי מקח טעות, אבל עכ"פ אנחנו העמדנו אותה בחזקת שלימה ונעשית ברשות הלוקח, וכן באשה שנולדו בה מומין דכיון שמקודם העמדנו אותה בחזקת שאין בה מומין דהא מיירי במומין שבסתר כדתנן במתני', לכן משנכנסה לחופה כבר נעשית ברשות הבעל אבל בחמור שהוא ספק כבר מת לא שייך כלל שהיה ברשות בעל הפרה.

''' ונמצא ''' דמה דפריך מעיקרא על רב יהודה משום שהוא לא הזכיר טעמא דנולד הספק ברשותו, וסבר דכללא הוא דהמוכר צריך להביא ראיה והא דכלה בבית חמיה כבר פירשו בתוס' בד"ה כלה בבית אביה ועמש"כ הרמב"ן שם, ולכן שפיר פריך מהא דלא הוגלד פי המכה ולכן בא רמי וחידש דעיקר מילתא במי שנולד הספק ברשותו וממילא לא קשה מהא דלא הוגלד פי המכה כנ"ל.

''' ולכאורה ''' מהך דינא דמתני' יש ראיה לדברינו דרש"י כתב בהא דאמר רמי ותנא תונא כלה וז"ל ורישא וסיפא סייעתא שמי שנמצא ברשותו עליו להביא ראיה עודה בבית אביה על האב להביא ראיה נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה, ואפי' הוא דר בבית חמיו ברשותו הוא עכ"ל, ודברי רש"י ברורים דודאי לא חילקה מתני' בין הכניסה לרשותו בין דר בבית חמיו, ולדעת בעל המאור היה צריך לחלק בזה, אלא דלדעת הרמב"ם דכניסה לחופה היא הבאה לביתו א"כ תמיד משעת הנשואין נכנסה לרשות הבעל, איברא דיש מציאות אם בא עליה לשם נשואין בבית אביה דנעשית אשתו לכל דבר כמש"כ הרמב"ם בפ' י' מה' אישות הל' א', אבל כבר כתב הרמב"ם בפ' כ"ה הל' ו' דאם בא עליה ושהה כמה ימים כבר אינו יכול לטעון טענת מומין, ויש שם מחלוקת בין המ"מ להכ"מ דהמ"מ סובר דבענין בא עליה ושהה, והכ"מ כתב דשהה לאו דוקא, אבל אפי' לדעת המ"מ זהו כבר אוקימתא ולכן פשטה דמתני' הוא שנכנסה לבית הבעל שזהו חופה, וכן כתב בפכ"ה מה' אישות דהחילוק הוא בין נמצאו המומין בבית האב או בבית הבעל, ומ"מ אין מכאן ראיה להוכיח דלא כדברינו משום דמפרש מתני' כפשוטה דזהו כבר במציאות רחוקה אם בעל ארוסה בבית אביה לשם נשואין.

''' והנה ''' שיטת הרא"ש בהך דינא דמתני' דדוקא בנערה אבל בבוגרת אפי' בבית אביה על הבעל להביא ראיה וזהו כשיטתו דלא תליא בבית מי נמצא הספק אלא ברשות מי נמצא הספק, ולכאורה יש לעיין בדעת הרשב"א דכאן הסכים לדעת הרי"ף בדרך הבעה"מ ושם סובר ג"כ דבוגרת אפי' היא בבית אביה על הבעל להביא הביאו המ"מ שם, אבל באמת לא קשה כיון דסובר כאן דדוקא כשהיה החמור בבית בעל החמור, אבל עומד באגם על בעל הפרה להביא ראיה, וא"כ בוגרת אפי' היא בבית אביה הוי כמו עומדת באגם דעכ"פ אינה עומדת ברשות עצמה, אלא שהרשב"א סתם לענין אם אין לה אב ועומדת ברשות עצמה, ובדעת הרמב"ם נראה דלא קשה לפימש"כ דגם הוא סובר דאין הדבר תלוי בבית מי עומד אלא ברשות מי עומד אפי' אם נימא דאינו מחלק בין נערה לבוגרת משום דארוסה כשהיא נערה אינה עומדת ברשות הבעל אלא ברשות אביה ובוגרת היא ברשות עצמה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}