עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/ט" (פסקה)

==ג==

ג) '''ספק ספיקא. אי מהני לדבר שיש לו מתירין.''' הנה בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ד/לט|אות ט"ל]] הארכתי קצת בס"ד ושוב אחר ההדפסה נתכבדתי בספר תהלה לדוד לידידי הגאון מבארדיטשוב יצ"ו וראיתי בקונטריס שהם וישפה שבסוף החלק ראשון בהלכות מעשר שני בדף י"ב ע"ד שמפלפל בזה ועיי"ש לענין מעשר שני וטבל אי חשיבי יש לו מתירין גם השגתי ספר עמק הלכה להגאבד"ק זעמיל וראיתי בחלק יו"ד סי' מ"ד שהוכיח מדברי התוספות והרא"ש בסוכה דף יו"ד ע"ב ד"ה עד מוצאי יו"ט האחרון וכו' שכתבו דאתרוג בשמיני מותר ולא אמרינן מוקצה משום יום שעבר דהא בין השמשות אסור ואפילו הכי לא אמרינן מיגו דאיתקצאי והביאו ראיה מדשרינן ביצה שנולדה בזה מותרת בזה ולא אסרינן משום דאיתקצאי וכו' ולכאורה קשה מה ראיה משני ימים טובים של גליות הא התם בין השמשות מותר מספק ספיקא שמא לילה ואם תמצא לומר יום שמא למחר יו"ט ולא היום אבל בין השמשות של סוף שביעי ודאי אסור דלא הוי רק חד ספק להכי למחר גם כן אסור וספק אסור דהוי יש לו מתירין לא כן ביצה שנולדה בזה דמותרת באמת בבין השמשות ולא שייך לומר יומא קמא עיקר דהא אמר רבא שם דף וא"ו מניח אדם עירובי תבשילין ומתני והכי איתא במתניתין דפרק בכל מערבין אלא ודאי דאף ספק ספיקא לא מהני בדבר שיש לו מתירין ועיין טורי זהב ושפתי כהן בנקודת הכסף סי' ק"ו סעי' ח' שהביאו מחלוקת בזה והר"ן בריש פרק אין צדין סובר דספק ספיקא שרי ביש לו מתירין אבל דעת התוספות והרא"ש דאסור ספק ספיקא ביש לו מתירין וסיים דלדינא יש להקל דהא בלאו הכי יש אומרים דלא שייך דבר שיש לו מתירין אפילו בספק ספיקא דאורייתא ובדרבנן סמכינן אמיקל אלו תורף דב"ק:

'''ובספק''' אחד דקיימא לן דאזלינן להחמיר בדבר שיש לו מתירין אם יש לחלק בין ספק במציאות לספיקא דדינא ופלוגתא דרבוואתא כתבתי בנדפס באות ט"ל דף ץ' ע"ג (בד"ה ובספק) דמרן הפרי חדש בסי' תצ"ז סעיף ג' מסיק לחלק בין ספק במציאות דאזלינן לחומרא לספיקא דדינא כבעיא דלא איפשיטא וספק פלוגתא דרבוותא דבהני אזלינן לקולא והבאתי שם שכן כתב הגאון פרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב בחלק השני פרק א' אות ז"ך דבעיא דלא איפשיטא ופלוגתא דרבוואתא בדבר שיש לו מתירין תלינן לקולא ושכתב שאף שכמדומה שראה בטורי זהב שכתב בהיפך מכל מקום כל הפוסקים סוברים דבעיא ופלוגתא בדבר שיש לו מתירין תלינן לקולא והבאתי עוד דעת כמה מרבנן קדישי דנקטי הכי ואף שיש סוברים שלא לחלק ובכל ספק אזלינן לחומרא מכל מקום הסכמת רבני האחרונים לחלק ביניהם כנז"ל עיי"ש ועתה ראיתי להגאון מוהר"א משכיל לאיתן בנימוקיו ליו"ד (שבדפוס רא"ם) בסי' ק"י סעיף ח' על דברי השפתי כהן בס"ק ט"ן שכתב דספק איסור דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור כתב על זה וז"ל ודע שכתב הפרי חדש והפרי מגדים בהלכות יום טוב דהיינו דוקא בספק מעשה כספק נולד ביום טוב וספק מוכן אבל בספק דפלוגתא דרבוואתא וספיקא דדינא אזלינן לקולא בדרבנן אף בדבר שיש לו מתירין וכן משמע בש"א סי' צ"ו ויש להוכיח כן ממנחות דף ס"ח ע"ב ובזה אתיא שפיר סוגיא דשלהי שבת דאמר ר' יוחנן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין משקין ושוחטין את המדבריות ומשני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דבית הלל כר' שמעון סבירא להו ובית הלל חשיב כסתמא וקשה דאכתי מאי אולמא לר' יוחנן בית הלל מסתמא אבל לפי מה שחילק הפרי חדש בין ספיקא דעובדא לספיקא דדינא או פלוגתא דרבוואתא דאזלינן לקולא אתי שפיר הך דשבת דבאיסור מוקצה דרבנן לא בעינן לאולמא סתמא דבית הלל דלית להו מוקצה דאף בשוין קיימא לן הלכה כדברי המיקל בדרבנן כדפסק ר' יוחנן גופיה בעבודה זרה דף ז' וכן מוכח דעת הרשב"א והר"ן בנדרים דף מ"ז ע"ב שכתבו דמסתברא דנקטינן בעיא דרמא בר חמא לקולא ואם אמר קונם פירות אלו על פלוני מותר בחילופיהן דכיון דגבי איסור הנאה בעלמא לא הוו חליפין כגידולין אלא מדרבנן הוי ספק דרבנן ולקולא עכ"ד וקשה הא נדרים הוי יש לו מתירין בשאלה כדאיתא התם דף ט"ן וגבי דבר שיש לו מתירין אחמור בספיקו כדאמר רב אשי בריש ביצה דף ד' בביצה שנולדה ביום טוב דספיקא אסורא משום דהוי יש לו מתירין וכל שיש לו מתירין אף בדרבנן לא בטל ופירש רש"י דכי היכי דאחמור בביטולה הכי נמי אחמור מהאי טעמא בספיקא אלא מוכח מזה דסברי הרשב"א והר"ן דדוקא בספיקא דעובדא כי ההיא דספק נולדה ביום טוב או בחול הוא דאמר רב אשי דאחמור נמי בספיקא מה שאין כן בספיקא דדינא בפלוגתא דרבוואתא או בבעיא דלא איפשיטא כההיא דנדרים אזלינן לקולא בדרבנן אף ביש לו מתירין וכתבתי עוד בזה בחידושי לחולין עכ"ל ועיינתי בחידושיו לחולין מצפה איתן (שבש"ס דפוס רא"ם) וראיתי שעל הבעיא דאברי בשר נחירה שבדף י"ז ע"א כתב וז"ל ומאי דנפקא מהאי בעיא כתב בים של שלמה דנפקא מינה לנדרים כיון דלא איפשיטא אזלינן בדאורייתא לחומרא כגון שנדר והתפיס בקרבן ובנודר סתם דהוי דרבנן אזלינן לקולא ותמה בראש יוסף הא נדר יש לו מתירין ואף בדרבנן ספיקו אסור ולפמ"ש בחידושי לעיל דף י"ד (לא מצאתי שם מזה) ובעירובין דף ל"ו ע"ב (גם שם לא ראיתי מזה) בשם הפרי חדש דדוקא בספק מעשה אזלינן לחומרא ולא בספיקא דדינא דברי הים של שלמה נכונים ויש להביא ראיה ממ"ש בח"ר ור"ן בנדרים דף מ"ז ע"ב עכ"ל והיה לו להעיר על הפרי מגדים שהוא עצמו בהלכות יום טוב הסכים לדעת הפרי חדש כמו שכתב בשמו ביד אברהם וכבר הראיתי מקומו והוא בפתיחה להלכות יום טוב בהחלק השני פרק א' אות ז"ך (כמו שכתבתי בנדפס) דלפי זה אין מקום לתמיהתו על הים של שלמה כמובן ועל כל פנים דעת הגאון מוהר"א הנ"ל מבוארת במקומות הנ"ל שתים זו שמענו שמסכים לחלק בין ספק דמעשה לבעיא ופלוגתא דרבוואתא:

'''גם''' אשו"ר להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק סאדאגורא יצ"ו בספר יד יהודה להלכות שחיטה שבהשמטות וחידושים להלכות תערובות (ספרו להלכות תערובות אין מצוי אצלי) בדף קנ"ו ע"א שכתב (בד"ה שם) וז"ל שם בקיצור דיני ספק ספיקא אות ל"ג כתבתי דבדבר שיש לו מתירין אזלינן גם בספיקא דרבנן לחומרא ועיין בפרי חדש סי' תצ"ז סק"ג דדוקא אם הספק הוא במציאות אבל אם הוא ספיקא דפלוגתא או בעיא דלא איפשיטא אם דבר זה אסור או לא כיון שהספק הוא באיסור דרבנן הגם דהוא דבר שיש לו מתירין מכל מקום אזלינן לקולא עכ"ל הרי שגם הגאון הנ"ל מיסתמיך ואזיל בתר סברת מרן הפרי חדש וחידש שם בדין זה וז"ל מיהו נראה דאם הספק הוא בדאורייתא אך דבר זה אין איסורו אלא מדרבנן ולכך מתירין בזה כמש"ל היכי דהספק הוא בדאורייתא ודרבנן ביחד לגבי דרבנן אזלינן לקולא ואם דבר זה דרבנן יש לו מתירין תו גם זה נחשב כמו דאורייתא והולכין בספיקו לחומרא והוא גרע יותר מספק במציאות דהא שם הגם דעיקר הספק בדרבנן מכל מקום כיון שדבר זה בודאי אסור רק הספק במציאות אם הוא דבר זה או לא אזלינן לחומרא מכל שכן בזה דבאמת מחמירים בגוף הספק כיון דהוא בדאורייתא אך באת להתיר בזה כיון דהאיסור שבו אינו אלא מדרבנן כיון דיש לו מתירין תו גם בזה אין להקל כלל עכ"ל יצ"ו:

'''וראיתי''' בספר אלף המגן לידידי הגאב"ד דובנא יצ"ו בסי' י"ט (ד"ה אכן) שהביא סברת הפרי חדש וכתב שכן הסכים רבינו עקיבא בספר דרוש וחידוש בריש ברכות ובמערכה ג' למסכת עירובין ובספר ברוך טעם שער התערובות דף פ"ד וציין לעיין בספר אבני שהם (אשכנזי) כלל ז"ך ואין גם אחד מספרים אלו מצוים אצלי והרב המחבר יצ"ו נקיט ואזיל כי האי חילוקא דרבנן עיי"ש דב"ק וכבר כתבתי בנדפס שזו דעת רבינו עקיבא בתשובה סי' ס"ה (בד"ה ואף למ"ש) ושהביא ראיה מדברי הר"ן בנדרים דף מ"ז (היא הראיה שהביא ביד אברהם ומצפה איתן הנ"ל) ושכן מוכח מדברי הר"ן בפרק קמא דשבת (לדף י"ח בד"ה לא שנו אלא בעודן בידו) כיעוי"ש:

'''אמנם''' אנכי הרואה דרבינו עקיבא יושב בסת"ר עליון שבספרו דרוש וחידוש במסכת ביצה דף ב' ע"א מסיק דלא כהרב פרי חדש שכן כתב בשמו ידידי הגאב"ד ליאדי יצ"ו בספר כרם חמד ח"ג דף ו' ע"ג וז"ל וראיתי בדרוש וחידוש רע"ק אייגער ז"ל במסכת ביצה דף ב' ע"א שהקשה על דברי הפר"ח הנזכר מהא דאמרינן שם עמוד ב' דפליגי בביצה משום כח דהיתירא עדיף וקשה הא עיקר סברא דכח דהיתירא עדיף הוא משום דעל המתיר להביא ראיה כמ"ש רש"י וזהו ניחא בדאורייתא אבל בדרבנן לכאורה להיפך כו' וצ"ל דכיון דיש לו מתירין כו' ודלא כהפר"ח כו' עיי"ש עכ"ל בשם דרוש וחידוש הנ"ל וכתב הרב המחבר יצ"ו וז"ל ובאמת אין זה השגה על הפר"ח דהפר"ח לא כתב שם להקל רק בספיקא דפלוגתא או בב' לישני בש"ס אבל בספיקא דדינא מודה הפר"ח דאסור בדרבנן בדשיל"מ והתם בריש ביצה הוי ספיקא דדינא ולא ספיקא דפלוגתא וטעם גדול יש לחלק ביניהם כמ"ש הגאון בעל בית מאיר הביאו רע"ק אייגער בדרשותיו (מערכה ד') עי"ש היטב ומה שהביא רע"ק אייגער במערכה הנ"ל מהא דכתב הר"ן בנדרים (דף מ"ז ע"ב) באיבעיא דרמב"ח כו' עיי"ש ובשו"ת עמק יהושע סימן ט"ו הביא מתה"ד והרא"ש דחולין עי"ש וכל זה אינו הוכחה להמעיין בספר מחנה ארון בביצה דף ד' ע"א עיי"ש היטב אבל בדבר שיש לו מתירין ממש שפיר יש לומר דספיקא דדינא בדרבנן לחומרא וכדמוכח מהא דריש ביצה הנ"ל עכ"ל ידידי הגאון יצ"ו והרי הוא כמבואר דהני מילי דרבינו עקיבא סתראי נינהו דבמסכת ברכות הסכים לסברת הרב פרי חדש ובמסכת ביצה תבריה לגזיזיה והחליט להוכיח דלא כוותיה ולכאורה היא הוכחה אלימתא ומה שהשיב הרב כרם חמד יצ"ו דבספיקא דדינא מודה הרב פרי חדש דאזלינן לחומרא הנה לדעתי העניה בכל כי האי לדעת מרן הפרי חדש אית לן למיזל לקולא דרק בספק במציאות בספק נולדה ביום טוב או בחול וכיוצא הוא דאזלינן בדבר שיש לו מתירין לחומרא אבל בספק כי האי היינו ספק פלוגתא ואית לן למיזל לקולא אלא דמה שהכריח רבינו עקיבא יש לדחות כמו שכתב הגאון צל"ח על דברי רש"י שם ד"ה כחא דהיתרא דמוכח מדבריו דהיכא דפליגי במידי דרבנן כחא דאיסורא עדיף והוקשה לו דהא בשמעתין הוא איסורא דרבנן ואף על פי כן אמרו כחא דהיתרא עדיף ותירץ דמוקצה שאני דחמור כשל תורה כמו שכתבו התוספות ישינים וכו' עיי"ש ועיין במה שכתבתי בכלליה דרב צל"ח הנ"ל (דבמידי דרבנן כחא דאיסורא עדיף) בשדי חמד במערכת הכ"ף אות פ"א שיש לפקפק בזה ומדברי רבינו עקיב"א שהביא בכרם חמד נראה שגם הוא סובר כן ואיה"ש יתבאר במקום אחר על כל פנים למה שהוכיח שלא כסברת הרב פרי חדש נראה דשפיר יש לדחות כמו שכתב בצל"ח דשאני מוקצה וכו':

'''והייתי''' סבור דהרבנים טובים השנים אלף המגן וכרם חמד יצ"ו לא ראי זה כראי זה דהאלף המגן ראה דברי רעק"א שבמסכת ביצה והכרם חמד לא ראה דבריו שבמסכת ברכות ולכן לא העירו בסתירת דבריו אמנם ראיתי עתה שבכרם חמד ח"ב דף י"ב סוף ע"ג כתב בשם רבינו עקיב"א בדרוש וחידוש לברכות ד' ב' ע"א שהעלה דבספק ספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין מותר וכתב ליישב בזה דברי הגאון בכרתי ופלתי סי' ט"ז סק"א דבאותו ואת בנו דהוא ספק אם נוהג בזכרים מותר לשחוט השני בבין השמשות דשמא אינו נוהג בזכרים ושמא יום שלאחריו הוא והשיג עליו בשו"ת זכרון יצחק והביא דבריו הרב פתחי תשובה שם דביש לו מתירין לא מהני ספק ספיקא ואותו ואת בנו יש לו מתירין לאחר שתחשך ולהנ"ל ניחא דהוי ספק ספיקא דדינא דשמא אינו נוהג בזכרים ואם תמצא לומר דנוהג דלמא בין השמשות לילה הוא והוי יום שלאחריו ומהני ספק ספיקא כזה אף ביש לו מתירין והוא דומיא ממש לאכילת תרומה בבין השמשות שכתב רבינו עקיב"א שם דהוי ספק ספיקא דלמא ביאת אורו הוא ואם תמצא לומר ביאת שמשו דלמא בין השמשות לילה עי"ש היטב ולפי זה גם לענין אם שחט אב ובנו ביום אחד שהתיר הזכרון יצחק שם לאכול בו ביום מחמת ספק ספיקא שמא אינו נוהג בזכרים ושמא הלכה כהפוסקים דבעבר ושחט מותר ואף דהוי יש לו מתירין כיון שאין איסורו לכל העולם וכו' והשיגו הפתחי תשובה שם בסק"ב דאנן לא קיימא לן הכי דהא פסקינן דנדר הוי יש לו מתירין עי"ש אכן לפי הנ"ל שפיר יש להורות היתר משום דהוי ספק ספיקא דדינא ומהני אף בדבר שיש לו מתירין עכ"ד יצ"ו הרי שכבר ראה דבריו שבמסכת ברכות ובח"ג לא זכר שר מזה וחידוש הוא שהגאון פתחי תשובה לא זכר דברי מרן הפרי חדש שכתב לחלק בין ספק ספיקא דמציאות לדפלוגתא כנז"ל:

'''ומצאתי''' בספר שו"ת הד"ר ח"ב לידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בח"ב סי' כ"ט אות ה' דף י"ד ע"ד (בד"ה איברא) שדבר בענין זה והוא על מה שכתב הגאון בית שלמה סי' ק"ב דאם ספר העומר בין השמשות חייב לחזור ולספור בלא ברכה מכח דבר שיש לו מתירין דמחמרינן בספק דרבנן גם כן וכיון שיש ספק אי ספירה דיממא מהני על כן בשכח בלילה חייב לספור בבין השמשות כשנזכר משום דדבר שיש לו מתירין ספיקו לחומרא ועל זה כתב (בשו"ת הד"ר) שיש מקום ללון על פי מה שכתב השאגת אריה סי' ץ' דספיקא דדינא אלים טובא דלא אמרינן דבר שיש לו מתירין בספק דדבריהם וזכה לכוין לזה הפרי מגדים בפתיחה להלכות יום טוב ח"ב פרק א' אות ז"ך רק שחוכך בזה ודעתו נוטה להיפוך ואילו ידע שהשאגת אריה כתב כן היה שמח וכתב להסביר שיש לחלק בין ספק דמציאות לספיקא דדינא עיין שם דב"ק וזה היפך ממה שכתבתי בנדפס בדעת הפרי מגדים אמנם אנכי לא ידעתי איך כתב שדעת הפרי מגדים נוטה להיפך והרי שם כתב שכמדומה לו שבטורי זהב כתב להיפך (וסיים) וכעת לא מצאתיו אמנם אתה רואה שכל הפוסקים סוברים כן דבעיא ופלוגתא בדבר שיש לו מתירין שרי לקולא בספק דרבנן וכו' הרי דבריו ברור מללו שכן דעתו באמת דספיקא דדינא כבעיא ופלוגתא אזלינן לקולא בדרבנן אף דיש לו מתירין וכמו שייחסתי אליו בנדפס: