עריכת הדף "תורה תמימה/דברים/כג" (פסקה)

== ג ==

'''לא יבא ממזר. ''' ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא {{תוספת|יז|ממזר ספק היינו שתוקי ומותר לו לבא בישראל, ועיין בסמוך אות כ', ובאות כ"ב עוד נשוב לבאר דרשה זו.}}. (קדושין ע"ג א').

'''ממזר. ''' אחר זכרים ואחר נקבות אסורים, מאי טעמא, ממזר כתיב – מום זר {{תוספת|יח|ר"ל כל צד מום זרות שיש בו, בין שהוא בהזכר בין שהוא בהנקבה, ונראה דדריש כן עפ"י המבואר אצלנו כ"פ דכל מלה ששרשה יותר משלש אותיות דרשוה חז"ל, משום דמשרשי לה"ק שאין מלה יתר על שלש אותיות, וכמו שהבאנו הרבה דוגמאות בזה לעיל בפסוק לא תלבש שעטנז (כ"ב י"א) אות ק"י, וגם כאן השם ממזר שרשו מד' אותיות ולכן דרשוהו, ועיין בנמוקי רמב"ן שהביא דרשה זו מירושלמי ותימא שלא הביא מבבלי.

אך איני יודע למה צריך לדרשה זו עפ"י נוטריקו"ן תיפק לי' דבממזר כתיב בפסוק זה לא יבא לו לפסול, וכלומר הלך אחרי פסולו באיזו צד שנמצא אם בזכר או בנקבה כפי שיתבאר בסמוך אות כ"ד, וא"כ ממילא מבואר דפסול ממזרות שייך גם בנקבות ואולי רצה לבאר שם ממזר שהוא שם אינו רגיל עפ"י שרשו כמש"כ.}}. (יבמות ע"ו א').

'''בקהל ה'. ''' בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא {{תוספת|יט|קהל ספק היינו שישא ממזר ודאי את שתוקי דהשתוקי הוי קהל ספק, ובסמוך אות כ"ב עוד נשוב לבאר דרשה זו. ונראה דלכן דריש מן קהל ה' למעוטי ספיקות עפ"י מ"ד בכ"מ שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות (עיין יבמות ס"ג א'), וא"כ קהל שהוא ספק מיוחס אינו נקרא קהל ה'.}}. (קדושין ע"ג א').

'''בקהל ה'. ''' ת"ר, גר נושא ממזרת, דברי רבי יוסי, מאי טעמא חמשה קהלי כתיבי {{תוספת|כ|לא יבא ממזר בקהל ה', לא יבא לו בקהל ה', לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה', דור שלישי יבא להם בקהל ה' [פסוק ט' במצרי ואדומי], אבל קהל ה' דכתיב בפצוע דכה [פ' הקודם] לא חשיב, משום דאיירי בפסולי הגוף ולא בפסולי יוחסין [כך מבואר בירושלמי קדושין פ"ד ה"א, ורש"י ותוס' כתבו כן מסברא דנפשייהו].}}, חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וחד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל, קהל גרים לא אקרי קהל {{תוספת|כא|ר"ל, מדהוי מצי לכתבינהו לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל, לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל עד עולם [בלא שם ה'] וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם, ולכן דריש חד לקהל כהנים וחד לקהל לוים וחד לקהל ישראלים, דאי הוי כתיב חד הו"א רק בקהל כהנים לא יבאו משום דכהנים מיוחסים ביותר אבל בקהל לוים יבאו, ואי הוי כתיבי תרי הוי מוקמינן לקהלי כהנים ולוים להכי כתיב קהל שלישי לרבות קהל ישראל, וחד אתא למשרי ממזרת בשתוקי, דאעפ"י שזה ודאי וזה ספק לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת, דהכי דרשינן בקהל ודאי הוא דלא יבא, כלומר בישראל ודאים אבל בקהל ספק כגון שתוקי יבא, וחד אתא למשרי שתוקי בישראל, דדרשינן הכי, ממזר ודאי הוא דלא יבא בקהל הא ממזר ספק כגון שתוקי יבא. ואעפ"י דבדרשות דלעיל דרשינן שני אלה הענינים ממלות ממזר וקהל כמבואר שם ממזר ודאי וכו' קהל ודאי וכו' אך אי לא אייתר קראי לא הוי דרשינן ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכן בקהל ודאי וכו', אלא הוי אמרינן כבכל שארי ספיקי איסור שעל הודאי אזהרת מלקות ועל הספק איסור כמש"כ רש"י, ומבואר מזה דסתם ספק דאורייתא לחומרא, וזה דלא כשיטת הרמב"ם בכ"מ דספק דאורייתא לקולא, והאחרונים פלפלו הרבה בזה. –

והנה בירושלמי כאן פ"ד ה"א וכן ביבמות פ"ח ה"ב ובספרי כאן חשיב במקום חמשה קהלי רק שלשה, ומפרש דלא חשיב רק אלה דכתיב בהו לא יבא, וצ"ל לפי"ז דחשיב כהנים לוים וישראלים בחד קהל. –

ודע דאעפ"י דקיי"ל גר נושא ממזרת, היינו רק דמצד ממזרת אין איסור, אבל בכ"ז הולד הנולד מהם הוי ממזר, כך מתבאר מסוגיא דקדושין ס"ז א', וטעם הדבר לא נתבאר, ונראה דהוא עפ"י הדרשה בירושלמי שיובא בסמוך דכתיב בממזר לא יבא לו בקהל ה', והאי לו מיותר הוא, ובא להורות דהולד הולך אחר הפגום, יעו"ש, ואעפ"י דהדרשה שם איירי במקום שהנשואין אסורין כגון ממזרת לישראל בכ"ז הסברא מצטרפת גם לכאן, דכיון דכאן ההיתר הוי רק משום דקהל גרים לא אקרי קהל די לדון בזה רק היתר נשואין, אבל הא דהולד הולך אחר הפגום קיים גם בזה.

וזמן התרת גר בממזרת מבואר בסוגיא דקדושין ע"ה א' דלת"ק מותר עד עשרה דורות, וי"א עד שישתקע שם עובד כוכבים ממנו ולאחר כן אסור משום שכבר נשתקע ממנו שם גירות ויבאו לומר ישראל נושא ממזרת, ופסק הרמב"ם כי"א, והרא"ש פסק כת"ק, ומהמאמר הנזכר בש"ס גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה קמי' (סנהדרין צ"ד א') משמע כת"ק וכפסק הרא"ש.}}. (שם שם).

'''גם דור עשירי. ''' נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן בעמוני ומואבי דור עשירי (פ' ד') מה דור עשירי דלהלן עד עולם אף דור עשירי שבכאן עד עולם {{תוספת|כב|שם מפורש כן, ועיין בפסוק הסמוך בדרשה השייך לכאן. והא דלא פירש כאן הפסוק מפורש עד עולם י"ל דמרמז בזה למ"ש בקדושין ע"ב ב' עתידים ממזרים ליטהר לעתיד לבא וזה מרומז במה שחסר בפסוק זה מפורש עד עולם. ועיין ברש"י בכורות י"ז ריש ע"א דלשון עד עשרה דרי רגיל הגמרא לומר בכ"מ אף היכי דמשמע לעולם, וכנראה סמך על הדרשה שלפנינו דדור עשירי באורו עד עולם, וע"ע מש"כ ר"פ יתרו בפסוק ויחד יתרו.}} [ספרי]

'''לא יבא לו. ''' ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר הולד הולך אחר הפגום, הניחא בת ישראל לנתין ולממזר אלא ממזרת ונתינה לישראל מאי טעמא, אמר קרא לא יבא לו – לפסול {{תוספת|כג|נתינים הם הגבעונים הנזכרים ביהושע ט', ודוד גזר עליהם מלבא בקהל, ונקראו נתינים ע"ש הכתוב ויתנם יהושע לחוטבי עצים ולשואבי מים וגו'. ודרשה זו מוסבת על המשנה דקדושין ס"ו ב' כל מקום שיש קדושין ויש עבירה [ר"ל שהקדושין תופסין ובכ"ז אסור לקיימה כגון חייבי לאוין] הולד הולך אחר הפגום שבשניהם, וכדמפרש כאן ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר, ופריך הניחא בת ישראל לנתין ולממזר הולד פגום כדכתיב לא יבא ממזר גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה', אלא ישראל שנשא נתינה וממזרת מנ"ל דהולד פגום והא כתיב (פ' במדבר) למשפחותם לבית אבותם ואין הולד הולך אלא אחר הזכר [עיי"ש לפנינו], ומשני דכתיב לו דמיותר הוא ללמד שהולכין אחר פסולות ואפילו מצד האם, ושאר פסולי קהל ילפינן מממזר, ובמצרי ואדומי ילפינן כן מפורש בסמוך פ' ט' בדרשה יבא להם.}}. (ירושלמי קדושין פ"ג הי"ב).