עריכת הדף "תורה תמימה/שמות/יא" (פסקה)

== ז ==

'''ולכל בני ישראל וגו׳. ''' ת"ר, הרואה כלב בחלום ישכים ויאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו קודם שיקדמנו פסוק אחר (ישעיהו נ״ו:י״א) והכלבים עזי נפש {{תוספת|ו|ענין אמירת הפסוק הזה נראה, דבכלל צריך אדם לפתור לו חלומו לטובה, יען כי כל החלומות הולכין אחר הפתרון כמבואר בירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו, כל החלומות הולכין אחר הפתרון, ובבבלי ברכות נ"ה ב' הלשון – אחר הפה, והכונה – אחר הפתרון, ולכן טוב שיפתור לו אדם את חלומו בלשון טוב, וע"ע לפנינו ר"פ מקץ, וכה מבואר בפרק הרואה כמה וכמה ענינים שרואה אדם בחלום ויש בהם נטיות לטובה ולרעה יתפוס בלשון הנוטה לטובה, וכך יעלה לו מפני שהכל הולך אחר הפתרון, ובזה דרשה זו מבוארת, ועוד בארנו מזה בר"פ מקץ, יעו"ש.}}. (ברכות נ"ו ב׳).

'''לא יחרץ כלב לשונו. ''' לפיכך אמרה תורה בטריפה (פ׳ משפטים) לכלב תשליכון אותו, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה {{תוספת|ז|ר"ל כיון דעיקר כונת הכתוב שם רק להורות הנאה בטריפה, א"כ למה תפס ענין השלכה לכלב דוקא ולא לסתם חיות, וגם הול"ל בכלל דמותר בהנאה, אלא ודאי תפס ענין ולשון זה ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כמבואר. אמנם לכאורה קשה, דהא לפי"ז י"ל דבאמת טריפה אסורה בהנאה ורק השלכה לכלב התירה התורה מטעם שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וא"כ איך אנו למדין מזה לכל הנאות שמותרין, אך י"ל דזה בודאי אינו כן ע"פ הסברא דהא זה ודאי שנבילה חמורה מטריפה, כנודע, שהרי נבילה מטמאה במשא משא"כ הטריפה, ובכ"ז קיי"ל שמותרת הנבילה בהנאה, שכן כתיב בה (פ' ראה) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, וא"כ לא יתכן שתהא טריפה הקלה אסורה בהנאה, אלא ודאי דבאמת כל הנאות מותרין ותפס ענין השלכה לכלב מטעם המבואר, ודו"ק.  אך זה צריך באור מה זכות הוא בכלל שלא חרצו הכלבים לשונם, ומהיכא תיתא שיחרצו עד שנחשב להם שתיקתם לזכות יתירה, וי"ל ע"פ המבואר בב"ק ס' ב', כי בעת מלאך המות בעיר כלבים בוכים, והנה כאן בעת מגפת בכורי מצרים היה מלה"מ סובב בכל העיר, והיה אז מטבעם של הכלבים לצעוק ולבכות, ומפני שמתוך צעקתם היה אפשר שיפחדו ישראל שיחשבו שתפגע גם בהם מדת הדין, או אולי הטף והנשים היו פוחדין מאימת הדין ע"י שמיעת הצעקה המורה על היות מלה"מ בעיר, לכן עצרו עצמם שלא לחרוץ לשון, ולכן גדול זכותם, וע"ע בילקוט כאן עוד שכר אחד שזכו הכלבים לסבה זו שלא חרצו לשונם. וע' בפי' רשב"ם עה"ת כאן, וכנראה כוון לגמרא דב"ק שהבאנו. –  וע' במורה נבוכים ח"ג פ' י"ז בד"ה הדעת הה' וז"ל, אמנם ענין זה הגמול לבעל חיים שאינו מדבר לא נשמע כלל באמונתנו לפנים, וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל עכ"ל, ותימה רבה שלא זכר כלל מאגדה זו שמפורש בה היפך מוחלט מדבריו, ואולי כונתו לשכר נצחי, וצ"ע.}} [מכילתא פ׳ משפטים].