עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==ג==

{{ממ|ג}} והנה ממה שכתב הרב מגן האלף סי' תמ"ח סק"ח בשם התוה"ש הנ"ל מתבאר דדעתו בזה דאף דמפורש בש"ע סי' תמ"ח ס"ג דחמץ שעבר עליו הפסח והניחו שוגג או אנוס אסור {{ממ|ועיין לעיל אות ו' אי דוקא כשלא ביטל}} היינו דוקא כשהשגגה או האונס גרם לו שלא לקיים תקנת חז"ל בביעור שלא ביער כלל אבל כל שעשה מה שמוטל עליו לעשות לקיים תקנת חז"ל אם נאנס ולא עלתה בידו לעשות כהוגן כפי המועיל לפי תקנת חז"ל שבקש וציוה למכור וכל ימי הפסח היה סבור שנמכר כדין בכי האי גוונא יש לסמוך על הביטול ואין לקונסו לאוסרו בהנאה וגם אין לחוש בכי האי גוונא להערמה וראיתי כמה מרבנן בתראי שסומכים על סברא זו להתיר בהנאה ולרגל המלאכה ארשום בסיעתא דשמיא אשר ראיתי מדברים בזה עיין חתם סופר סי' ח"ק במי שעשה שליח למכור החמץ והשליח מכר הכל חוץ מחביות אחת דאחר השקלא וטריא בזה כתב וז"ל ומכל מקום הואיל והוא הפסד מרובה נראה לי לדון להקל שהרי ביטל והפקיר כדין תורה ורק חשש הערמה וכאן שעשה שליח למכור וסבר שכל החמץ נמכר ורק הנשאר בביתו על ידי שום סיבה יהיה הפקר ובטל ואם כן למה לו להערים ולשקר כיון שלדעתו חביות זו נמכר ואם שליחא עוית מאי הוה ליה למיעבד ובסוף ספר מנח"י ונו"ב נמצאו קילות כאלו עכ"ד עי"ש שמתיר בהנאה ושם בסי' קי"ט {{ממ|בד"ה איברא}} כתב על דברי התודת השלמים ובלאו הכי בעובדא דידיה הסכימו כל גדולי הדור להתיר עיין אליהו זוטא ורבה סי' תמ"ח ושער אפרים ועבודת הגרשוני עכ"ל ובשו"ת זכרון צבי מנחם סי' א' במי שמכר כל חמצו לעכומ"ז אגב קרקע ופרט כל המינים וכו' וקבל זידאטיק וקודם שמסר לו השטר לקח מקצת מאותו החמץ ונתנו לעכומ"ז שני שימכור על יד על יד בפסח ולא נתן לו שטר מכירה כי סמך על מה שמכר לעכומ"ז ראשון ושוב מסר לעכומ"ז הראשון השטר מכירה ובערב פסח סמוך ללילה חזר בו העכומ"ז השני והחזיר החמץ להישראל והישראל הניחו אצלו עד חולו של מועד ואז שלחו להעכומ"ז ראשון ובא לשאול הדין אחר הפסח והאריך במה שיש לבנות ולסתור בענין וכתב {{ממ|בד"ה עוד}} דיש לצדד להתיר כיון ששגג שסבר שהמכירה מעליא מהני שפיר דאף דגם בשוגג או אונס אסור ואפשר אפילו אם ביטל מכל מקום היינו כששייך לקונסו על שלא קיים תקנת חז"ל ולא ביער או משום חשש הערמה וכאן שבאמת קיים תקנתם ומכרו וסבר שהוא מכירה גמורה ושגג בדין הוי כאומר מותר דהוי שוגג אפשר דבזה לכולי עלמא לא קנסינן ליה כיון שלדעתו עשה כתקנת חז"ל שביטל ומכר על צד היותר טוב עכ"ל ושם בסי' ב' {{ממ|ד"ה ומה שצדד}} השיב לו רב אחד דאומר מותר הוא רק שוגג ולא אונס והמתירים אינם מתירים רק באונס ולא בשוגג כמו שכתב הרב חק יעקב שהוא ראש המיקלין בדברים אלו שבאונס גדול יש להתיר עכ"ל ושם בסי' יו"ד במי ששכח לחתום בשטר המכירה וקבל מעות זידאטיק מהעכומ"ז כתב הרב השואל דיפה הורה להתירו בהנאה לסמוך בדיעבד אקנין כסף וביותר שהח"י מיקל באם ביטל החמץ ובדעתו שמכר החמץ אזי הוי אונס מפורסם כמו שכתב בתודת השלמים שלו סי' ו' והטיב אשר דבר דהוי ספק דרבנן וכו' ע"כ {{ממ|עיין לקמן אות כ"ד בענין אומר מותר בחמץ שעבר עליו הפסח מה שכתבתי בס"ד}}: