עריכת הדף "קרית ספר/טומאת צרעת/ה" (פסקה)

== ג ==

'''השחין ''' והמכוה כל זמן שהם מכות טריות נקראים מורדין ואינם מטמאים בנגעים כלל אם נולד במקומם אחד מד' מראות כדתנן פ"ט היו מורדין טהורים ותניא בת"כ שחין יכול מורד דקאי במרדו ולא נרפא ת"ל ונרפא יכול עד שנעשה צלקת דהיינו שנתרפא לגמרי ועשה רושם במקום השחין ת"ל שחין דאכתי אף על גב דנרפא אית ביה שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא כשהוא אומר למטה צרבת השחין הוא עד שיקרום כקליפת השום וגבי מכוה נמי תניא מכות אש יכול מורדת ת"ל והיתה מחית המכוה יכול משתעשה צלקת ת"ל מכות אש הא כיצד חיתה ולא חיתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום דצרבת מתרגמינן רושם שיחנא והוא רושם החימום הניכר בבשר כמו ונצרבו בה כל פנים דאם נתרפא ריפוי גמור אף על פי שהמקום צלקת ואינו דומה לשער העור הרי הוא כעור לכל דבר ומתטמא בג' סימנים אם נולד בו אחת מד' מראות ויש בו הסגר שני שבועות אבל כשלא נתרפא ריפוי גמור דהיינו כשתקרום כקליפת השום דהוי צרבת בין בשחין בין במכוה ונולד בו בהרת אינו מיטמא אלא בשער לבן ובפסיון ואין כהן הסגיר אלא שבוע אחד כדתנן ריש פ"ט ותנן ספ"ו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבא מלשון צרבת מיטמאן בנגעים וכו' ואין מיטמאן משום מחיה דמחיה בשר חי בעיא ואין זה בשר חי כיון דמקומו שחין ומכוה עד שיעשה מקומו צלקת שהוא קרום חזק ודרשי' בת"כ מדכתיב היא שבעה פעמים גבי מכוה דחד מינייהו לומר היא אינו מטמאה במחיה בתחלה ולא בסוף שבוע ולא לאחר הפיטור וכתיב צרעת צרעת שלשה פעמים וחד מיניהו ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה דהיינו שאין מטמא במחיה כדילפינן ממיעוטא דהיא הכי נמי השחין לא יטמא במחיה ושער לבן ופסיון כתיבי בהדיא בשחין ומכוה ולא כתיב בהו הסגר אלא שבעת ימים ולהכי לא מטמאו אלא בשבוע אחד.