עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/סב" (פסקה)

== ג ==

'''אבר.''' עש"ך מ"ש בשם המ"מ פ"ט מהל' מ"א ה"ב דמוסכם מכל המפרשים זה אמת ויציב שאין בזה מחלוקת דטחול ולשון אם הם שלימים יש בהם אמ"ה ואף הר"א בהשגות יודה לזה ומה שהשיג שם היינו בחתך מקצתו סובר דלא הוה אמ"ה אלא בשר מהחי וחדא השגה היא עם מ"ש אח"כ בה"ג ד"ה ואין עצמות ואף דכאן לא הוה גזירת הכתוב מ"מ לא מיחייב אלא משום בשר לא משום אמ"ה וההיא דתלש חלב ואכלו לוקה שלש בכולי' בחלבה אלמא עכ"פ באבר שלם אף שאין בו כ"א בשר הוה אמ"ה. והר"מ ז"ל חשב טחול וכליות ולשון ולב וביצים וראיתי להמגיה שהוקשה לו לב טריפ' הוה ולא ידענא מה קושיא דאה"נ ולוקה שתים ב"א הוה או שנטל מעובי הבשר ולא הגיע לחללו. ודע דה"ה כבד הוה אמ"ה כשהיא שלימה ול"ת כיון שהותר איסור דם כדאמר' ילתא הותר נמי זה הא שבוש הוא ואף בבכורות ו' ב' אמר חלב חידוש הוא הואיל והתירה התורה אמ"ה ה"ה טמא מש"ה צריך קרא א"כ חזינן כיון דהתירה התורה חד איסור ה"ה כמה י"ל דאמ"ה אין נוהג אלא בטהורים כחכמים שפיר אמר דה"א מה לי איסור אמ"ה או טומאה. ומיהו למה דהוה בעי לומר דם נעכר קשה הכא חדא איסורא והכא תרתי דם נוהג בטמאים ומ"מ הדין אמת דאמ"ה נוהג בכבד. אמנם בחתך מקצת בין מאבר שיש גידים ועצמות או מטחול בזה יש מחלוקת להר"מ הוה אמ"ה ולהראב"ד בשר מהחי. ולא עוד אלא כל שאין כזית בשר לחוד אין לוקה. והש"ך השמיט זה משום דלכאורה בהא דאמ"ה נ"מ דהוה בריה וכל שחתך מקצתו תו לא הוה בריה ובטיל אף להר"מ ז"ל. ומיהו נ"מ לאיסורין מבטלין זא"ז במ"ש הב"ח ס"ס כ"ז ונתבאר שם ובתב"ש סי' ל"ג אף שחלוקין בטעמן אם שווין באיסורן אין מבטלין זא"ז והיינו מדרבנן כמ"ש שם וכן לענין חלקו לאבר ואין עליו כזית בשר להר"מ לוקה ומפסל לעדות מ"ה ולתוס' ולר"א אין לוקה {{אצבע מורה}} :

'''כתב''' הש"ך בשם הב"ח דנ"מ לענין בריה דאין בטיל ואין נוהג בטמאים ואבר שלם מטמא לא הוה בריה אא"כ כל הטמא שלם. והשיג על הב"ח במ"ש דטמאים מותר להושיט לב"נ דז"א. ודע דאמ"ה דליהוי בריה בעינן שיהא שלם ויהא כזית הא אין כזית בין הכל לא הוה בריה ובטל הוא דטעמא דבריה משום דהיה לוקה עליו וכמ"ש בסי' ק' וכ"כ הפ"ת בסי' ק' אות א' אמנם במ"ש שם דלמא אכילה להיכא דאית ביה ד' וה' זיתים ותי' דמבשר בשדה נפקא יש לתמוה וכמ"ש בט"ז אות א':

'''דע''' שאני נסתפקתי בטריפה מבטן כמו יתרת אבר וכדומה ותלש אמ"ה ממנו אי מחייב משום אמ"ה והוה בריה או לאו. והמקום הספק הוא דלכאורה אמ"ה חל על טריפה דהוה מוסיף לב"נ אלא שאני רואה כיון דמשעה שנוצרה הוה טריפה ואסורה לב"נ משום בשר מהחי וא"כ אח"כ כשנתקשרו איברים בגידים איך יחול אמ"ה דליכא מוסיף דמתחלה נמי הוה אסור לב"נ משום בשר מהחי ולא ניתן השיעורים לב"נ כלל וכאמור. ועיין חולין ק"ב ב' תוס' ד"ה שאין אי בהמה בחייה לחתיכות בשר קיימא ואין הכרע שם גם מהר"מ ז"ל אין הכרע בפ"ד וה' ממ"א אי בהמה לאיברים עומדת ועיין יבמות ל"ג במה דמשני ואבע"א לקוברו בין רשעים דמשמע דאף דאין איסור חע"א אפ"ה עובר ב' איסורים ומ"מ בריה לא הוה דאין חשוב בריה עד שיתיחס אליו תנאי דלוקה בכל שהוא וכדבעינן למימר לקמן בסי' ק' אי"ה {{אצבע מורה}} :

'''עוד''' אבאר לך דח"ש אסור מ"ה באמ"ה כמבואר בפוסקים וכמ"ש הט"ז באות א' ויש לראות אי אמרינן דטעמא דחזי לאיצטרופי עיקר כמבואר סוף יומא ובאמ"ה לא שייך זה דלכ"ע חלקו בחוץ ואין בכ"א מהן כזית דפטור. ושוב ראיתי בספרי פורת יוסף בסוף הספר בשם הרב מוה' יעקב נר"ו מלבוב שנתעורר בזה. ומ"מ א"י טעמא מאי שיהא ח"ש אסור מ"ה באמ"ה עד שהוקשה להב"י למה כתב הטור ח"ש כו' וי"ל להיפוך אמאי אסור. שוב ראיתי דלק"מ דוודאי אכל ח"ש אבר בשר וגידים ועצמות איסור איכא מ"ה לא משום אמ"ה אלא בשר מהחי דנפקא מבשר בשדה טריפה דחזי לאיצטרופי דחלקו בחוץ פטור היינו כשאין בכל האבר זית בשר דחידוש הוא אכל אי אכל זית בשר תוך כא"פ וודאי חייב משום בשר בשדה טריפה ומש"ה הוקשה שפיר לב"י לאיזה צורך הזכיר הטור ח"ש. ואפשר משכחת בערקום שאין בו בשר כ"א עור וגידים ועצם עי' בהעור ורוטב ומ"מ אין קושיא:

'''וראיתי''' להמ"ל פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ז הביא בשם מהרל"ח סי' נ"א דח"ש למדו מחלב ודומיא דחלב בעינן שאסור לעולם ולא היה שעת הכושר משא"כ חמץ קודם פסח והוליד הרב ז"ל דין מחודש שבע"פ מו' עד שתחשך ח"ש מותר מ"ה דבפסח כתיב לא יאכל בציר"ה ויישב קושית הכ"מ יע"ש וסבור הייתי לומר כיון דמדין חלב למדו ח"ש א"כ דומיא בעינן ואמ"ה קיל איסוריה דיש היתר לאיסוריה בשחיטה לא למדו מהתם וגם ז"א. הן אמת שיש לראות בב"ח דאמרי' פכ"ה קט"ו א' דל"ד לערלה דהיה ש"ה א"כ יהיה ח"ש מותר מ"ה ומיהו ט"ח ליורה בשר הוה שיעור שלם בהתחברם יחד וה"ה ח"ש בב"ח שנאסרו ונפלו לא"מ טכ"ע דאורייתא לדעת ר"ה הובא בעבודת כוכבים ס"ו דנהפוך כולו לאיסור ואפילו יבש ביבש נמי קי"ל דח"ש מבב"ח אסור מ"ה ועמ"ש בשער התערובת. שוב עיינתי בתשובת מהרלנ"ח סי' י"ז וגם הוא ז"ל לא כתב כ"א הניח בצ"ע. דא"כ כל דלא הוה כרת נימא דל"ד לחלב אלא עיקר דחזי לאיצטרופי שייך בכל איסורים: