עריכת הדף "אלשיך/דניאל/ד" (פסקה)

== לב ==

ואף גם אשר לכל מראה עינינו יהיו נטועים גם שורשו בארץ הלזו מלכים ושרים להשתרר גם השתרר בעמל אנוש אינימו השוכבים על מטות שן הבונים חרבות למו יבנו בתים וישבו במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות אשר תהיה להם הארץ לדירת קבע כתושבים בה לאורך ימים וכל אשר יעשו יצליחו ואין מכלים וכל אשר תמצא ידם לעשות בכחם כמזמות זו חשב נבוכדנצר בטרם תבא אליו הרעה אשר באה ונהיתה אל יראה בעינינו כי מראה עינינו זה ינגד אל אמרי ושלטניה עם דר ודר כי עזב ה' את הארץ ביד מלכיה שריה כי לא כן הוא כי שבתם וקימתם הבל הוא על כן הוסיף ואמר וכל דירי ארעא כלה חשיבין לומר שכל הנראים דרים על הארץ כדירת קבע ולא כגרים אשר בארץ המה כלה חשיבין לפניו ית' כי מהבל ימעטו:

'''ולהבין ''' בדבר נשים פנינו אל דברי רז"ל האומרים כי לה הוא נסורת הדק שבניצוץ השמש ונבין בדבריהם כי נעמו והיטיבו אשר דברו בדרכם מכוון אל הדרך אשר דרכנו בו והוא כי המה ראו כי לו חפץ נ"נ לומר שהיו כלא היו כי לאפס ותהו נחשבו על מה זה הטיל הכתוב ה"א בסוף תיבת כלה ומהראוי תהיה אל"ף ואף גם מלת חשיבין יצדק יותר על מציאות דבר מה מעל בלי מה והעדר על כן ראוי לדרוש על נסורת נצוץ השמש אשר להם מציאות מה ומתייחס אל הנושא והוא כי שלש בחינות המה הנמצאות בו א' אשר הקסמין ההם למעלה מהארץ המה באויר ואין להם על מה שיסמוכו ב' כי יראה הרואה אותם בניצוץ השמש כעולים ויורדים בו ג' כי לא יתמידו כי עין ראתה ותעידם היה לא יהיה כי אם עד אשר לא תחשך השמש אך אחרי אשר זרחה ונודד מדי עברו יעברו והנה אינם ולא מדע מקומם איה. והנה מעמד שלשתן המצא תמצא בבני אדם גם בני איש המה מלכיהם שריהם וכל עם הארץ ועליהם אמר כלה חשיבין לומר הלא כל דירי ארעא העולה על רוחם כי דירה ונחלה היא להם הארץ בראותם כי שעה משחקת להם לבם לא נכון כי הנה כלה חשיבין שאין יד חזקה בארץ הלזו ואין להם על מה שיסמוכו כנסורת הנראה בניצוץ השמש כענין הבחינה הא' כי גם אם עלו שמים עשו והצליחו עוד ישובו ירדו תהומות כי לא לעולם חוסן כי העוה"ז עולים ויורדים בו כענין בחינה הב' וגם כי יבלו ימיהם בטוב רגע ימותו וילכו בלי חמדה ולא בידם טובם לא ירד אחריהם כבודם ומה גם אם תמות בנוער נפשם וחיתם ונכזבה תוחלתם כי לא ידע האדם עתו כדגים הנאחזים במצודה רעה והיא הבחינה הג' שבנסורת ההוא הנקרא לה ועל כלם רמז באומרו וכל דירי ארעא כלה חשיבין לומר כי מלכותיה עם כל דר ודר כי המלכות שלו היא ולא לבני אדם כי כל דירי ארעא אשר השעה משחקת להם כלה חשיבין בשלשת בחינותיו ומהם ימעטו לפניו באופן כי אין לומר די שליט עלאה במלכות אנשא כי זה יורה כי יש מלכות מתייחס אל זרע אנשים כי אם שה' ב"ה שליט בו אך התחכם אז יותר להבין ולהשכיל כי אליו יתברך לבד יתייחס המלכות כי דירי ארעא כלה חשיבין ובכן לא נאמר רק מלכותיה מלכות עלם וכו' המורה כי אליו לבדו המלוכה ואין לזרים אתו כאמור. עוד הוסיף ואמר וכמצביה וכו' לומר אל יעלה על לב איש לדבר ולומר הלא מלך הארץ יעוז במעוז שר שלו להיות צל על ראשו להציל לו כי השר או המזל יהיה למחזיק ולמעוז לו כי יהיה לו משען ומשענה כל ימי השתרר השר השורר עלוו כי לא כן ידבר כי השם במזל או בשר זרועו ועזרו הלא יהיו לו כמשענת קנה הרצוץ כי אין מעצור לה' בשצף קצף כמעט רגע לזלזל במזל ולצרור את השר ולהוריד לארץ גזעם ולא עוד כי אם כה משפטו יתברך כל הימים לפקוד על צבא המרום במרום ואחרי כן על מלכי האדמה המסתופפים בצלם כי יכשל עוזר ונפל עזור כדברי רז"ל שמפיל השר תחלה והלא זה דבר נ"נ באומרו וכמצביה עבד בחיל שמיא ודירי ארעא כי ראשונה יעשה חפצו בשרים הוא חיל שמיא ואחרי כן בדירי ארעא ולא איתי בחיל שמיא האמורים המה השרים היודעים את מעשה ה' מקדם אשר לא נעשה די ימחא בידיה לומר למה תעשה כה ולא בדירי ארעא הנזכרים הבלתי יודעים עד אחר העשותו יאמר לו מה עבדת מדוע ככה עשית גם כי ידעו מלין ישיבוהו יראו מלפניו כי לא יבצר מהם כי לא מחשבותיו מחשבותיהם ולא דרכיהם דרכיו יתברך מה שאין כן בשרים ובסגנים אשר תחת מלך גדול המושל ממשל רב כי כמה וכמה פעמים סרכי מלכותא ואחשדרפניא ישיבו יד המלך מעשות מעשהו אם זר מעשהו בעיניהם כי יש לאל ידם למחות מלכין ואם פעל ועשה גם כי מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו ומה שעשה עשוי לא יבצר מהם לשום מצחם נחושה לעומת מצחו ולענות בו סרה באמור אליו מדוע ככה עשית כי גם כי יש לאל ידך לעשות כי אתה הוא מלכנו בעיני השרים לא טוב הדבר וכיוצא באלה הדברים והוא כי זה להם יען וביען הוא צריך אליהם וכל טוב אדונם בידם כי גדולי המלכות ושריו המה הממליכים אותו אך לפניו יתברך אין מלך ואין שר וגדול כי הוא עשאם ויכוננם והם מאתו ובידו על כן בגלל הדבר הזה לא איתי די ימחא בידיה ואפשר על דרך זה לומר כי חיל שמיא יאמר על מערכות השמים ולא איתי די ימחא בידיה על השרים:

עוד אפשר בהמשך הכתובים שכנגד היות מלכותו יתברך גבוה מעל גבוה עד אין קץ אשר הוא ענין היותו שליט במלכות אנשא אמר ולעילאה ברכת וכגגד נצחיותו יתברך שעל כן נאמר ולמאן די יצבא יתנינה כי הוא הנותן ממשלה לנסיכים ומלכים לדורות עולם אמר ולחי עלמא שבחת והדרת. והחל לפרש במאי דסליק מניה ואמר על הנצחיות שלטניה שולטן עלם ועל המלוכה ומלכותיה עם כל דר ודר ולא שהוא צריך לברכתי חלילה או משתבח בשבחי או מתהדר בהדורי אשר אמרתי ברכת שבחת והדרית כי הלא עוד זאת אודיע כי כל דירי ארעא כלה חשיבין לפניו והראיה כי כמצביה עביד בחיל שמיא ודירי ארעא כאשר עלה במחשבות באשר הוא רצונו לבד ואף על פי כן לא איתי די ימחא בידיה וכו' שלא כמלכי האדמה עם שריהם ככתוב למעלה. והנה בשתי הדרגות הנזכרות היה מקום לומר כי בראשונה זקף עיניו למרום אך לא השיגה אל אל בשמים כי מאתו יתברך יצא הדבר כי אם שהיתה גזרה שמימיית אך אחרי כן מנדעי עלי יתוב על דרך הכתוב למעלה ולעלאה ברכת כלומר אל אל עליון אשר על השמים כבודו ולא לצבא השמים וכסיליהם וגם הוא נכון וגם בו ידרוך הדורך בכל הדרך הראשון: