עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חנוכה/ט" (פסקה)

==ג==

ג') כתב בשלחן ערוך סי' תרע"ו סעיף ג' דמי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק וכו' כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים ושהחיינו ואם אחר כך בליל שני או שלישי בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו עכ"ל והוא מדברי תשובה אשכנזית שהובא בבית יוסף וכתב שם הטעם משום דזמן אומרו אפילו בשוק כדאיתא בעירובין דף מ' וכן הגר"א בביאורו ציין על דין זה עירובין ד' מ' ע"ב ולכאורה יש לתמוה דמאי ענין זה לזמן אומרו אפילו בשוק דהתם מיירי בזמן דיום הכיפורים דליכא שום מעשה ביום הכיפורים דיהא צריך לברך עליה זמן ועיקר הזמן הוא אינו רק על שהחיינו והגיענו ליום הקדוש הזה והלכך יכול לאומרו אפילו בשוק אבל בזמן דרגל של חג הסוכות מפורש בהדיא בש"ע בסי' תרמ"א בהג"ה דאם קידש בליל ראשון בביתו ובירך זמן כשאוכל בסוכה צריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה והוא מדברי הר"ן בפרק לולב וערבה בשם הראב"ד והביא ראיה מהא דמברכין זמן על הלולב ואף שכבר בירך זמן בלילה ולכאורה הא לא גרע משבירך בשוק ועל כרחין צריך לומר דזמן דרגל אינו פוטר לשאר מצות זמניות שמחוייב באותו הרגל ומה דאין מברכין זמן על אכילת מצה נראה דכיון דבעת שמקדש ומברך זמן כבר מונח המצה על השלחן אמרינן דדעתו גם על מצות אכילת מצה ואפשר דאם דבעת שקידש לא היה לו מצה ואחר כך הביאו לו מצה אפשר דבאמת צריך לברך זמן פעם שנית משום המצה וצריך עיון בזה {{ממ|ומה שמצויין שם בביאורי הגר"א על דינו של הר"ן דהוא גמרא שם ואם לאו כשיכנס בה מברך שתים לא הבנתי דבריו כלל דמאי ראיה משם דהא התם מיירי דלא בירך זמן כלל אבל אם בירך זמן בביתו לא מיירי שם מידי}} ואם כן כשמברך על הראיה הא אינו מקיים בזה מצות הדלקה כלל ועל כרחין דהזמן שמברך הוא על שהגיע לימי הנס והיאך יוצא בזה כשמדליק ומקיים מצות הדלקת נר חנוכה והוא דומה ממש למי שבירך זמן על הרגל בביתו ואחר כך נכנס לסוכה דכתב הר"ן דצריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה ונמצא דשני דינים הללו סותרי אהדדי. 

'''ויתכן''' אחר העיון בזה קצת נראה דלא קשיא מידי דהנה לכאורה תמוה בהא דאמרינן דדוקא אם רואה נר חנוכה מברך שעשה נסים ושהחיינו אבל באינו רואה כלל אינו מברך כלל {{ממ|ומשמע דאפילו אם יודע שלא יהיה לו נרות להדליק כל ימי חנוכה}} ואמאי הלא קיימא לן דזמן אומרו אפילו בשוק ובלי ספק ברגלים אם יודע שלא יהיה כוס לברך עליו זמן אומרו אפילו בשוק ובשלמא שעשה נסים יש לומר דלא נתקן רק בעושה מעשה או דרואה פרסום הנס ותדע דלא מצינו גבי פורים שיברך שעשה נסים כשאין לו מגילה וגם לא ישלח מנות אבל בזמן שאומרו אפילו בשוק למה לא יברך אפילו אינו רואה כלל וכן קשה דלא מצינו גבי פורים דאם אין לו מגילה וגם אינו משלח מנות דיברך זמן על היום וזה אין לומר דזמן מברך אפילו אינה רואה והא דנקט הרואה היינו משום דהרואה מברך שתים דהא ליתא כלל דאם כן הוה ליה לומר בפירוש דהמדליק מברך שלש והרואה מברך שתים אינו מדליק ואינו רואה מברך אחת ולכן מכל הלין מוכח דחנוכה ופורים לא שייך כלל דיברך זמן על עצם היום ואף שאינו מקיים שום מצוה כלל דשאני רגלים וראש השנה ויום הכיפורים דהם ימים קדושים ואסורים בעשיית מלאכה ואם שובת ואינו עושה כלום גם כן מקיים עשה דשבתון והלכך צריך לברך זמן משום עצם היום וזמן הזה שפיר יכול לברך אף כשהולך בשוק דהא גם כשהולך בשוק הוא מקיים עשה דשבתון ואין צריך לזה כוס כלל רק דלכתחלה תקנו רבנן לברך זמן בשעת קידוש משום שאז מקבל עליו קדושת היום ולפיכך אינו פוטר זמן דסוכה משום דמצות השביתה ברגל ומצות סוכה הם שתי מצות נפרדות ואין אחד פוטר את חבירו כמו דאינו פוטר זמן דסוכה לזמן דלולב אם לא כששתיהן לפניו {{ממ|ונראה באמת דאם לא בירך זמן על הסוכה ואחר כך נטל הלולב בתוך הסוכה ודעתו לאכול אחר כך בסוכה בוודאי דזמן דלולב פוטר גם לסוכה ופשוט הוא}} אבל בחנוכה ופורים שאין להם קדושה כלל ומותרים בעשיית מלאכה לא שייך לברך זמן על עצם היום כלל רק בעת שמקיים מצות היום ואם אינו מקיים כגון שאין לו שמן להדליק או שאין לו מגילה בפורים וגם אינו יכול לקיים מצות שמחה ומשתה ומשלוח מנות על מה יברך זמן והא דמברך על הראויה היינו משום דעיקר מצות נר חנוכה הוא משום פירסומי ניסא ולפיכך צריך להדליק על פתח ביתו מבחוץ כדי שיהיה הכל רואין ומשבחין להקב"ה וכיון שהוא גם כן מן הרואין יש לו חלק במצוה ולפיכך שפיר מברך שעשה ניסים ושהחיינו ולפיכך נראה לי דאם רואה נר חנוכה לאחר שדלק חצי שעה דכבר נעשית מצוותה אינו מברך ועוד דכיון דאם רוצים הבעלים לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידם לא נחשב אז הנרות כנר מצוה רק כנר הרשות בעלמא ולא שייך לברך עליהם מיהו יש להסתפק אם לא בירך זמן בלילה כלל דאפשר דצריך לברך זמן בעת אמירת הלל דהא לא גרע מקריאת המגילה דמברכין עליה זמן ולחד מאן דאמר קרייתא זו הלילה ומיהו יש להסתפק אם צריך לברך זמן שנית בליל ב' בשעת הדלקה דשתי מצות מיוחדות הן ולא דמי למברך זמן בשעת הראיה דברכת זמן שמברך אז הוא גם כן על מצות הדלקה וכמו שכתבתי לעיל אבל הכא מצוה אחרת היא או דלמא כיון דההלל והדלקת נר חנוכה הכל תקנו חז"ל בשביל הנסים שנעשו בימים ההם ואם כן אפשר דנחשבו כמצוה אחת וצ"ע הנלע"ד כתבתי בעז"ה כ"ד ידידו הדו"ש שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא: