עריכת הדף "
שער המלך/חמץ ומצה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''חמץ שנתערב כו' הר"ז אוסר בכ"ש כו'.''' וכתב ה"ה וטעם איסור החמץ שהוא במשהו לפי שהוא דשיל"מ כו' ור"י דקאמר בפ' כ"ש חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנ"ט כתב הר"ב ראש יוסף ד"ג ע"ב דודאי ר"י מודה בדשיל"מ דאסור במשהו אלא דר"י מיירי בדבר דלא שייך דשיל"מ כגון בתבשיל שכתב ר"ת דלא שייך דשיל"מ שהמאכל מתקלקל ואי נמי בדלית ביה אלא טעם גרידא דלא אמרי' דשיל"מ כמ"ש הפוסקים בי"ד סי' ק"ב ועין בש"ך שם ולא אתא ר"י אלא לחלוק ארב ושמואל דס"ל דחמץ בזמנו אוסר דבר תורה במשהו דלפי טעם זה אפי' שלא במינו דלא אמרי' ביה דשיל"מ אסור במשהו ואהא אתא ר"י לחלוק ולומר דבין במינו כו' בנ"ט ד"ת ונ"מ היכא דלא שייך ביה דשיל"מ אבל היכא דהוי דשיל"מ בהא לא איירי ר"י ור"ל דודאי דהוי במשהו ורבא פליג עליה וס"ל דבחמץ בכל גוונא אסור אפי' במידי דלא שייך דבר שיל"מ הואיל והחמירה תורה כמ"ש רבינו בפט"ו מה' מ"א יע"ש ועפ"ז יש ליישב קצת מ"ש מרן כ"מ בפט"ו מה' הנז' דין ט' וז"ל ומ"ש רבינו חמץ בפסח אינו כו' בא לתרץ למה לא אמרו ר"י ור"ל חוץ מחמץ בפסח שבין במינו בין בשא"מ במשהו ונ"ט מפני שהוא דשיל"מ ולא איירי ר"י ור"ל אלא באיסורי תורה שאין להן מתירין ע"כ ודבריו תמוהים לעין כל רואה שהרי ר"י ור"ל אית להו בפ' כ"ש דחמץ בזמנו בין במינו בין בשא"מ בנ"ט וא"כ היכי מצי למימר חוץ מחמץ בפסח ועיין בס' מ"ק דק"ל ולפי דברי הרב ראש יוסף י"ל דס"ל למרן ז"ל ג"כ דר"י מודה בחמץ היכא דיש לו מתירין דאוסר במשהו אפילו שלא במינו ג"כ משום חומרא דכל מחמצת והושוה הדבר דשלא במינו כבמינו ובהא מודה לרבא דאפושי בפלוגתא לא מפשינן ולא איירי אלא בחמץ דלא שייך ביה דשיל"מ כגון תבשיל וכיוצא דבהא ס"ל לר"י דלא החמירו בחמץ כיון דאפי' במינו מותר מן הדין ורבא פליג וס"ל דאפי' בכה"ג אסור במשהו משום חומרא דכל מחמצת והשתא היינו דק"ל למרן דלמה לא אמרו ר"י ור"ל חוץ מחמץ דבין במינו כו' במשהו כו' היכא דהוי דשיל"מ דבהא מודו ר"י ור"ל ותירץ דלא איירי ר"י ור"ל אלא באיסורי תורה שאל"מ כו' כנ"ל ליישב דברי מרן עם שהוא דוחק קצת: ''' ומצאתי ''' בשיטה כ"י למס' פסחים לרבי' יונה ז"ל שכתב וז"ל ואע"ג דכל איסורים בס' הכא שאני משום דחמיר כו' ועוד דדשיל"מ הוא דהא לאחר הפסח מותר מדאורייתא ומדרבנן על ידי תערובת מיהא וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל כדאסיק רב אשי בשלהי ביצה ור"י דקאמר בס' פליגא ארב אשי וליתא עד כאן דבריו: ''' ותמוהים ''' דבריו לע"ד שהרי הא דדשיל"מ לא בטיל אינם מדברי רב אשי כדי שנאמר דר"י פליג דהא בפרק הנודר מן הירק קתני התם בברייתא רמ"א כל דשיל"מ לא נתנו חכמים בו שיעור וחכמים לא פליגי עליה אלא בדבר שאין לו מתירין אבל בדשיל"מ מודו ליה דהוי במשהו ותו דהרי שנינו בבכורים מעשר ב' ובכורים כו' ואסורים כ"ש מלאכול בירושלים וה"ט משום דהוי דשיל"מ כמ"ש המפרשים שם וכדאיתא בירושלמי שם ור"י גופיה אית ליה דהלכה כסתם משנה וכיון שכן איך יחלוק ר"י אמתני' וברייתא כיון דלא אשכחן מאן דפליג בהא וצ"ע ואפשר ליישב שכוונת רבינו יונה ז"ל הוא כמ"ש עוד הר"ב ראש יוסף ז"ל ד"ג דטעמא דר"י דלא אמרינן דשיל"מ אלא כשהאיסור הוא מחמת עצמו כגון חלב ודם וכיוצא שהוא עצמו אסור אמרינן דשיל"מ אבל כשהדבר המעורב הוא דבר מותר אלא שמחמת הזמן הוא אסור בהא לא אמרי' דשיל"מ דהוא עצמו מותר הוא וביום שנאסר בו אין לו היתר לעולם וביצה שנולדה בי"ט אף ע"ג דהוא עצמו מותר שאני שלא היה לו שעת הכושר מעולם אחר שנולדה הוה ליה כאיסור מעיקרו יע"ש ואפשר שלזה כוון הר' יונה וז"ש וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל כלומר אפי' שאיסורו מחמת הזמן כדאסיק רב אשי בשלהי ביצה דהתם נמי גבי מים ומלח הוי ממש כהא דחמץ דהמים ומלח הם עצמן דבר מותר הוא אלא שהזמן גורם לאסור יותר מאלפים אמה וקודם י"ט היו מותרים להוליכן למקום שירצו והיה להם שעת הכושר כחמץ ואפי"ה ס"ל לרב אשי דהוי דשיל"מ ולא בטיל ור"י פליגא אר"א כלו' דוקא בההוא דר"א פליג משום דכל שאיסורו מחמת הזמן והיה לו שעת הכושר לא מקרי דשיל"מ דהוא עצמו מותר הוא והלכך התם נמי גבי מים ומלח דכוותא דהם עצמן מותרים ויומא הוא דקא גרים וביום שנאסר שאיסורו בא ע"י אין לו היתר כלל ואע"ג דרש"י שם כתב דהוי דשיל"מ בי"ט עצמו להוליכו עד אלפים אמה לרבינו יונה לא חשיב ליה בהא דשיל"מ וכמ"ש הר"ב תה"ד הביאו מרן הב"י בי"ד סימן ס"ט ועיין בפר"ח סי' וכבר הארכתי בזה במקום אחר וכפי זה מדוקדקים דברי רבי' יונה ז"ל שהוצרך להביא מדאסיק רב אשי בשלהי ביצה ולא הביא מריש ביצה דף ד' דקאמר התם רב אשי בהדיא דשיל"מ אפילו בדרבנן לא בטיל משום דההיא דביצה כיון שלא היה לו שעת הכושר אפי' ר"י מודה וכההיא דשביעי' דהוי דבר שיש לו מתירין כנ"ל ועיין במ"ק דפ"ד ודוק: '''אפריון שלמה''' ''' מה ''' שהביא כת"י של ר' יונה שהקשה עמ"ש הרמב"ם דלכך חמץ בפסח אינו בטל דהוי דשיל"מ לאחה"פ וכתב ה"ה דלפ"ז אף בע"פ אינו בטל וכו' ותי' דר"י פליג אר"א בביצה ל"ט וכו' וע"ז תמה השעה"מ אטו דבר זה דדשיל"מ ר"א דחידש הלא זה משנה מפורש ונדחק ליישב ולדעתי א"ש ע"נ דיש להבין להיפוך דעת הסוברים דחמץ לא הוי דשיל"מ למה באמת לא נחשב דשיל"מ ואין לומר כיון דנאסר לאחה"פ מכח קנס ג"כ מ"מ נהי דדשיל"מ לא בטל הוי מדרבנן ומדרבנן אסור אף לאחה"פ מ"מ מה בכך לא מבעיא להסוברים דטעם דשיל"מ דלא בטל הוי מכח עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר פשיטא דקשה דאף אם לאחה"פ אסור מדרבנן מ"מ הוי לחז"ל להחמיר שלא יתבטל בפסח דסוף סוף לאחר הפסח קיל ליה איסורא ועד שתאכלנו בפסח באיסור של תורה ע"י ביטול תאכלנו בהיתר אחה"פ שיהיה מותר בלא"ה מן התורה רק מדרבנן יהי' אסור ובודאי דרבנן קיל לי' מדאורייתא ואף לדעת הר"ן דהטעם דהוי כמו מב"מ גם כן י"ל כיון דמה"ת יהיה מותר אח"כ דומה למב"מ וראוי שלא יתבטל בשעה שיש בו איסור דאורייתא דלגבי איסור דאורייתא כיון דאח"כ הלך לו איסור זה הוי כמו מב"מ אך נלפענ"ד הטעם דכמ"ש קצת פוסקים בסי' תמ"ז ותנ"א דבחמץ לא שייך נ"ט בר נ"ט דהתירא כיון דשמו עליו מקרי איסורא בלע כן ה"נ י"ל להיפוך כיון דדשיל"מ אינו בטל הוי רק במינו אבל שלא במינו בטל אם כן חמץ במצה אף דאי נלך בתר שם העצם הוי שוה בשמא או שוה בטעמא מ"מ כיון דאף בזמן ההיתר הוי שמו עליו שם חמץ וכיון דכרכר דהוי במשהו אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא וכאן בזמן ההיתר ג"כ שמו עליו דזה חמץ וזה מצה לכך הוי כאלו אינו שוה בשמא ולא נחשב מב"מ ואינו דומה לכל דשיל"מ דאינו בטל מב"מ דהתם לא הוי שם האיסור על דבר הנאסר בפרט אח"כ בזמן ההיתר כשנסתלק האיסור אין שם האיסור עליו עוד אח"כ ולא נקרא עליו רק שם העצם לכך שפיר נחשב מב"מ ואין אנו מסתכלין במה שעכשיו הוא אסור וחברו מותר אבל בחמץ דהוי שמו עליו תמיד כיון דשם האיסור עליו ומה"ט לא נחשב נ"ט בר נ"ט דהיתרא לכך לא הוי כמב"מ כיון דאף לאחר ההיתר לא יהי' שוה ממש לההיתר דזה שם איסור עליו וזה שם היתר עליו בשלמא למ"ד בפסחים שם דס"ל בכל מקום מב"מ במשהו א"ש דהם לא אזלי בתר האיסור וההיתר רק בתר גוף הדבר אם הם שוין וס"ל כיון ששוין רק בעצם הוי מב"מ א"כ לדידהו לא מסתכלי כלל באיסור והיתר רק בגוף העצם לכך מה בכך דחמץ דשמו עליו דשם איסור עליו דזה אינו פועל רק דנחשב כאלו הי' אסור תמיד כיון דתמיד שם איסור עליו ולדידהו מה בכך דשם איסור עליו כיון דבעצם שוין בשמא לא בטלי אם כן לדידן דקיי"ל מב"מ בס' ואף שבעצם שוין מ"מ בטלין רק כשהוא שוה גם בהיתר שאף זה עתיד להיות ניתר בזה ס"ל דנחשב למב"מ כמ"ש הר"ן פ' הנודר מן המבושל אם כן בזה שפיר יש לחלק כיון דזה שם האיסור עליו תמיד הוי כאלו הי' אסור תמיד וכיון דלא הי' שוה בשמא ההיתר שוב לא הוי מב"מ ובטל ואף לדעת הסוברים דהטעם דלא בטל מכח עד שתאכלנו באיסור וכו' מ"מ מוכרחים להודות דזה גזרו דוקא במינו וכתבו הטעם משום דבמינו נקרא ההיתר ע"ש הנאסר אבל בא"מ לא הוי ההיתר ע"ש האיסור עיי"ש ביו"ד סי' ק"י אם כן לפ"ז תינח בשאר איסורין דלא נקראים ע"ש האיסור אבל בחמץ כיון דשמו