שדי חמד/אסיפת דינים/חנוכה/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חנוכה ט

ט) באות זו אכתוב בסיעתא דשמיא „שלשה שריגי גפן פוריה” אשר שלח לי אישי כהן גדול ידידי הגאון מוהרש"ל הכהן מח"ס היקר בנין שלמה יצ"ו בזמנים שונים במכתב לחזקיאו בימי חנוכה חידושי תורה דיליה עמו עוז ותושיה" ואלו הן:

א

א') בנוסח אמירת הנרות הללו איתא במסכת סופרים הנרות הללו קדש הם והועתק בהרא"ש פרק ב' דשבת ובטור סי' תרע"ו ולכאורה הדברים מתמיהים דהא מבואר בשבת ד' כ"ב ע"א דנר חנוכה אין בו משום קדושה דמתמה שמואל על רב אסי וכי נר קדושה יש בו ומסקינן דעיקר הטעם שלא יהיה מצות בזויות עליו ועל כל פנים פשוט דקדושה אין בהם ואיך תקנו לומר הנרות הללו קודש ועלה בדעתי ליישב דמדברי מסכת סופרים אלו סיעתא גדולה לדעת הרב בעל המאור שכתב באמת דלרב דאמר אסור להשתמש לאורה הטעם משום דעשהום לנרות חנוכה כנרות המנורה כיון שהוא זכר למנורה והטילו עליהם קדושה ואיסור הנאה כמו השמן והפתילות של המנורה והלכך אף תשמיש דמצוה אסור (והר"ן הכריע מזה דגם תשמיש דמצוה איכא בזיון משום דמצות מבטלות זו את זו והרמב"ן והרא"ש כתבו הטעם משום דהרואה יאמר לצרכו הוא דאדלקה אבל להרב בעל המאור אין צריך לכל זה כלל) אבל רב אסי פליג וסובר דנר אין בו משום קדושה ולכן אינו אוסר רק להרצות מעות דהוא תשמיש בזוי יעויין שם בבעל המאור והרמב"ן במלחמות (וצריך לומר דלא גרים שם רב אסי אמר רב דאם כן תקשה דרב אדרב ודוחק לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב רק גריס כגירסת הרא"ש אמר רב אסי לחוד וכן כתב בהגהות מוהרי"ב או מוהרי"ז שם דכן הוא גם גירסת רש"א) ולענ"ד יש לומר דכן היא דעת המסכת סופרים הנ"ל דנר יש בו משום קדושה וכדעת רב לפי פירוש בעל המאור אך הרב בעל המאור פסק כרב אסי ולפי מה שכתבתי הוא ראיה דהלכה כרב וזה נראה לי גם כן דעת השאלתות שפסק דמותר השמן אסור בהנאה אחר חנוכה וטעון שרפה ותמה הר"ן דלמה גרע מעצי סוכה לאחר החג דמותר בהנאה דכל תשמישי מצוה מותר לאחר שבטל מצותה ומה שתרץ דהתם יודע שלאחר החג בטל המצוה אבל הכא אינו יושב ומצפה מתי תכבה נרו הדבר תמוה דאדרבא בהדיא אמרינן בביצה ד' ל' ע"ב גבי נר שבת דאדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו ועי"ש בפירוש רש"י:

הן אמת דהתוס' בשבת ד' מ"ד ד"ה שבנר הקשו גם כן כקושית הר"ן וכתבו לחלק גבי נר חנוכה אינו יושב ומצפה מחמת חביבות הנס אבל הר"ן לא הזכיר הך סברא כלל וגם בלאו הכי תמוה דמה שייך לענין איסור ביזוי מצוה אם יושב ומצפה או לא דאטו בדעתו הדבר תלוי דכל זמן שהמצוה לא פסקה לא מהני מה שהיה יושב ומצפה דמכל מקום איכא בזוי מצוה ואם כבר פסקה ובטלה המצוה מאי איסורא איכא ומאי נפקא מינה אם חשב בדעתו דלא תבטל המצוה והך סברא לא נאמר בגמרא שם רק לענין איסור מוקצה בשבת ויום טוב דאסור מצד דלא אמרינן היה מוכן מאתמול ושם שייך הסברא אי יושב ומצפה או לא ודברי הר"ן ותוס' תמוהים אצלי לפי שעה אבל לפי מה שכתבתי לפי דעת המסכת סופרים ובעל המאור דנר חנוכה מיקרי קדש ואסור בהנאה עולה לנו דברי השאלתות והגאונים כמין חומר דאינו ענין לסוכה אלא תשמישי מצוה ואף דסמכו חז"ל אקרא דחג הסוכות שבעת ימים להשם מכל מקום אינו רק על השבעה ימים דהא בקרא דסמכו עליה שבעת ימים כתיב (ובפרט לדעת הסוברים דהוא מן התורה וכמו שכתבו התוס' בביצה ד' ל' ע"ב ד"ה אבל יש לומר בפשיטות דגזרת הכתוב היא דאינו אסור רק לז' ימים) אבל בנר חנוכה דעשהום כנרות המנורה נשאר בקדושה לעולם כמו המנורה (ואף דרבנן במעילה דף ד' דישנן במנורה לא נהנין ולא מועלין מכל מקום אסור מדרבנן מיהת רק דקרבן מעילה ליכא) והרי"ף שכתב דלאחר שדלקה כשיעור מותר להשתמש לאורה יש לומר דלשיטתו אזיל דגריס במימרא דאסור להרצות מעות נגד נר חנוכה ר"י אמר רב ואם כן אי אפשר לומר דפליג אמימרא דרב דלעיל דאם כן תיקשי דרב אדרב ועוד דהא כל זה על כרחין צריך לומר דלא פליגי ומוכח דאין בו משום קדושה רק כדי שלא יהא מצות בזויות עליו וכן כתב הר"ן דהרי"ף פליג על הגאונים (ומיהו הרא"ש דהביא לדברי הרי"ף ולדברי השאלתות ע"כ צריך לומר דמחלק בין להסתפק לאורו ובין להסתפק מגוף השמן וגבי מנורה נמי יש נפקא מינה בזה דהא קול ומראה וריח אין בו משום מעילה וכן מצאתי בעה"י בספרי' דמר נ"י [מכתב לחזקיאו] בחידושיו לשבת שם שכתב כעין סברא זו ממש ויישב בזה קושיית הגאונים חפץ ה' וחקי חיים אך לא הביא ראיה לחילוק זה אך לפי מה שכתבתי מבואר להדיא דיש חילוק דהא במראה אין בו מעילה עיין בתוס' סוכה נ"ג ד"ה בוררת) או כמו שתי' הב"י ומאד תמיהני על הר"ן שכתב בטעמו של רב דאסור להשתמש לאורה כדברי הרב בעל המאור ואם כן מאי הוצרך לדחוק בדברי השאלתות וכן מה שהקשה דלמה אסור להשתמש בתשמיש מצוה וצריך עיון גדול. עכ"ד הכהן הגדול יצ"ו:

ואנא דאמרי בהורמנותיה דמני"ר שיחל"א עיקר תמיהתו בנוסח זה לא נפלאת היא בעיני שהרי גם לשיטת הרמב"ן ודעמיה אף על פי שלא הטילו על הנרות קדושה גמורה כקדושת הנרות שבמקדש מכל מקום הנרות הללו דין תשמישי מצוה יש להם דאף על פי שנזרקין לאחר מצותן בשעת מצותן נוהגים בהם קדושה שלא יהיו מצות בזויות עליו ונוהגים בהם כדברים שבקדושה ואסורין בתשמישי חול בשעת מצותן כמו שכתב הרמב"ן בפירוש ושפיר שייך לומר עליהן קדש שהם קדש בשעת מצותן מיהא שלא להשתמש בהן וכו' והרואה יראה דמה שיישב הגאון יחיה אינו מתיישב אלא דברי המסכת סופרים אבל מה נענה לדעת הפוסקים דנר אין בו קדושה כלל וכן לדעת בעל המאור דפוסק כרב אסי דנר אין בו קדושה ואפילו הכי אמרינן הנוסח כמו שנאמר במסכת סופרים הנרות הללו קדש הם:

אמנם לפי מאי דכתיבנא בעניותין אתי שפיר לדברי הכל ומה שכתב הגאון יחיה דצריך לומר דבעל המאור גריס אמר רב אסי לחוד ולא אמר רב אסי אמר רב דאם כן קשה דרב אדרב ודוחק לומר אמוראי נינהו הנה אמת נכון דאין דרך הש"ס בכיוצא בזה לקבל שכר על השתיקה אלא מקשי ומתרץ אמוראי נינהו וכמו שכתב הרשב"א בחידושיו לשבת על ד' ל"ט ע"ב גבי כללא דהלכה כסתם משנה דלא שתיק הגמרא בשום דוכתא דפסק ר' יוחנן דלא כסתם מתניתין דלא ליקשי ליה אלא מקשי ליה ומשני אמוראי נינהו וכו' כמו שכתבתי בשמו במכתב לחזקיהו שם וכיוצא לזה כתב הרדב"ז בספר יקר תפארת בפרק א' מהלכות שמיטה ויובל והביא דבריו הרב יד מלאכי בכלל תרמ"ד דליכא לתרוצא תרי תנאי אליבא דר"א דאם כן לא הוה שתיק הש"ס מינה וכתב ביד מלאכי שכן כתב הרב שארית יוסף בנתיב המתרץ כלל ה' על פי דברי הרבינו פרץ שבתוס' במסכת נזיר ד' מ"ט סוף ד"ה ומשני (אלא שהרב יד מלאכי הביא מדברי התוס' בשאר דוכתי דסברי דאין קפידא לשנויי הכי מסברא דנפשין עי"ש ומכל מקום כל שלא ראינו מפורש דגירסת הרב בעל המאור אמר רב אסי אמר רב ניחא לן טפי למימר דגריס אמר רב אסי לחוד כגירסת הרא"ש):

שוב ראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא באות ס' שהביא דברי הרשב"א שבחידושיו לשבת הנ"ל וכתב על זה דהרשב"א גופיה בחידושיו לגטין ד' כ"ה ע"ד מתרץ מדנפשיה אמוראי נינהו (חידושי הרשב"א הנ"ל אין בידי) ושכן כתב הר"ן וכו' ושכן כתב הרז"ה בהשגותיו על ספר בעלי הנפש להראב"ד שבספר תורת השלמים ד' ל"ה ע"א עי"ש ואחרי שכן היא דעתו שם לא דחיק לן למימר לשיטתו שבס' המאור אמוראי נינהו אליבא דרב ומכל מקום נראה דהאמת הוא דגירסת הבעל המאור היא כגירסת הרא"ש אמר רב אסי בלחוד שכן מתבאר מדברי הרמב"ן במ"ש אחר שהשיג על הבעל המאור וז"ל ואפילו אם היה הפירוש שפירש בעל המאור נכון על כרחו הלכה אסור להשתמש לאורה דנקיטינן כר"ז אמר רב מתנא אמר רב שמדליקין בכל השמנים וכו' וטעמא משום דאסור להשתמש לאורה וכו' ואפילו פליג רב אסי אדרב ורי"ו נקיטינן דתלמיד הוה לגבייהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכו' עי"ש הרי כתב מפורש דאף לשיטת הרב בעל המאור אית לן למינקט דאסור להשתמש לאורה אף אם נאמר דרב אסי פליג אדרב אין הלכה כתלמיד וכו' ואי גירסת בעל המאור היא אמר רב אסי אמר רב אין מקום להכרח זה כמובן אלא ודאי מוכח דגרסי אמר רב אסי לחוד ותמיה לי על הגאון נר"ו כי אחרי שידיו ממשמשות בדברי הרמב"ן הללו איך לא השגיח להכריח דבריו מדברי גדול אדוננו הרמב"ן ולא היה צריך למ"ש בהגהות מוהרי"ב שכן גריס מוהרש"א:

ומה שהקשה על מה שכתב הר"ן דאין אדם מצפה מתי תכבה נרו שהוא היפך סוגיא מפורשת בביצה ד' ל' ע"ב דאמרינן אדם מצפה מתי תכבה נרו האמת קושיא עצומה היא ותגדל התימה כי הרואה יראה דהר"ן עצמו בענין זה באותו פרק באותו מקום (בד"ה אי נמי לשיעורא) זכר עשה סוגיא זו לענין סוכה ונוייה שנפלו בחג שאסורין ומרן הב"י בסי' תרע"ב הביא דברי הר"ן וכן כמה מרבני האחרונים ולא רפרף אדם על דבריו והרי הוא בבל יאמר שנעלם מעיני כל העדה סוגיא בדוכתא אמנם הדבר ברור לעניות דעתי דדעת הר"ן כמו שכתב הרב פרי חדש בסי' תרע"ז ס"ד דדוקא לר' שמעון הוא דאמרינן בש"ס אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו אבל לרבנן לא אמרינן הכי וכיונה דעתו לדעת גדולים שכן כתב הרב המאירי בחידושיו לשבת בפרק במה מדליקין (בריש הלכות חנוכה בד"ה זה שביארנו שאסור) שאין הלכה כדברי האומר אדם יושב ומצפה מתי תכבה נרו עי"ש ואולי נוכל לומר שגם התוס' בפרק כירה ד' מ"ד שכתבו הטעם משום חביבות הנס סברי דאין הלכה כמאן דאמר אדם יושב ומצפה שתכבה נרו אלא שכתבו טעם מרווח מלתא דשוי גם למאן דאמר אדם מצפה שתכבה נרו ועל כל פנים בדעת הר"ן נראה לי הדל פשוט שאפשר לומר כן.

ושם (בדברי הרב המאירי) אתה מוצא דמה שביאר הגאון הנ"ל יחי' בדעת השאלתות דמשום דסברי שיש בהן קדושה החמירו להצריך שריפה לשמן הנותר וכו' כיונה דעתו לדעת הרב המאירי שכתב וז"ל ויש באים בה מטעם איסור הנאה וקדושה גמורה הואיל והן זכר לנרות ולשמן הכל הקצהו מדעתו לגמרי והרי הן כנויי סוכה ולא עוד אלא שמפריזים עד לאסור בהנאה אף לאחר מצותן ואם נשאר שמן בראשונה וכו' ואם נשאר באחרונה עושה לו מדורה ושורפה במקומו וכו' עכ"ל הרי שכתב מפורש שדעת הגאונים המצריכים שריפה באחרונה היא משום שיש בנרות קדושה גמורה וכדברי הגאון יחיה ועוד ראיתי במכתב הגאון הנ"ל יחיה שעמד בנוסח ההזכרה (על הניסים וכו') ובאר עליה הכהן דברים נכוחים וחתים במכתבו ואסיים בברכה הקב"ה יעשה לנו נסים ונחזה בשובו לציון ברחמים ובהמ"ק יבנה על תלו ונודה לשמו הגדול תמיד אכי"ר כה דברי הדו"ש בלונ"ח וקשור באהבתו הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מו"ץ בפ"ק ווילנא. שוב נדפס ספרא דמארי בנין שלמה וראיתי שם בקונטריס תיקונים והוספות ד' יו"ד ע"ג שכבר העלה על משב"ח הדפוס את דבריו הנעימים בענין זה עי"ש:

עתה השגתי ספר כנף רננה להגאון נתן נטע לאנדא אבד"ק אישפיצין יצ"ו וראיתי פילפול עמוק וחריף בסימן ב' בהא דאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו ועיקר דבריו הוא על דברי רבינו הטור ומרן הבית יוסף בסי' כ"א לענין אם מותר להשתמש בציצית ומענין לענין נשא ונתן באורך בדינים אלו ואסוף דינא העלה דאף דבציצית קיימא לן דרק בעוד שמצותן עליהן אסור להשתמש בהם משום ביזוי מצוה אבל אחר כך מדינא מותר לזרקן לאשפה רק שהמדקדקים נזהרים מכל מקום בנר חנוכה דהוי תשמיש קדושה אסור לזרוק הנותר משיעור הדלקה במקום בזיון אלא שורפו כמבואר בסי' תרע"ז סעיף ד' ועיין שם במגן אברהם ס"ק י"א דתשמישי קדושה אסור לנהוג בהם מנהג בזיון ומזה ראיה לדעת הטורי זהב ריש סי' תרע"ב דמיירי בנותר מן הצריך דכשיש מותר אף לדעת מוהרי"א דהוי מוקצה מחמת מצוה אבל תשמיש קדושה מיהא לא שייך בהמותר ולמה ישרוף ישפך לאשפה ובסי' תרס"ד סעיף ח' הושענא שבלולב נזרקת ודאי אחר החג כלתה קדושתו כבטורי זהב סי' תרל"ח סק"ג דאין הקדושה בעצי סוכה רק לשבעה ימים ועיין שם במגן אברהם סק"ט אלו תורף דב"ק:

ב

ב') תמיה לי על הרמב"ם בפרק ג' מהלכות חנוכה הלכה י"ד שכתב שם דאם אשה או קטן מקרין אותו את ההלל עונה אחריהן מה שהן אומרים ופשוט דהוציא זה מהמשנה דסוכה דף ל"ט ומדכתב זה בהלכות חנוכה משמע להדיא דגם בהלל דחנוכה אין אשה יכולה לצאת בקריאת הלל לאיש ותמהני טובא דהלא ודאי כמו דאמרינן דנשים חייבות בנר חנוכה משום שאף הן היו באותו הנם הכי נמי חייבות בהלל דחנוכה מהאי טעמא ואם כן כמו דאמרינן בשבת בדף הנ"ל דאשה ודאי מדלקת ומוציאות גם לאיש הכי נמי בהלל מוציאות גם לאיש והמשנה דסוכה הנ"ל הא מיירי בהלל דסוכות דפטירי מצד דהוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו דפטירי ממצות לולב (והא דלא הזכיר ר"י רק הדלקת נר חנוכה נראה לי דרבותא קא משמע לן דלא מיבעיא הלל דבא על הנס דנצחו לאויבים ובטלו גזרתם דודאי נשים חייבות שאף הן היו בכלל הגזירה אלא אפילו הדלקת נר חנוכה דבא על הנס דשמן דאין לנשים חלק בקרבנות ובהדלקת הנרות והא כולם באים מתרומת הלשכה ונשים פטירי ממחצית השקל דמהם היו מביאים כל קרבנות צבור מכל מקום חייבים) ורציתי ליישב דטעמו של הרמב"ם משום כיון דהלל בא על נצחון המלחמה לא שייך זה בנשים דלאו בני כיבוש נינהו וכי האי גוונא כתב בס' החינוך דנשים פטורין ממצות עשה דזכירת עמלק משום דמשמע מקרא דמצות עשה דזכירה היא סבה וגרם למצות עשה דתמחה לעמלק ונשים פטורות ממצות עשה דתמחה דלאו בני כיבוש נינהו אבל קשיא לי על זה דהא גבי פורים נמי עיקר קריאת המגילה והסעודה הוא משום נצחון המלחמה וביום שנחו מאוביהם עשאוהו יום משתה ושמחה וזה לא שייך בנשים דלא הלכו במלחמה ואף על פי כן חייבות במשלוח מנות ובכל דיני הפורים משום דגם הם היו בכלל הגזירה דלהשמיד להרוג ולאבד ואם כן זה שייך גם במעשה דחנוכה וכמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות חנוכה שגזרו גזירות על ישראל וכו' ופשטו ידם בממונם ובנותיהם וגם זה אין לתרץ דהרמב"ם סובר כדעת הבה"ג שהובא בתוס' במגילה ד' דנשים אינן חייבות רק בשמיעה ולכן אינן מוציאות לאיש ואם כן יש לומר דגם בהלל כן דזה אינו תירוץ על הרמב"ם דהא פסק להדיא בריש פרק א' דמגילה דמוציאות גם לאיש במקרא מגילה ועוד יש לי תירוץ על הרמב"ם בדרך החידוד והפלפול ואין כאן מקום לקבל אריך ובמכתבו מיום עשרה בטבת תנז"ר כתב מלואים למכתבו הנ"ל וז"ל על התמיה שכתבתי על דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות חנוכה וכתבתי שם שלשה אופנים ליישב קושיא זו אבל אינן עולות יפה לדעת הרמב"ם בעצמו ואמנם כעת נראה לי ליישב דאף שחייבות בהלל דחנוכה מכל מקום אינן חייבות לומר כל הלל המצרי שתקנו חז"ל לומר על הנס דאפשר דאף אם אומרים פרק אחד שהוזכר בו הודאה והלל על הניסים סגי בהכי כמו בתפלה דאף דנשים חייבות מכל מקום כתב המגן אברהם בסי' ק"ו דמה שנהגו רוב נשים שאין מתפללין בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה דאף להרמב"ם דתפלה דאורייתא מכל מקום די בפעם אחת ביום ובאיזה נוסח שירצה ע"ש ואם כן אף בהלל דחנוכה אף שחייבות מצד שאף הן היו באותו הנס מכל מקום די שיאמרו מזמור אחד שנזכר בו דברי הלל ושבח להקדוש ברוך הוא על הנסים ולפיכך אינם יכולים להוציא לאיש כן נראה לי ליישב דברי הרמב"ם:

ג

ג') כתב בשלחן ערוך סי' תרע"ו סעיף ג' דמי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק וכו' כשרואה נר חנוכה מברך שעשה נסים ושהחיינו ואם אחר כך בליל שני או שלישי בא להדליק אינו חוזר ומברך שהחיינו עכ"ל והוא מדברי תשובה אשכנזית שהובא בבית יוסף וכתב שם הטעם משום דזמן אומרו אפילו בשוק כדאיתא בעירובין דף מ' וכן הגר"א בביאורו ציין על דין זה עירובין ד' מ' ע"ב ולכאורה יש לתמוה דמאי ענין זה לזמן אומרו אפילו בשוק דהתם מיירי בזמן דיום הכיפורים דליכא שום מעשה ביום הכיפורים דיהא צריך לברך עליה זמן ועיקר הזמן הוא אינו רק על שהחיינו והגיענו ליום הקדוש הזה והלכך יכול לאומרו אפילו בשוק אבל בזמן דרגל של חג הסוכות מפורש בהדיא בש"ע בסי' תרמ"א בהג"ה דאם קידש בליל ראשון בביתו ובירך זמן כשאוכל בסוכה צריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה והוא מדברי הר"ן בפרק לולב וערבה בשם הראב"ד והביא ראיה מהא דמברכין זמן על הלולב ואף שכבר בירך זמן בלילה ולכאורה הא לא גרע משבירך בשוק ועל כרחין צריך לומר דזמן דרגל אינו פוטר לשאר מצות זמניות שמחוייב באותו הרגל ומה דאין מברכין זמן על אכילת מצה נראה דכיון דבעת שמקדש ומברך זמן כבר מונח המצה על השלחן אמרינן דדעתו גם על מצות אכילת מצה ואפשר דאם דבעת שקידש לא היה לו מצה ואחר כך הביאו לו מצה אפשר דבאמת צריך לברך זמן פעם שנית משום המצה וצריך עיון בזה (ומה שמצויין שם בביאורי הגר"א על דינו של הר"ן דהוא גמרא שם ואם לאו כשיכנס בה מברך שתים לא הבנתי דבריו כלל דמאי ראיה משם דהא התם מיירי דלא בירך זמן כלל אבל אם בירך זמן בביתו לא מיירי שם מידי) ואם כן כשמברך על הראיה הא אינו מקיים בזה מצות הדלקה כלל ועל כרחין דהזמן שמברך הוא על שהגיע לימי הנס והיאך יוצא בזה כשמדליק ומקיים מצות הדלקת נר חנוכה והוא דומה ממש למי שבירך זמן על הרגל בביתו ואחר כך נכנס לסוכה דכתב הר"ן דצריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה ונמצא דשני דינים הללו סותרי אהדדי.

ויתכן אחר העיון בזה קצת נראה דלא קשיא מידי דהנה לכאורה תמוה בהא דאמרינן דדוקא אם רואה נר חנוכה מברך שעשה נסים ושהחיינו אבל באינו רואה כלל אינו מברך כלל (ומשמע דאפילו אם יודע שלא יהיה לו נרות להדליק כל ימי חנוכה) ואמאי הלא קיימא לן דזמן אומרו אפילו בשוק ובלי ספק ברגלים אם יודע שלא יהיה כוס לברך עליו זמן אומרו אפילו בשוק ובשלמא שעשה נסים יש לומר דלא נתקן רק בעושה מעשה או דרואה פרסום הנס ותדע דלא מצינו גבי פורים שיברך שעשה נסים כשאין לו מגילה וגם לא ישלח מנות אבל בזמן שאומרו אפילו בשוק למה לא יברך אפילו אינו רואה כלל וכן קשה דלא מצינו גבי פורים דאם אין לו מגילה וגם אינו משלח מנות דיברך זמן על היום וזה אין לומר דזמן מברך אפילו אינה רואה והא דנקט הרואה היינו משום דהרואה מברך שתים דהא ליתא כלל דאם כן הוה ליה לומר בפירוש דהמדליק מברך שלש והרואה מברך שתים אינו מדליק ואינו רואה מברך אחת ולכן מכל הלין מוכח דחנוכה ופורים לא שייך כלל דיברך זמן על עצם היום ואף שאינו מקיים שום מצוה כלל דשאני רגלים וראש השנה ויום הכיפורים דהם ימים קדושים ואסורים בעשיית מלאכה ואם שובת ואינו עושה כלום גם כן מקיים עשה דשבתון והלכך צריך לברך זמן משום עצם היום וזמן הזה שפיר יכול לברך אף כשהולך בשוק דהא גם כשהולך בשוק הוא מקיים עשה דשבתון ואין צריך לזה כוס כלל רק דלכתחלה תקנו רבנן לברך זמן בשעת קידוש משום שאז מקבל עליו קדושת היום ולפיכך אינו פוטר זמן דסוכה משום דמצות השביתה ברגל ומצות סוכה הם שתי מצות נפרדות ואין אחד פוטר את חבירו כמו דאינו פוטר זמן דסוכה לזמן דלולב אם לא כששתיהן לפניו (ונראה באמת דאם לא בירך זמן על הסוכה ואחר כך נטל הלולב בתוך הסוכה ודעתו לאכול אחר כך בסוכה בוודאי דזמן דלולב פוטר גם לסוכה ופשוט הוא) אבל בחנוכה ופורים שאין להם קדושה כלל ומותרים בעשיית מלאכה לא שייך לברך זמן על עצם היום כלל רק בעת שמקיים מצות היום ואם אינו מקיים כגון שאין לו שמן להדליק או שאין לו מגילה בפורים וגם אינו יכול לקיים מצות שמחה ומשתה ומשלוח מנות על מה יברך זמן והא דמברך על הראויה היינו משום דעיקר מצות נר חנוכה הוא משום פירסומי ניסא ולפיכך צריך להדליק על פתח ביתו מבחוץ כדי שיהיה הכל רואין ומשבחין להקב"ה וכיון שהוא גם כן מן הרואין יש לו חלק במצוה ולפיכך שפיר מברך שעשה ניסים ושהחיינו ולפיכך נראה לי דאם רואה נר חנוכה לאחר שדלק חצי שעה דכבר נעשית מצוותה אינו מברך ועוד דכיון דאם רוצים הבעלים לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידם לא נחשב אז הנרות כנר מצוה רק כנר הרשות בעלמא ולא שייך לברך עליהם מיהו יש להסתפק אם לא בירך זמן בלילה כלל דאפשר דצריך לברך זמן בעת אמירת הלל דהא לא גרע מקריאת המגילה דמברכין עליה זמן ולחד מאן דאמר קרייתא זו הלילה ומיהו יש להסתפק אם צריך לברך זמן שנית בליל ב' בשעת הדלקה דשתי מצות מיוחדות הן ולא דמי למברך זמן בשעת הראיה דברכת זמן שמברך אז הוא גם כן על מצות הדלקה וכמו שכתבתי לעיל אבל הכא מצוה אחרת היא או דלמא כיון דההלל והדלקת נר חנוכה הכל תקנו חז"ל בשביל הנסים שנעשו בימים ההם ואם כן אפשר דנחשבו כמצוה אחת וצ"ע הנלע"ד כתבתי בעז"ה כ"ד ידידו הדו"ש שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא:

ד

ד) אחר שהכינותי בעה"י לשלוח קונטריס זה להדפיס איה"ש קבלתי עוד חידושי תורה מהגאון הנ"ל יצ"ו בענייני דחנוכה ואלה דב"ק ובהיות שאין רצוני להוציא את הנייר ריקם ראיתי למלאות הגליון בחד"ת שכתבתי בענין חנוכה זה קרוב לשלשים שנה וזה הוא. כתבו הטור והשו"ע בסי' תרע"א סעיף ב' כמה נרות מדליק בלילה הראשון מדליק אחת מכאן ואילן מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמנה ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר נכתב על זה הרמ"א בהג"ה ויש אומרים שכל אחד מבני הבית מדליק ונרשם הרמב"ם והיינו לפי מה שכתב הרמב"ם בעצמו אבל הרמב"ם הביא דמנהג ספרד הוא כמו שכתב המחבר דאפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר ובזה נסתלק מה שכתב הטורי זהב שזה חידוש שהספרדים נוהגים כתוספות והאשכנזים כרמב"ם דאין זה חידוש כלל שהספרדים כבר נהגו כן משנים קדמיניות קודם שיצא תורתם של בעלי התוספות על פני תבל דהרי הרמב"ם כבר מצא מנהג זה בבני ספרד בימיו:

וגם מה שהאשכנזים נוהגים כרמב"ם אין זה כדברי הרמב"ם לגמרי דהרי הרמב"ם כתב דבעל הבית בעצמו מדליק נרות כמנין בני הבית והלכך ליכא היכרא לימים הנכנסין אבל האשכנזים רוצין לצאת לשתי הדעות והלכך כל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו ומקיימין ההידור ראשון דנר לכל אחד ואחד וגם שפיר איכא היכרא דימים הנכנסים דכיון דכל אחד מבני הבית מדליק במקום מיוחד ובזה יוצאין גם דעת התוספות (ועיין היטב בגליא מסכת להגאון מו"ה דוד זצ"ל אב"ד דנאהוורדאק מה שכתב בזה) והנה לכאורה יש לתמוה על הטור והמחבר במה דהשמיטו לדין דהמהדרין דנהי דהמהדרין מן המהדרין לית להו הידור ראשון מכל מקום הוה ליה לכתוב דין זה דנפקא מינה למי שאי אפשר לו לקיים כמהדרין מן המהדרין לכל הפחות יעשה כמהדרין (והרמב"ם בפרק ד' מהלכות חנוכה העתיק באמת כלשון הברייתא וכתב גם כן דין דמהדרין נמי והן אמת הרמב"ם לשיטתו דסבירא ליה דהמהדרין מן המהדרין אית להו נמי הידור ראשון בנר היה מוכרח להביא דין דמהדרין ואמנם אף הטוש"ע דלית להו הידור ראשון מכל מקום הוה להו להביא דנפקא מינה טובא היכא דאי אפשר ליה וכנ"ל) וצריך לומר דסבירא להו דלאחר שתקנו דין מהדרין מן המהדרין תו בטל דין מהדרין לגמרי ואם אי אפשר לו להיות מהמהדרין מן המהדרין סגי דידליק נר אחד בכל לילה נר איש וביתו ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו רק נר אחד:

ואכן אם כן תקשה על מה שהעתיק שם בסעיף ו' דנר שיש לה שני פיות עולה בשביל שנים ולכאורה היכא משכחת לה. הא שם בסימן הנ"ל בסעיף ה' פסק כשיטת רש"י דמצות נר חנוכה הוא להדליק על פתח הבית ואם כן היאך משכחת לה דיהיה עולה לשני בני אדם שדרים בבתים מיוחדים דהא יהיה לזה מימין ולזה משמאל וכמו שהקשו התוספות שם על רש"י ומיהו רש"י בעצמו נשמר מזה ופירש דמיירי למהדרין שעושין נר לכל אחד ואחד ואתי שפיר אבל המחבר דלא הביא דין דמהדרין כלל ועל כרחין דסבירא ליה דדין מהדרין אינו נוהג האידנא כלל ואם כן הדרא הקושיא לדוכתיה דהאיך משכחת לה דיהא עולה לשני בני אדם ואין לומר דמשכחת לה דאם דרים שני בני אדם בבית אחד שחלוקין בעיסתן דכתב הרב המגיד בפרק ד' מהלכות חנוכה דמחוייבין להדליק כל אחד בפני עצמו דהא ליתא כלל דוודאי לדעת התוספות והטוש"ע דסברי דדין מהדרין ליתא משום דבעינן היכרא דימים הנכנסים על כורחין גם בחלוקין בעיסתן אין צריך נר לכל אחד ואחד דאם יצטרך נר לכל אחד אכתי לא יהיה היכרא דיאמרו דעתה נזדמן אחד בבית שחלוק בעיסתו:

ושוב נשאתי את עיני וראיתי דהטור בעצמו הרגיש בזה וכתב דעולה לשנים ופירש מיום ראשון ואילך עכ"ל ופירש הבית יוסף משום דרש"י פירש למהדרין שמדליק נר לכל אחד, ואנן לא סבירא לן לדין דמהדרין ולכן הוצרך לפרש דמיירי מיום ראשון ואילך ועל פי זה יש לומר דגם הבית יוסף בשו"ע כיון כן דמה שכתב עולה לשנים גם כן כיון לפירוש זה.

ומיהו אכתי קשה דמכל מקום היאך יפרשו לדברי רבא דאמר בהדיא דעולה לשני בני אדם ונראה לי דהטור לא היה גורס בדברי רבא דעולה לשני בני אדם רק עולה לשנים סתמא וראיה לזה מדכתב בתחילה עולה לשנים ופירש על זה מיום ראשון ואילך ואם איתא דמה שכתב בתחילה עולה לשנים גם כן הוא דברי עצמו לא שייך לעשות פירוש על דברי עצמו והוה ליה לומר בתחילה דעולה לשתי נרות ותו לא יצטרך לפירוש אלא ודאי דמתחלה העתיק לדברי רבא ואחר כך כתב על זה פירוש וכו' אלמא דהיה הגירסא לפניו בדברי רבא עולה לשנים ותו לא ופירש על זה דרוצה לומר מיום ראשון ואילך:

אלא דקצת קשה דאם רבא רוצה לומר דעולה לשתי נרות הוה ליה לומר דעולה לשתים דהא נר לשון נקבה היא דכן מתחיל בתחלה נר שיש לה שתי פיות עולה לשנים והאיך מתחיל בלשון נקבה ומסיים בלשון זכר וכן מצינו בש"ס בכמה דוכתי דנר הוא לשון נקבה כמו בביצה ל"ב חותכה באור בפיו שתי נרות וכן במקרא נמצא נר בלשון נקבה ועיין תוספות פסחים ז' ע"ב ד"ה ונרות מנר:

ואולי דטעות סופר נפל בטור וצריך לומר באמת דעולה לשתים והרמב"ם בפרק ד' מהלכות חנוכה הלכה דהעתיק למימרא דרבא דעולה לשני בני אדם גם כן לשיטתו אזיל דהעתיק דין דמהדרין וסובר דמהדרין מן המהדרין סבירא ליה נמי להידור ראשון ולא חייש להיכירא ומשום הכי שפיר משכחת לה דעולה לשני בני אדם הדרין בבית אחד והיינו לדין מהדרין דמדליקין נר לכל אחד ואחד ואף דדרין בבית אחד דהוי לשניהם בשמאל ע"כ מה שכתבתי שם ועוד הארכתי בזה אבל כאן אין מקום להאריך יותר וד' שנותיו דמר יאריך בטוב ובנעימים כנפשו ורצונו ורצון ונפש ידידו הדו"ש ומברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף