עריכת הדף "סדר משנה/תלמוד תורה/א" (פסקה)

== ג ==

'''וחייב לשכור מלמד לבנו.''' וכתב מרן בהלכה הקודמת כוונת רבינו לתת ב' הבדלים בין בנו לבן חבירו וכו' ואפשר לדעת רבינו גם לבן בנו חייב להשכיר מלמד, הנה מרן שנסתפק אם האב חייב ללמד לבן בנו בשכר דהיינו שישכיר לו מלמד או אינו צריך לטרוח בו אלא בגופו ולא להוצי' עליו ממון, ותמיהני דלשיטתו במקום אחר לא הי' ראוי לו לעורר הספק הזה אלא הדבר ברור דחייב להשכיר מלמד גם לבן בנו, דהנה בב"י בי"ד סי' רמ"ה ד"ה הי' מנהג בעיר כתב ומשמע לי' להרמב"ם דכיון דמותר ליטול שכר על המקרא וכו' חייב ללמדו בשכר וכו' דכפינן לאב ללמדו או ישכור לו מלמד, ומבואר מזה דס"ל למרן דמדאורייתא מחויב האב ללמוד את בנו אפי' בשכר דמסברא ידעינן לי' וכן מבואר מדבריו בכ"מ פה דהבדלים הללו שכתב בין בנו לבן חבירו הם מדאוריי' וכן מבואר מדברי הגהמ"יי פה ממ"ש בשם מור"ם והובא בב"י בסי' הנ"ל וכ"כ הלח"מ בשם מרן וא"כ האיך מצינן למימר דוקא לבנו חייב ללמד בשכר ולא לבן בנו דתקשה מאי פריך התלמודא בקידושין ל' א' א"כ מאי ת"ל בניכם, אלא בניכ' ולא בנותיכם, ות"ל דאיצטרך תרתי קראי ולמדתם את בניכם ואידך קרא והודעתם לבניך ולבני בניך וגו' דאי כתב הך לחודא לא הוי ידעינן דיש הבדל בין בנו לבן בנו לענין ללמדו בשכר ודוקא לבנו צריך לשכור מלמד ולא לבן בנו א"צ להוציא ממונו ללמדו ומסתמא היינו אומרים מדכתיב לבניך ולבני בניך אין הבדל ביניהם כלל, להכי כתב קרא אחרינא ולמדתם את בניכם וכאן לא הזכיר בני בנים ובזאת נדע כי יש הבדל ביניהם, דלבניכם חיוב הלמוד הוא אפי' בשכר ולא לבני בניכם דלהם אין החיוב רק בחנם, וא"ל מאידך קרא נמי שמענו דיש הבדל מדכתיב לבניך ולבני בניך ולמאי איצטרך למכתב לבניך כלל ולא לכתוב רק והודעתם לבני בניך ואנא ידענא דכ"ש בנו דצריך להורות לו אלא מדכתיב גם לבניך שמעינן דיש הבדל ביניהם לענין שכר הלמוד, זה אינו דאיצטרך לבניך להורות דבנו קודם לבן בנו כמ"ש רבינו בהלכה הקודמת א"כ למה נצטוינו וכו' ואכתי לא שמענו דבנו הוא מובדל מבן בנו לענין שכר הלמוד לפיכך כתבה התורה ג"כ ולמדתם את בניכם, ודע דמהך קרא ושננתם לבניך וגו' ליכא למדרש הא מלתא משום דאיצטרך להורות שחייב האדם ללמוד אפי' לאחרים כמ"ש רבינו בהלכה הקודמת, וע"כ צריכין אנו לומר דבאמת אין הבדל בין בנו לבן בנו וגם לדידי' צריך ללמדו אפי' בשכר דסברא היא ושפיר אייתר מלת בניכם לדרש' וא"כ תמה על מרן מה ראה על ככה לעורר לנו ספק בזה ומדויל ידי' משתלם הספק אשר העיר. ודאי על רבינו לא קשיא על התלמודא דקדושין דהא איצטרך בניכם למדרש מיני' דבנו קודם לבן בנו דבהלכה הקודמת כתב רבינו דלמאי איצטרך קרא והודעתם לבניך וגו' הא מאידך קרא ולמדתם את בניכם וגו' ידעינן למעט הבנו' מדלא כתי' ולמדתם את זרעכם עיין במרן שם ומקר' ושננתם לבניך שמעינן דמצוה ללמוד אפי' לאחרים שכן בא עליו הקבלה מפי השמועה כמ"ש רבינו ואם הוא מצווה ללמוד לאחרים כ"ש שחייב ללמוד לבנו ולבן בנו ולכן דייק רבינו דהך קרא והודעתם לבניך וגו' קאי להורות דבנו קודם לבן בנו, והתלמודא דקדושין שייל איפכא למאי איצטרך בניכם דמהנך תרתי קראי והודעתם וגו' ושננתם וגו' ידענו דחייב ללמוד גם לאחרים וכי ראוי להקדים בנו לבן בנו ולא איצטרך מעתה מלת ב נ י כ ם ומשני דאיצטרך למעוטי בנותיכם, אבל קושיתינו על מרן היא תעמוד וצריכה תלמוד.

''' יציבא ''' מלתא דאף אם נאמר כדעת מרן דגם לבן בנו חייב ללמוד מדאוריי' אפי' בשכר תקשי קו' אחריתי בסוגיא דקדושין האמורה דנהי דלדעת מרן הסברא מחייבת ללמד לבן בנו בשכר ולא מצאנו בשום מקום מפורש בכתוב למעט בן בנו מחיוב הלימוד בשכר דמלת בניכם בקרא ולמדתם איצטרך למעט בנותיכם דנשים פטורות מת"ת, אולם על התלמודא גופא קשיא מדוע קאמר דאיצטרך בניכם למעט נשים מת"ת אע"ג דסברא חיצונה היא לחייב נשים בת"ת דהוא מ"ע שאין הזמן גרמא ונשים חייבות בהו, ועוד דסברא הוא לחייב נשים בת"ת כדקאמר התלמודא התם אטו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וכן כתבו התו' בקידושין ל"ד ד"ה גברי בעי חיי וכו' דגלי קרא בניכם ולא בנותיכם לבטל הסברא דגברא בעי חיי וכו' וטפי ה"ל לתלמודא למימר בניכם אתי למעט דבר שאינו כל כך נגד הסברא והוא דממעט בן בנו דאינו חייב ללמדו בשכר אלא בחנם, והא דכתיב באידך קרא והודעתם לבניך ולבני בניך להורות דבנו קודם לבן בנו וא"א דלבן בנו אינו מחויב ללמוד בשכר א"כ לא איצטרך קרא להקדים בנו דפשיטא דבנו קודם דחייב ללמדו אפי' בשכר, זה אינו דאי לא כתיב לבניך בהך קרא לא הוי ידעינן לחלק בין בנו לבן בנו לענין לימוד בשכר אלא היינו אומרים דשקולי' הם בנו ובן בנו דהשתא ליכא יתורא בהך קרא ולמדתם את בניכם למדרש מיני' מיעוט לבן בנו מחיוב הלמוד בשכר ואיצטרך מלת בניכם לגופי' וא"ל דהא כ"ש הוא מדהזהיר הכתוב והודעתם לבני בניך דמ"מ איצטרך בניכם דבנו קודם לבן בנו דהשתא קיימינן בדעת ההיא דאין הבדל בין בנו לבן בנו לענין חיוב הלמוד בשכר, ויותר מסתבר לומר דמלת בניכם אתי למעט דבר שהוא נגד הסברא האחת מחיוב הלמוד בשכר לבן בנו, מאשר נאמר דאתי למעט דבר שהוא נגד שתי סברות דהיינו לפטור נשים מת"ת, ומלבד זאת אותן הסברות לחייב נשים בת"ת סברות חזקות הן עפ"י שקול הדעת האמיתי משא"כ הסברא לחייב הלימוד בשכר לבן בנו אינה מוחוורת כ"כ דמרן גופי' לא החליטה בבירור אלא רפיא בידי'.

''' והנה''' הרב בלח"מ הקשה דאם נימא דדעת רבינו הוא דמדאורייתא חייב להשכיר מלמד לבנו מדוע כתב רבינו בהלכה הקודמת: א"כ למה נצטוה על בנו ועל בן בנו להקדים וכו', ת"ל דבלא"ה איצטרך קרא להורות דלבנו ולבן בנו חייב ללמד אפי' בשכר משא"כ באחרי' אין החיוב ללמדם בשכר, ואולם כאשר נדקדק בלשון מרן שכתב שם ד"ה א"כ למה, כוונת רבינו לתת שני הבדלים בין בנו לבין בן חבירו א' דבנו קודם, ושנית דלבנו חייב ללמד אפי' בשכר נמצא כי עפ"י דבריו בתוהו יעלה קו' הלח"מ ואפרש שיחתי דהא דחייב ללמד לבנו אפי' בשכר משא"כ לבן חבירו היינו לפי האמת דגלי קרא והודעתם לבניך ולבני בניך דהם קודמים לאחרים, ממילא החיוב ללמד לבן אחר הוא על כל המון ישראל ואין כאן חיוב מיוחד לאיש פרטי דאין לו תוספת חיוב ללמד לבן חבירו מכל זולתו מישראל וא"כ למה יצטרך להוציא מעות להשכירו מלמד והרי החיוב גם על המלמד ההוא שילמוד לבן חבירו, משא"כ החיוב ללמד לבנו ולבן בנו על האב לבדו הזהיר הכתוב ומסתבר כיון דהוא דבר שבחובה על האב גם הוא מחויב להוציא ממון לשכור להם מלמד בשכר אם הוא בעצמו אינו יודע לקרות ולשנות, אבל אי אמרינן דאין הבדל בין בנו לבן חבירו ואין לאחד קדימה על חבירו ראוי לומר דאין חובה על האב לשכור מלמד לבנו דהא שקולין הן החיוב ללמד לבנו והחיוב ללמד לבן חבירו, ובנו הוא כבן חבירו והחיוב מוטל על כל ישראל ואין לאב תוספת חיוב על בנו מאשר הוא החיוב על כל ההמון לכן אינו צריך להוציא ממון לשכור מלמד אפי' לבנו, ומעתה הנך ב' הבדלות שנתן רבינו בין בנו לבן חבירו חדא בחברתה מישך שייך, וטרם שנתן לנו רבינו ההבדלים האלה הוא שכתב א"כ למה נצטוה על בנו ועל בן בנו דכל כמה דלא ידעינן דיש קדימה לקצת על זולתו א"כ החיוב הוא על כולם שוין וממילא אין שום אדם בא בשכרו רק לפי האמת דגלי קרא והודעתם וגו' להקדים בנו ובן בנו לבן חבירו ואין החיוב שוה א"כ על אותו הפרטי אשר עליו החיוב מיוחד מוטל ג"כ החיוב שיבא בשכרו להשכיר להם מלמד וליתא קו' הלח"מ.

'''וכן אתה מוצא בכ"מ שהתלמוד קודם למעשה וכו'.''' כתב מרן מלת וכן שכתב רבינו אינה נוחה לי וכו', וחלקי אמרה נפשי בביאור מלת וכן דכוונתו ליישב מה שיש להקהות בדברי התלמודא אשר משם העתיק הלכה זאת דאמרי' התם בקידושין כ"ט והיכי דלא אגמרי' אבוהו מחייב למגמר נפשי' דכתיב ולמדתם ופירש"י דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וקשיא לי' לרבינו מנ"ל לתלמודא דקרא אתי ללמוד לעצמו ודלמא הזהיר הכתוב שילמוד לאחרים ולא לעצמו ואע"ג דהלימוד לאחרים מקרא ושננתם לבניך דרשינן כדלעיל בהלכה הקודמת דלמא איצטרך ושננתם להא דדרשינן בקדושין ל' שילמוד בשילוש מקרא משנה וגמרא, או שילמד בשינון ועדיין לא שמענו דהיכי דלא אגמרי' אבוהו דמחויב ללמוד לעצמו ובאמת ביבמות ק"ט דמשני התלמודא לא צריכא דקא מגמר לאחריני וכו' המעיין שם יראה דס"ל להתלמודא דכוונת הכתוב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם הוא שילמוד לאחרים, וראוי הוא לפרש כן מדהקדים הכתוב הלימוד לעשי' ולימוד לאחרים עדיף מעשי' עיין בתו' קידושין מ' ד"ה לימוד גדול וכו' שכתבו כן להדיא למיגמר לאחריני עדיף ממעשה, ולכן כתב רבינו דאין מזה ראי' דדרך התורה כן היא להקדים בכ"מ הלימוד לעשי' אף הלימוד לעצמו הואיל דהתלמוד מביא לידי מעשה ואדרבה כיון שהוא לומד למען ידע מה לעשות ולהסיר המכשלה מידו אותו הלימוד עדיף ממעשה, ואפשר דס"ל לרבינו כדעת השאלתות הביאו התו' בב"ק ט"ז ד"ה האמר מר וכו' וא"כ מזה שהקדים הכתוב הלימוד לעשי' שמעינן דמיירי בלומד לעצמו למען דעת המעשה אשר יעשה והוא עדיף מעשי' דהוא הסבה הגורמת למעשה אבל לא איירי הקרא בלומד לאחרים דאם כן ראוי להקדים עשי' ללימוד דמעשה דילי' עדיף מלמגמר לאחריני.