עליו הוי כאלו לא היה מינו לענין זה דתמיד לא נקרא ההיתר על הנאסר דשם חמץ תמיד עליו והוי כאלו תמיד שם איסור עליו ולא נקרא ההיתר ע"ש הנאסר והוי בזה כאלו הי' מבשא"מ כלל ולכך הוצרכו הפוסקים לטעמים אחרים בחמץ בפסח ולפ"ז מיושב הרבינו יונה דהתוס' בביצה שם הקשו מה משני ר"א דהו"ל דשיל"מ הלא הוי מבשא"מ אך נראה דלפמ"ש הר"ן בישוב דעת הרי"ף בנדרים בפת שאפאה עם הצלי א"ש גם זה דכמו דאמרינן בכמה דוכתא דשאני מחוסר מעשה ממחוסר זמן דשמשא ממילא ערבא וכן איתא ביו"ד סי' רל"ד לענין הפרת הבעל דבמחוסר זמן מקרי חלות הנדר עיי"ש לפ"ז ה"נ בדשיל"מ י"ל דכל הני דחשיב בנדרים דהו"ל דשיל"מ ומוכח שם דזה דוקא במינו היינו דוקא כגון טבל ונדר כה"ג דאין ההיתר בא מכח זמן רק על ידי מעשה ולכך כיון דאין ההיתר ממילא לא הוי כניתר עכשיו רק אח"כ לכך אין ההיתר רבה כ"כ ולכך בעינן שיהי' במינו ממש אבל אם ההיתר בא ממילא מכח זמן אז כיון דשמשא ממילא ערבא נחשב כאלו כבר הוא מותר ודומה לפת שאפאה עם הצלי לכך אף בשא"מ לא בטיל דהוי היתר בהיתר ולכך משני ר' אשי שפיר דהו"ל דשיל"מ כיון דאם יעבור יו"ט יהיה מותר ממילא לכך אף בשא"מ בטל ולפ"ז יסבור הרבינו יונה כדעת הרי"ף בזה דכל דההיתר אלים לא בטיל אף בשא"מ ולכך א"ש דס"ל דלדידן דקיי"ל כר"א דאף בשא"מ לא בטל כל שההיתר בא מכח זמן אם כן ה"נ מה בכך דחמץ שמו עליו תמיד מ"מ כיון שהוא ניתר ממילא מכח זמן הוי כאלו הותר עכשיו ומה שחסר קצת כאן מה ששם האיסור עליו תמיד הוי כנגד זה משלים מה שבאמת הוא מב"מ ולכך דומה לאם בגוף העצם הוי מבשא"מ מ"מ כיון דההיתר רבה הוי כמב"מ ה"ה נמי להיפוך כאן שלענין ההיתר הוי כמבשא"מ מחמת דשם האיסור עליו מ"מ כנגד זה הרי הוי שוה בעצם ממש מב"מ לכך ג"כ לא בטיל ולפ"ז מתרץ שפיר דר"י לא ס"ל כר"א דהיינו דר"י ס"ל אף דדשיל"מ לא בטיל היינו דוקא במינו ממש אבל במבשא"מ אף דההיתר בא ממילא או שהוא ניתר עכשיו גם כן בטל ולכך ה"ה נמי בחמץ ומצה אף דהוי מב"מ ממש מ"מ כיון דשמא עליו הוי קצת כמבשא"מ ולכך בטל אף דהוי דשיל"מ וס"ל דלא כר' כהנא בפת שאפאה עם הצלי אבל לדידן דקיי"ל כר' אשי התם בביצה וכר' כהנא בפת שאפאה כמ"ש הרי"ף דהוי דשיל"מ לכך אף במבשא"מ לא בטל כל שההיתר הוי עכשיו או בא ממילא מכח זמן לכך ה"נ בחמץ ומצה אף דשמא עליו מ"מ בעצם הוי מב"מ ולא גרע במבשא"מ בעצם ולכך לא בטל וא"ש דברי הר"י בשיטת הרמב"ם ודוק היטב: '''טעם המלך''' ''' ב) מה שהביא ''' הרב פה בשם כ"י לרבינו יונה הנה נמי הרמב"ן בספר המלחמות אמר למילתי' דר"י פליג אדין דבר שיש לו מתירין <span class="R"> (קמב)</span> אלא דהרמב"ן קאמר דר"י סובר כרבנן דר"ש בנדרים דהמה פליגי על ר"ש בדין דשיל"מ ובאמת אין הדברים מוכרחין שרבנן פליגי על זה הדין דשיל"מ ואולם על דבר אחר לענין שביעית פליגי שם ועיין. ובאמת הדבר קשה מאוד דלא מצינו שום מקום בש"ס הרגש פלוגתא בזה אמנם רבינו יונה פה לא קאמר דר"י פליג על הכלל בדשיל"מ אלא דפליג על רב אשי הרי ראינו כונתו לדבר אחר ולא על הכלל כולו יצא אלא מפרט פרט וכמו שמסבבו הרב פה. ובאמת מן הרב הי' נעלם הרמב"ן הנזכר דהוא אומר בפירוש דר"י פוסק כרבנן ולית לי' דר"ש והרב שמתמה על רבינו יונה תמיהתי' על הרמב"ן קיימת גם היה להרב המחבר להביא מקרוב לחמו דע"כ ר"י אית לי' דשיל"מ דהא ר"י סובר [ביצה ג' א'] הטעם של ביצה שנולדה בי"ט משום משקין שזבו. וא"כ עליה קשה קושי' הש"ס ע"ב שם מהאי ס' ביצה וע"כ כתי' רב אשי משום דהוי דשיל"מ ואף די"ל דר"י מוקמינן למילתי' בספק טרפה וכתי' רב פפא שם מ"מ על רב אשי קשה הא אוקימתא דידך לאו קיימת היא אליבא דר"י ובפרט שעיקר הקושיא שם אליבא דרבי יוחנן כאשר הייתי רגיל לפרק שם קושית מהר"ם שיף דהקשה על הש"ס שם גברא אגברא קארמית דגמרא הקשה שם על תי' הש"ס דהאי שלא נתערב הביצה משום דהוי דבר שבמנין והקשה הש"ס הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מאי איכא למימר ומאי קושיא דלמא האי מ"ד סובר כרבה טעמא משום הכנה וע"כ דר"י אדר"י מקשה הש"ס דר' יוחנן אית לי' משקין שזבו וא"כ אדידי' קשי' איהו דאמר את שדרכו למנות שנינו. ועל זה מתרץ רב פפא תנא דליטרא קציעות הוא ור"א משני ספק בדבר שיל"מ עשאו חכמים כביטול. וא"כ הרי מוכח מר"י דדשיל"מ לא בטיל ואף שאליבא דהרמב"ן יש לדחות דודאי רבי יוחנן מודה אליבא דר"ש כן ואיהו לא סבירא לי' ומוקי הברייתא כר"ש כמה מן הדוחק בדברים אלה ואין להאריך ועל שיטת רבינו יונה שהביא המחבר אין לדחוק גם באלה דהוא לא אמר מידי מפלוגתא דתנאי אלא כתב דר"י לא ס"ל כרב אשי. ודברי רבינו פה נחמדים בישוב של רבינו יונה: '''ואולם ''' אנכי דרכתי בזה דרך אחר דהנה המרדכי חולק על הרי"ף והר"מ וקאמר דחמץ לא הוי דשיל"מ אף שלאחר פסח מותר משום שנאסר לשנה הבאה ועיין ברמ"א י"ד סי' ק"ב הביאו דברי המרדכי ואומר אני דסברא זו של הרי"ף והרמב"ם דחשבו לחמץ לדשיל"מ אף שנאסר לשנה הבאה והמרדכי דאומר כיון שנאסר לשנה הבאה לא הוי דשיל"מ תליא בתרי טעמא של דשיל"מ והיינו טעמא דהר"ן ורש"י שהבאנו לעיל הל' י"ט וטעמא דהר"ן משום דהוי מין במינו וטעמא של רש"י משום דיש היתר לאיסורו ועד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר והנה לפי טעם רש"י ליתא לסברת המרדכי כיון שנאסר לשנה הבאה דמה לי אם נאסר אם אין מ"מ הא יכול לאכול בזמן ההיתר אבל לטעמא של הר"ן אתי' שפיר טעמא דאמר דאסרו חכמים לדשיל"מ כיון דנקרא מין במינו היתר בהיתר ועל זה יש לחלק ולומר דכל זה באיסור שאינו חוזר לאיסורו אבל איסור שחוזר לאיסורו לא וא"כ י"ל בהאי פליגי הרי"ף והר"מ והמרדכי ובזה י"ל נמי דפליג ר' יוחנן עם רבא דודאי רבי יוחנן נמי אית לי' דינא של דשיל"מ אלא רבא סובר הטעם משום עד שתאכלנו באיסור אבל ר' יוחנן אית ליה הטעם משום מין במינו וא"כ בטל כיון שנאסר לשנה הבאה והנה כבר יעדנו לעיל הל' י"ט דהר"ן נמי סובר הטעם של הש"ס דלהכי מחמרינן בדשיל"מ משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר אלא דהי' קשי' לי' הא פרח איסורא ואין כאן איסור כלל לכן הוסיף סברתו דהוי מין במינו ולא בטל כלל ועיי"ש בדברינו היטב דאמרתי דלפ"ז כל זאת בביטול ובתערובות אבל גבי ספיקא מודה הר"ן דלכך לא אמרי' דס' לקולא משום סברא זו דעד שתאכלנו בספק איסור תאכלנו בודאי היתר עייש"ה בדברינו הל' י"ט פרק הנ"ל שהארכנו שם. ובזה תרצנו שם הקושיות על הר"ן שתמהו כל אבירים דלדעתו מאי ענין ספק למין במינו ומאי תי' רב אשי שם [ביצה ד'] ולפ"ז נכון נמי האי דודאי ר' יוחנן אית לי' דשיל"מ לא בטיל אלא טעמא משום מין במינו וא"כ הכא גבי חמץ לא הוי דשיל"מ משום דנאסר לשנה הבאה ולא מקרי היתר בהיתר ול"ק לי' לפ"ז מרב אשי שם ביצה [ד' א'] דמתרץ דטעמא של ספיקה אסורה משום דשיל"מ הא לית לי' דשיל"מ ולדברינו מיושב גבי ספיקא בלא"ה הוי דשיל"מ משום טעמא של רש"י עד שתאכלנו באיסור וזה נכון וברור ולפ"ז שפיר עולים דברי רבינו יונה ונקט לישנא דחוכמתי' דהנה רב אשי גבי מים ומלח ע"כ לית לי' האי סברא דהא גם התם בתערובות איירי ואיך אמר משום דהוי דשיל"מ הא נאסר גם לשבת הבאה וכמו שכתב הרב מנחת כהן בשער התערובות הביאו רבינו המחבר לעיל הל' י"ט פ"ב הל' ז' לענין מוקצה שמוקצה לא הוי דשיל"מ כיון שנאסר לשבת הבאה אם אינו מכינה הכי נמי אם אינו קונה שביתה ואם כן מאי דשיל"מ מקרי וע"כ דרב אשי סובר דאפילו בכה"ג מקרי דשיל"מ והיינו כטעמא של רש"י לחודא מטעם דשיל"מ וא"כ הרי למחר מותר ומה לי אם נאסר לשבת הבאה מי בקש ממנו שימתין עד שבת הבאה לאכול מחר וזה שכוון ואמר רבינו יונה ועוד דדשיל"מ הוא דהא לאחר הפסח מותר מדאורייתא והיינו כטעמא של הרמב"ם אף שנאסר לשנה הבאה מה לי בזה ועל זה אמר כדאמר רב אשי שילהי ביצה והיינו רב אשי גבי מים ומלח אף שנאסר לשבת הבאה מ"מ הוי דשיל"מ ולכן נקט האי רב אשי ולא רב אשי פ"ק דביצה דמהתם לא מוכח מידי דהתם על הספק קאי ובודאי טעמא עד שתאכלנו באיסור דלא שייך ביטול אבל הכא גבי מים ומלח דבביטול איירי וא"כ קשה קושית הר"ן לפי אשר הצענו הא נהפך האיסור להיות היתר וע"כ משום מין במינו נגעה בו וא"כ אי נאסר לשבת הבאה לכאורה לא הוי היתר בהיתר ואיך אמר רב אשי דלא בטיל וע"כ דרב אשי חולק בזה וסובר אף שנאסר מקרי היתר בהיתר או שיש לו שיטה אחרת וסובר דאפילו לענין ביטול שייך לומר עד שתאכלנו באיסור כדעת רש"י ולפ"ז מסיים שפיר ור"י פליג אדרב אשי וסובר דלא כן דבביטול הטעם משום מין במינו דהוי היתר בהיתר ובדבר הנאסר לא מקרי היתר בהיתר ולכך חמץ לא הוי דשיל"מ: '''ולפ"ז ''' מתורץ קושי' תוס' ביצה [ל"ח א'] ד"ה ולבטל מים ומלח מאי קשי' לי' להש"ס הא הוי דשיל"מ ועי' פיר' ולדברינו ניחא דמאן האי מקשה הא איהו רבי יוחנן ואף שמוכח מרבי יוחנן דאית לי' דשיל"מ לא בטיל מהאי דר' יוחנן לעיל דאית לי' טעמא משום משקין שזבו וע"כ כתירוצא של רב אשי שם אמנם מרבי יוחנן פסחים דאית לי' חמץ בפסח אינו במשהו הא מוכח דאית לי' טעמא של דשיל"מ משום דהוי מין במינו ודבר שנאסר לשנה הבאה או לזמן מה לא מקרי דשיל"מ דלא מקרי היתר בהיתר כאשר בארנו ת"ל. ולפ"ז הכא לא הוי דשיל"מ כיון שנאסר לשבת הבאה בלי קנין שביתה והוי כמוקצה לדעת הרב בעל מנחת כהן אף שבידו להכין אכן רב אשי לדידי' חולק על זאת הסברא ומשני דאפ"ה הוי דשיל"מ דהוא לא סבירא לי' טעמא של הר"ן כלל אלא רק הטעם משום עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר ואף שנאסר לזמן מה נקרא דשיל"מ ואולם לפי דברינו עכ"פ קשה לרבא דהא איהו סובר חמץ בפסח במשהו ולפי הרי"ף והר"מ היינו טעמא דרבא משום דהוי דשיל"מ וע"כ דרבא סובר דאף שנאסר לשנה הבאה אפ"ה הוי דשיל"מ כמו שאמרנו וא"כ קשיא על רבא הכא בסוגיא דמים ומלח דמשני' שאני תבלין דלטעמי' עבידי' הא לדידי' הקושי' בלא"ה לא קשי' דהא הוי דשיל"מ בשלמא על ר' יוחנן דהקשה קושי' זו שפיר היינו מתרצים דלשיטתי' אזיל דסובר גבי חמץ נמי דלא הוי דבר שיל"מ אבל על רבא קשי' ומזה יהי' קצת ראי' לגירסת רש"י שם פסחים [ל' א'] דגורס במשהו כרב דאין לומר הטעם של רבא משום דבר שיש לו מתירין וע"כ טעמא כרב ועיין בהל' מ"א הארכנו עוד בזה:<br>''' הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך''' ''' בטעם ''' המלך מ"ש המחבר בכוונת שיטה בתי' לר"י עיין בפר"ח יו"ד סי' ק"ב ס"ק י"ב וי"ג ביאר דמרב אשי מוכח דאף שחוזר ונאסר לשנה הבאה הו"ל דבר שיש לו מתירין ממילא נכונים דברי רבינו יונה דבזה לא סבירא ליה לר"י כר"א וא"צ לכל האריכות ודוק:<br>''' מעשה חושב''' ''' (קלט) ''' ומ"ש רבינו חמץ בפסח כו' ודבריו תמוהים כו'. גם אני כוונתי מכבר לפליאה זו על מרן הכ"מ ז"ל והראו לי אח"כ שכן הקשו להגאון בעל נו"ב מה"ק חיו"ד סי' צ"ד ותירוצו שם במחכ"ת רחוק ודחוק ועיין רמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים ועיין בדברי הגאון המחבר לקמן בפט"ו מהמ"א ה"ד שתירץ שם קושיא זו כאורחא דחיקא. אולם בפשיטות י"ל דכונת מרן הכ"מ ז"ל על האי ברייתא דמייתי הש"ס בע"ז בפ' השוכר שם תניא כוותי' דר"י ור"ל כו' אמאי לא קתני נמי חוץ מחמץ כו' (וכעין זה הקשה הרא"ש שם מזו למאי דקיי"ל דחמץ בכ"ש) ותירץ דמדשיל"מ לא מיירי וטבל בכל שהוא דכהיתרו כן איסורו:<br>''' (קמ) ''' שהרי ר"י ור"ל אית להו בפ' כ"ש כו'. תמהני דאין זכר בש"ס דר"ל נמי ס"ל כר' יוחנן דחמץ כו' בששים אלא דר' יוחנן לחודי' קאמר כן והש"ס קאמר שם דר' יוחנן לטעמי' כו' ובע"ז איתא נמי לר"ל בהדי ר' יוחנן דס"ל דכל איסורים כו' אבל אי טעמא דטבל נמי משום דשיל"מ כמ"ש התוס' י"ל דר"ל ס"ל באמת דחמץ בכל שהוא דהו"ל דשיל"מ ועיין בזבחים בר"פ התערובות דמשמע שם דס"ל לר"ל דדשיל"מ לא בטיל:<br>''' (קמא) ''' ולא איירי אלא בחמץ דלא שייך בי' דשיל"מ כגון תבשיל כו'. ורש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סי' פ"ז הוכיח מדברי הרמב"ם ז"ל להיפך והיינו דמדאוסר כל תערובות חמץ ולא חילק בין נתערב בתבשיל בשביעי של פסח דאז אינו מתקלקל לבין אם נתערב ביום ראשון של פסח דאז מתקלקל משמע דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל דבדבר המתקלקל לא אמרינן דדשיל"מ לא בטיל ולא מחלק בין חמץ לשאר איסורים ולפ"ז הדרא הקושיא לדוכתא כיון דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בדבר המתקלקל הוי דשיל"מ ולא בטיל א"כ מ"ט דר"י:<br>''' (קמב) ''' בטעה"מ: אלא דהרמב"ן קאמר דר' יוחנן סובר כרבנן דר"ש כו' בדין דשיל"מ כו'. לפי מה שהוכיח שם הרמב"ן ז"ל מדקאמרינן התם ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בס' חוץ מטבל כו' מוכח מזה דר"י ס"ל דרבנן פליגי עלי' דר"ש ולית להו דינא דדשיל"מ לא בטיל הנה מזה גופא מוכח דגם ר"ל לית לי' דדשיל"מ לא בטיל ואף דשם בפסחים לא שמעינן מה דס"ל לר"ל דהתם רק ר' יוחנן לחודי' קאמר דחמץ בטל בס' מ"מ מהאי דע"ז דאיתא התם ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כו' מוכח דגם ר"ל ס"ל כרבנן דר"ש דדשיל"מ בטיל וא"כ היאך מתרץ רב אשי ביבמות דף פ"ב אליבא דר"ל גבי חתיכות של חטאת דסיפא ה"ט משום דהוי דשיל"מ וכל דשיל"מ לא בטיל הא ר"ל לית לי' כלל האי כללא דדשיל"מ לא בטיל ודוחק לאוקמה כר"ש כיון דקתני סיפא דברי הכל לא תעלה. אלא דגם להיפך יש צידוד לומר דחכמים פליגי עלי' דר"ש וגם רב אשי ס"ל כן אלא דהוא פוסק דלא כוותייהו וס"ל דבכל מקום ששנינו דתרומה עולה באחד ומאה אתיא כרבנן דר"ש ויתורץ בזה קושיית התוס' שם ועיין מ"ש על הגליון לקמן בפ' ט"ו מהמ"א ה"ד ובמקום אחר הארכתי גם צ"ע קצת בזבחים דף ע"ד ע"ב במאי דאמרינן שם בהצריכותא דאצטריך לדר"ל משום דתרומה יש לה מתירין וע"ש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף