עריכת הדף "
מראי מקומות/בבא קמא/מא/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==תוד"ה איני== ===וא"ת אצטריך לבן פקועה=== הרא"ה [הובא בשיטה מקובצת כאן, ובריטב"א בקידושין נו:] נחלק על עיקר קושית תוס' והראשונים וכתב דמסקול יסקל ידעינן שבן פקועה אסור באכילה, וביאר דמה שאמרה תורה סקול יסקל ע"כ שאין הכוונה דמותר באכילה דא"כ אין כאן עונש אלא על הבהמה ולא עונש על הבעלים, וע"כ דאסרה תורה באכילה ויש כאן עונש על הבעלים, ומאי דקאמר איני יודע שהיא נבילה קושטא דמילתא הוא דרוב הבהמות הם נבילות בסקילתן אבל אה"נ דאף באופן שאינה נבילה ג"כ אסורה וממילא ה"ה דבן פקועה אסור. ויש להעיר כמה הערות בדבריו א. דהריטב"א בקידושין כתב דמורי נר"ו אמר כן בשם רבו והוא הרמב"ן, והרי הרמב"ן עה"ת בפ' נח (ט, ה) כתב בתו"ד וז"ל שכל החיה שתטרוף אותו תטרף כי גזרת מלך היא וזה טעם סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ואיננו להעניש את בעליו בממון כי אפילו שור המדבר חייב מיתה וציוה כן בבני נח כישראל עכ"ד, הרי שכתב שאיננו להעניש את בעליו, ואולי יש לדחוק דכוונתו שאין זה רק משום עונש בעליו אלא דאיכא ג"כ חיוב על השור וכמו שהוכיח משור ההפקר. שו"ר ברבינו בחיי פ' משפטים (כא. כח) שכתב בזה"ל אין מיתת השור לקחת הדין מן השור אלא לקחת הדין מבעליו כדי שיזהר בשמירתו ואם לא יזהר הרי הוא יודע שיפסיד ממונו, זהו על דרך הפשט והוא דעת הרמב"ן עכ"ד וצ"ע. ב. וצריך לבאר בד' הרא"ה דהרי שור ההפקר ג"כ נסקל ע"כ דזה עונש דשור, וצ"ל דזה ודאי דהוא עונש דשור וכ"ז בשור ההפקר אבל כשיש לו בעלים ע"כ דיש ג"כ עונש על הבעלים, [ובעזה"י יבואר לק' ע"ב עוד בזה] ומ"מ נתעוררתי דיקשה מנלן דשור ההפקר אסור באכילה לכשנסקל הרי שם ליכא עונשא דבעלים. ג. ולד' הרא"ה ניחא קושית הרש"ש דנימא דלאחר שנסקל לישתרי דנעשה מצותו, דאדרבה יסוד הדין הוא שלא יהנה ממנו לעולם וע"כ נסקל, ומה"ט העירוני דלד' הרא"ה מסתברא דהאיסוה"נ והסקילה תרי דיני נינהו ואין האיסוה"נ תולדה מהסקילה. ד. לדרכו של הרא"ה י"ל דאיסוה"נ הוא רק בשור שנגח דיש לענוש הבעלים על שלא שמרו את שורו ולא ברובע ונרבע שאין לענוש את הבעלים, ובאמת דכן דעת רבינו אפרים הובא בתוס' כריתות כד. ובאהלי ישועה כ' לסייע דהסקילה הוא חיוב על הבעלים, מהא דדרשינן במכילתא פ' משפטים דאיצטריך קרא בשור מועד שנסקל דלא נימא דמאחר שמשלם כופר יפטר מן הסקילה [וכ"ה בשיטה מקובצת לק' מד. בשם הראב"ד] משמע דכופר וסקילה שניהם חיוב על הבעלים ויצא זה בזה. ===וכ"ת דלא איקרי שור=== הרשב"א תי' דלא איקרי שור אלא בנולד, ומה שהוכיחו תוס' דאיקרי שור חילק הרשב"א דהתם בשה, וילה"ע דמ"מ אכתי איכא לאוקמי בשחט את השור ואח"כ סקלו ואינו נבילה ושם הרי איקרי שור, וכבר עמד הקבא דקשייתא קושי' ל"ד בקושי' זו, ואפשר דלאחר שנשחטה אין ע"ז שם סקילה דכבשרא בדיקולא דמיא, ועיין בסמוך, ואפשר דתליא בדין מפרנסת כחי' עיין לק' עו. תוד"ה שחיטה, ומ"מ אליבא דאמת מודה הרשב"א דבן פקועה נסקל וכמש"כ המצפ"א דיליף שור שור משבת. ומקשים ע"ד הרשב"א [וכן לס"ד דתוס'] דבן פקועה לא איקרי שור דלק' קו: קאמר דחייב בדו"ה והרי דו"ה בעינן שור ושה, וע"ע דו"ח רע"א פסחים כב: דבן פקועה אין בו חיוב דו"ה, וצ"ע מגמ' קו:. ===ולפי המסקנא ניחא וכו'=== וק' לשינוייא קמא דנכתוב לא יהנה לא יתיישב, ויעויין בפנ"י בד' רש"י שכתב דתרי שינויי איצטריכו זל"ז וא"כ אפשר דאף תוס' סברי כן וא"ש, א"נ דסוגיין כר"מ דבן פקועה טעון שחיטה וכמו שהביא הריטב"א בקידושין דיש מתרצין כן, וכ"ה ביראים סי' ק"א. הרא"ש ותור"פ ורבינו ישעי' ז"ל (הובא בשיטה מקובצת) תי' דאי הוה מוקמינן לקרא בבן פקועה הוה שמעינן ג"כ שחטו לאחר שנגמ"ד, וביאו"ד דבס"ד דרק בסקילה אסור הוא דאין כאן דין איסור שוה"נ אלא דלאחר סקילה הוא נבילה אבל כיון דשמעינן דבן פקועה אסור ע"כ דגדר האיסור אין זה מדין נבילה אלא דשור הנסקל אסור בהנאה ממילא הגדר דהגמ"ד אוסר ובשחטו ג"כ ליתסר. וקשה ע"ז דהרי מבואר בגמ' דס"ד דיש איסור ע"י הסקילה דקאמר דרק בנסקל אסור בהנאה וכן בבדק צור ושחטי' ס"ד דהוא סקילה וייאסר [ויש לדחות דהתם ס"ד דהוא נבילה גמורה דהו"ל סקילה ולא שחיטה]. עוד תי' רבינו ישעי' ז"ל וכ"ה בתורי"ד [לרבינו ישעי' דטראני ז"ל] בקידושין נו: דאליבא דאמת בן פקועה לא מיתסר, וכן שור שנשחט ואח"כ המית את האדם שאין בשרו נאסר כיון שהוא שחוט, וכבישרא בדיקולא דמי, וצ"ב בטעמו, ואולי טעמו דכל שהוא כשחוט לא חל עליו תורת סקילה וכמש"כ שם דמה דנסקל הוא כדי לבערו מן העולם וכיון שאין סקילה אינו נאסר דאין איסור הנאה לחודי' בלא סקילה וכמשנ"ת לעיל, ובדגים שאין טעונים שחיטה י"ל דמודה התורי"ד לאסור דחל עליהם חובת סקילה דלא חשיבי כשחוטים, וכן עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת, עוד תי' רבינו ישעי' דבן פקועה בעי נחירה ועיין פ"ת יו"ד סי' י"ג ס"ק ד' שהביא להפר"ד דבעינן נחירה וכמפרכסת ועיין אמרי בינה יו"ד שחיטה סו"ס י"ג.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף