עריכת הדף "
סדר משנה/שבת/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם מפקחין עליו וכו'.''' עכ"ל. ''' א) וכתב''' הרב המגיד ז"ל וז"ל מי שנפלה עליו וכו' משנה שם (ביומא דף פ"ג ע"א וז"ל מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין עליו את הגל וכו'). ומבואר בגמ' (שם דף פ"ה ע"א) דאפי' ס"ס כגון ספק יש שם אדם או לא. ואם יש שם ספק ישראל ספק עכו"ם. ואם הוא ישראל ספק חי ספק מת מחללין. ורבינו ז"ל לא חשש להזכיר זה מפני שיזכיר בסמוך (הל' כ') ואפי' ט' עכו"ם וא' ישראל (לישנא דהגמ' נקט הרב המגיד ז"ל אבל רבינו ז"ל כ' הלשון לקמן אפי' ישראל א' ואלף עכו"ם. אבל הענין אחד הוא מה לי ט' נגד א' מה לי אלף נגד א') מפקחין וכן ממה שיזכיר (בסמוך בהל' זו) מצאוהו חי מתבאר שאין ידוע להם אם הוא חי אם הוא מת עכ"ל הרה"מ ז"ל עם קצת תוספת ביאור. ''' וראשון ''' תחלה אעתיק לך לשון הגמ' דיומא שם דף פ"ה ע"א וז"ל. מי שנפל עליו מפולת מאי קאמר. (פירש"י ז"ל וז"ל מאי קאמר. כל הני ספיקי דקתני מאי אתי לאשמעינן) לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם דאי איתא חי הוא דמפקחין. אלא אפי' ספק חי ספק מת מפקחין ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל אלא אפי' ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין וכו' עכ"ל הגמ' עם פירש"י ז"ל. ''' ופשטיות ''' לישנא דהגמ' הנה מורה ובא שכל הספיקות הללו הנזכרים בהמשנה הנ"ל אינן ביחד באדם א' שנפלה עליו המפולת אלא שכל ספק וספק הוא לבדו ואו או קתני המשנה או שיש בו ספק הוא שם ספק אינו שם או ספק חי ספק מת. או ספק ישראל ספק עכו"ם. אבל הרב המגיד ז"ל מפרש להו דהנך שלש ספיקות איתנהו ביחד באדם א' שיש כאן ס"ס וכמבואר מדבריו הנ"ל. וכ"כ הטור א"ח בסי' שכ"ט וז"ל מי שנפלה עליו מפולת ספק חי ספק מת ספק שם ספק אינו שם ואפי' אם ת"ל שהוא שם ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין אעפ"י שיש בו כמה ספיקות וכו' עכ"ל הטור וכן הוא בש"ע שם סעי' ג' ועי' במג"א שם ס"ק ד' ותמה הלח"מ דמנ"ל להרב המגיד ז"ל להכריע שהפי' בהמשנה הוא כפירושו הנ"ל מה שהוא נגד פשטיות לישנא דהמתני' וע"ש בלח"מ שנדחק לתרץ. ובאמת אני תמה על הלח"מ שלא העלה על דל שפתיו כלל שגם הטור פירש כן כפירושו של הרב המגיד ז"ל ושגם על הטור תעבור כוס קושיתו. ''' ולדידי ''' חזי לי בס"ד שהיה הכרח להרב המגיד ולהטור ז"ל לפרש כפירושם הנ"ל. והוא דהא כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' ת"א דס"ס הוא כמו רוב וז"ל. ותדע לך עוד דהא ס"ס עדיף כרוב. ואפשר דאלים היתרו יותר מרוב. דהא ר' יהושע פוסל גבי יוחסין בחד רובא ומכשיר בס"ס וכו' עכ"ל הרשב"א ז"ל ועי' בש"ך י"ד בכללי הס"ס כלל ז"ך. וא"כ לכאו' קשה לענ"ד בסוגי' דיומא דף פ"ד ע"ב דאמרי' התם וז"ל א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקו"נ אחר הרוב. היכי דמי אי נימא דאיכא ט' ישראל ועכו"ם א' בינייהו רובא ישראל נינהו. אלא פלגא ופלגא ספק נפשות להקל. אלא דאיכא ט' עכו"ם וישראל א' הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו' יע"ש הסוגי' באריכות דשקיל וטרי טובא לאוקמי שמעתתא דשמואל בשינויא דחיקא. ''' וקשיא ''' לענ"ד דלמה הוצרך הגמ' ליכנס בפרצה דחוקה לשנויי שינויא דחיקא ולמה לא קאמר הגמ' דכוונת שמואל היא להיכא דאיכא ס"ס כגון פלגא עכו"ם ופלגא ישראל או שהוא מחצה על מחצה מכח הקביעות ואיכא כאן עוד ספק. דהיינו ספק אם הוא שם או לא או שיש כאן עוד ספק חי ספק מת וכדומה ספיקות אחרות. וא"כ הרי יש כאן ס"ס. הספק האחד ספק עכו"ם ספק ישראל. והספק השני ספק הוא שם ספק אינו שם. או ספק חי ספק מת. דאף דמכח הס"ס הרוב נוטה שלא לפקח את הגל. אבל אין הולכין אחר הרוב בפיקו"נ וממילא דאין הולכין נמי אחר ס"ס דדלמא שמואל ס"ל דס"ס לא עדיף מרובא. ''' ועוד ''' דגם הרשב"א ז"ל גופא אפשר דלא אמר דס"ס עדיף מרוב אלא דוקא מרובא דליתא קמן אבל לא עדיף ס"ס מרובא דאיתא קמן. ותדע דהא הך ראי' שהביא הרשב"א ז"ל מר' יהושע דס"ס עדיף מרובא וכנ"ל. הא ר' יהושע התם מיירי רק ברובא דליתא קמן וכמבואר בסוגי' דכתובות התם. והטעם לחלק ביניהם הוא כמו שאומר בס"ד דהא ס"ס הוא רובא דאיתא קמן. דמצד הספק הראשון הוא פלגא ופלגא פלגא לאיסור ופלגא להיתר. ואח"כ ניתוסף עליו להתיר עוד הספק השני. הרי נתרבה צד ההיתר נגד צד האיסור וכמו שכתבתי בס"ד בזה באריכות לקמן בהל' ממרים פ"א הל' ד' בד"ה או יעמדו למנין וכו' אות ד' וה' וו' ורובא דאיתא קמן הוא עדיף מרובא דליתא קמן דברובא דאיתא קמן דאזלינן אבתריה כ"ע מודים וליכא מאן דפליג וברובא דליתא קמן איכא ר"מ ותנאי טובא דסוברים דלא אזלינן אבתריה. ולפיכך מימר שפיר קאמר הרשב"א ז"ל דס"ס עדיף מרובא דליתא קמן. אבל מרובא דאיתא קמן בודאי לא עדיף ס"ס דמאי עדיפותא איכא לס"ס נגד רובא דאיתא קמן אלא שקולים הם. ואם אין הולכין בפיקו"נ אחר שום רובא דהיינו אפי' אחר רובא דאיתא קמן הה"נ דלא אזלינן גבי פיקו"נ בתר ס"ס ולא משגחינן. וא"כ שפיר קשיא קושיתינו האמורה לעיל דלמה לא משני הגמ' שינויא רויחא כדבר האמור לעיל בס"ד וצ"ע לכאורה. ''' אלא ''' ודאי צ"ל בס"ד לענ"ד דהפי' הוא כפירושו של הטור והרב המגיד ז"ל בהגמ' הנ"ל. דהיינו דהך משנה דהתם אשמעינן רבותא דאפי' איכא ס"ס. דהיינו דנצטרפו יחד באדם א' כל הספיקות השנוים שם במשנה. והם. ספק הוא שם וכו' ספק חי וכו' ספק ישראל וכו' אפי' הכי מפקחין עליו את הגל. וא"כ שפיר פריך הגמ' עלי' דשמואל פירכא הנ"ל היכי דמי אי נימא דאיכא ט' ישראל וכו' וכנ"ל ושוב א"א לומר דשמואל אשמעינן דלא אזלינן בתר ס"ס וכקושיתינו האמורה לעיל. דדבר זה לא איצטרך לשמואל לאשמעינן דכבר נודע זה מן המשנה דספק הוא שם וכו' ספק הוא חי וכו' ספק עכו"ם וכו' וכדבר האמור ודוק. ''' ומיושב ''' בזה בס"ד לענ"ד מה דלכאו' קשה לענ"ד על הך סוגי' דיומא דף פ"ד ע"ב הנ"ל דמאי פריך הגמ' כלל וז"ל היכי דמי אי נימא דאיכא ט' ישראל וכו' וכנ"ל. וכי לא אסיק המקשן אדעתיה דאפשר לשנויי כמו שנאמר בס"ד. והוא דשמואל מיירי לענין אדם שהוא גוסס דהא קי"ל דרוב גוססין למיתה. והוי אמינא דלא נחלל עליו את השבת לפקח עליו את הגל או לחלל עליו את השבת לצורך רפואתו. לזה קמ"ל שמואל דגבי פיקו"נ לא אזלינן בתר רוב. אלא מחללין עליו את השבת כמו שמחללין על חולה דעלמא. וכ"כ להדי' התוס' במס' נדה דף מ"ד סוף ע"א בד"ה איהו מיית ברישא וכו' בסוף הדיבור שעל הגוסס מחללין את השבת אעפ"י דרוב גוססין למיתה. וז"ל דהא גוסס בידי אדם ההורגו פטור וכו' דרוב גוססין למיתה. ומחללין את השבת עליו כדאמר בפרק בתרא דיומא (היינו הסוגי' דרב יוסף א"ר יהודה אמר שמואל הנ"ל) דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב עכ"ל התוס'. ולפחות ק' קושיתינו האמורה על התרצן התם. דלמה לא שני כדשנינן והיה מרויח בזה כל אידך שקלא וטריא דשקיל וטרי התם ממימרא דר' יוחנן. וצ"ע לכאו'. ''' אמנם ''' כן לפי האמור בס"ד הנה הוא נכון דאי הוי משני כך הוי קשיא דמאי אתא שמואל לאשמעינן דדבר זה כבר נודע בין החיים מן המשנה דהתם דקתני בה וז"ל מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין עליו את הגל וכו' דקשיא עליה קושית הגמ' דשם דף פ"ה ע"א וז"ל מאי קאמר וכו' וצריכת לשנויי כדשני הגמ' התם וז"ל לא מיבעיא קאמר וכו' דהיינו דאיכא ס"ס וכפי פירושו של הרב המגיד והטור ז"ל הנ"ל. ואף דס"ס הוא רובא אפי' הכי לא אזלינן בתר רובא של הס"ס ומפקחין עליו את הגל. הרי דהוא מוכח מן המשנה דלגבי פיקו"נ לא אזלינן בתר רובא. ''' ולפיכך ''' הוכרח התרצן לשנויי כדשני וז"ל לא צריכא דפרוש לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש קמ"ל וכו' יע"ש וע"ז לא שייך להקשות כקושיתינו האמורה לעיל מזה והוא דכבר ידעינן ליה מהמשנה וכמו כן המקשן כשאמר וז"ל פלגא ופלגא וכו' ט' עכו"ם וישראל א' וכו' יע"ש לא קשיא דכבר מוכח כן מהמשנה וכאמור. דזה אינו דמקום יש בראש לחלק בין הך רובא של המשנה ובין הך רובא של מאמר שמואל. והוא עפ"י מה דאמרינן במס' כריתות דף טו"ב ע"ב וז"ל א"ר חייא אמר רב היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב וא' של שומן ואכל א' מהן ואינו יודע איזו אכל חייב. חתיכה ספק של שומן וספק של חלב ואכלה פטור. א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו. (ופירש"י ז"ל וז"ל אפשר לברר איסורן וכו' הילכך שתי חתיכות ונשארה האחת. אפשר שיבא לאחר זמן בקי שיכיר אם זהו הנותרת שומן ודאי חלב אכל וכו'). חתיכה אחת א"א לברר איסורו וכו' (ועוד אמרו שם דף ח"י ע"א) אמר ר"נ אמר רבה בר אבוהו אמר רב היו לפניו שתי חתיכות אחת של וכו'. אמר ר"נ מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא וכו' עכ"ל הגמ' עם פירש"י ז"ל. והנה התוס' שם דף טו"ב ע"ב בד"ה מדסיפא בשתי חתיכות וכו' כתבו דגם העושה מלאכה בבין השמשות של יציאת השבת נקרא איקבע איסורא שהרי איקבע איסורו כל היום שעבר יע"ש בתוס' (ועי' בפר"ח י"ד בכללי ס"ס כלל א'). ''' ודבריהם ''' לא שייכא אלא למה שכתבו התוס' שם והוא לענין עושה מלאכה בין השמשות ואינו לצורך פיקו"נ. כמבואר בתוס' שם. אבל לענין ספק פיקו"נ לא מיקרי שבת איקבע איסורא. שהרי לענין פיקו"נ כל היום השבת מותר לעשות מלאכה ואף למ"ד שבת דחוייה היא אצל פיקו"נ. סוף סוף כיון שמותר לו לעשות מלאכה בשביל פיקו"נ והזריז הרי זה נשכר ומשובח שוב לא שייך לענין פיקו"נ לומר דאיקבע איסורא דהא כבר מתחלת ליל שבת לא נאסר לכל מה שצריך לפיקוח נפש. שהרי אין חילוק בין דחויה לבין הותרה שבת אצל פיקוח נפש כ"א לענין זה היכא דאפשר להצילו בנפשו להמסוכן הזה בלא חילול שבת רק שצריך לזה טירחא מרובה הנה לדידן דקי"ל שבת דחויה היא אצל פיקו"נ צריך לטרוח להצילו בנפשו בלי חילול. והרי אנן קאמינן השתא במי שניתן להצילו בנפשו ע"י חילול שבת דהיינו שא"א להצילו מן הסכנה באופן אחר כ"א ע"י חילול שבת. וא"כ גבי פיקו"נ כזה בודאי לא שייך למימר סברת התוס' הנ"ל דהספק שלו מיקרי איקבע איסורא. דהא לגבי פיקו"נ כזה לא נאסר היום המלאכה. ''' ואחרי ''' כי כן בין דשמואל ס"ל כר' זירא בטעמא דקאמר לעיל משום דאפשר לברר איסורו. ובין דס"ל לשמואל כר"נ דהטעם הוא משום דאיקבע איסורא. הא מיהא טובא יש לחלק בין הך רובא של הס"ס דקתני המשנה לבין הך רובא דמיירי ביה שמואל במימרא דיליה לפי האוקימתא דהגמ' הנ"ל דפריש לחצר אחרת וכו' וכמו שאבאר בס"ד לפנינו. ''' וביאור ''' דבר זה הוא. דבשלמא במשנה א"א לברר איסורו. שהרי אין כאן בספק סכנה אלא אדם אחד רק דמספקינן ביה כל הנהו ספיקות ספק אם הוא שם או לא ואינך ספיקי. והנה הך ספק אם הוא שם א"א לבררו שהרי אף אם יפוקח הגל למחר ולא ימצא שם כבר אפשר שנאכל מנחשים ועקרבים שישנן תחת הגל או שגררוהו משם למקום אחר וכדאמרינן כהאי גוונא במס' נדה דף ס"א ע"א וז"ל ורבנן בשלמא התם אימר עורב נטלה וכו'. יע"ש בגמ' והוא קאי התם על גל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים. ועי' ברש"י בפסחים דף יו"ד ע"א בד"ה כל דבר שבחזקת טומאה וכו' וברש"י בבכורות דף כ"ה ע"ב בד"ה בשלמא גבי טומאה וכו'. וביותר אינך ספיקות שבמשנה שם בודאי א"א להתברר. שהספק של חי הוא עכשיו או אם מת הוא עכשיו. א"א להתברר. שהרי אף אם ימצא אח"כ מת עדיין לא נתברר שגם עכשיו היה מת. וכן הספק אם הוא עכו"ם או ישראל אף אם ימצא אח"כ חי ואישתקל מילולו. מי יעלה לנו השמימה ויגידה לנו אם עכו"ם הוא או ישראל. ''' וכמו ''' כן לפי טעמו של ר"נ בכריתות התם ופסק רבינו ז"ל כוותיה לקמן בהל' שגגות פ"ח הל' ב' וג' (ועי' בכ"מ שם ובס' ברכת הזבח במס' כריתות התם מ"ש). דטעמא טעים משום דאיקבע איסורא. הא בהך משנה דמס' יומא הנ"ל לא איקבע איסורא דהא ליכא כאן אלא אדם אחד (ושבת לגבי פיקו"נ לא מיקרי איקבע איסורא וכאמור לעיל). ואינו אלא כמו חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלו דהוא פטור מאשם תלוי מהאי טעמא דלא איקבע איסורא אליבא דר"נ. ''' אבל ''' לא כן בהך מימרא דשמואל דמיירי בדאיכא כאן פלגא ופלגא לפי ההוי אמינא ולפי המסקנא מיירי בדאיכא כאן ט' עכו"ם וישראל אחד ופירש אחד מהם או כולם ונפלה המפולת על אחד מהם ואיני יודע אם עכו"ם הוא או אם ישראל הוא. הרי איקבע איסורא דהא איכא כאן נמצא וכאן היה ודאי עכו"ם שבשבילו אסור לחלל עליו את השבת. והוי ליה ממש כשתי חתיכות לפניו אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזהו של חלב ואיזהו של שומן ואכל אחת מהן דהוא חייב אשם תלוי דאיקבע איסורא והה"נ הכא. ''' ואף ''' גם לפי טעמו של ר' זירא בכריתות התם דקאמר משום דאפשר לברר איסורא וכנ"ל הא גם כאן אפשר לברר איסורא דכשם דהתם אפשר לבררו הואיל ואם יבא בקי לאחר זמן ויכיר את השומן ואז ידע כי הוא אכל האיסור החלב. ה"ה נמי הכא אפשר להתברר איסורו שהרי אפשר שיבא לאחר זמן הישראלי לפנינו ויעמוד חי ש"מ למפרע זה שנפל עליו המפולת היה עכו"ם. לפיכך הואיל ואית ביה חומרא זו דאפשר לברר איסורו או דאיקבע איסורא. הוי אמינא דנאמר דניזל בתר רובא ולא נהיה רשאים לפקח עליו את הגל. לזה קמ"ל שמואל דאפילו הכי מפקחין עליו את הגל דאף בכה"ג לא אזלינן בתר רובא גבי פיקו"נ. ודוק היטב. ''' ב) ומקום ''' אתי עמי בס"ד להביא עוד ראיה לענ"ד לפירושו של הטור והרב המגיד ז"ל האמור לעיל ריש אות הקודם דכוונת המשנה דיומא התם הנ"ל באות הקודם. היא דאפי' היכא דאיכא ס"ס מ"מ מחללין עליו את השבת ומפקחין עליו את הגל. והוא דבערכין ד"ז סוף ע"א אמרי' וז"ל אמר ר"נ אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעין את כריסה ומוציאין את הולד וכו' לא נצרכא אלא להביא סכין דרך רה"ר. ומאי קמ"ל דמספיקא מחללינן שבתא. תנינא. מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת. ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין עליו את הגל. מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא. אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל וכו' עכ"ל הגמ' ועי' ברש"י שם. ''' ולכאורה ''' קשיא לענ"ד דמאי פריך הגמ' תנינא מי שנפלה עליו מפולת וכו' דלמא הא קמ"ל שמואל. והוא דשמואל מיירי במימרא דיליה באשה שישבה על המשבר ואין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו להולד או לא. ובלאו הכי צריכים אנו לאוקמי מימרא דשמואל בהכי. מלבד מכח מה דסתמא קאמר. אף זו דאל"כ תקשה מאי קמשני הגמ' וז"ל אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא וכו' וכנ"ל. דאם ידעינן בודאי שכלו לו חדשיו למה לא הוי ליה חזקה דחיותא מעיקרא הא מיד שכלו לו חדשיו מיד אית ליה חזקת חי שיהיה נולד כדרך כל הנולדים ויחיה ויהיה הולך וגדל ויהי לאיש ככל האנשים. והיא אמו גם היא אית לה חזקת חי אף כי הרתה יש לה חזקה שתלד כמו שרובא דרובא נשים הרות ויולדות. ''' ודבר ''' זה א"א לומר דאוקמינן התינוק על החזקה שלא נעקר הולד תחלה כמו שהיה מחובר תחלה כך מסתמא היה מחובר בעת זו שמתה אמו דכל כמה דיכולים אנו לאוקמינן ליה על החזקה הראשונה מוקמינן ליה. וא"כ אמרינן דאוקמינן הך חזקה שלא נעקר הולד תחלה נגד הך חזקת חי. ודל תרווייהו חזקות מהכא. דזה אינו דהא הך חזקה שלא נעקר הולד מהאם אינו חזקה כלל. ולפחות הוא רק חזקה קלישתא שהרי היא עשויה להשתנות להיות נעקר. ועי' במג"א סי' ח' ס"ק י"א (ועי' בס' בית שערים שער שני דלת טו"ב ושער י"א דלת שלישי מש"כ בס"ד בזה באריכות). וגם עתה אחרי מות האם בודאי הא נעקר הולד. וא"כ עתה בשעת הספק הא איתרע החזקה בודאי וממילא אין כאן חזקה כלל הך חזקה של לא נעקר הולד. וכמש"כ סברא זו להדיא התוס' ביבמות דף ס"ח סוף ע"א בסוף ד"ה רישא פסולי כהונה וכו' וז"ל. כיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא. שהוא ודאי בן ט' דחזקא קמייתא איתרע לה עכ"ל התוס'. ועי' לקמן בהל' איסורי ביאה פ"ט הל' ג' בד"ה טמאה למפרע עד כ"ד וכו' מש"כ בס"ד באריכות בזה הכלל ובדברי התוס' הנ"ל. ''' אלא ''' ודאי צ"ל הוא הדבר אשר דברתי בס"ד לעיל. דהגמ' מוקי להמימרא דשמואל הנ"ל אף בולד דלא ידעינן ביה אם כלו לו חדשיו או עדיין לא כלו לו חדשיו. דהא סתמא קאמר שמואל ולא חילק ולא פילג גם מסתמא דמילתא לא קים לן בגוויה אם כלו חדשיו או לא אם לא על צד הזרות. ואיפו זאת מימר שפיר קאמר הגמ' וז"ל אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא וכו'. ''' ואחרי ''' כי כן קשה מאי פריך הגמ' וז"ל ומאי קמ"ל דמספיקא וכו' תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם וכו' וכנ"ל. דהא טובא אשמעינן שמואל דאילו מן המשנה דיומא הנ"ל. לא הוינן ידעינן דמספיקא מחללינן שבתא. אלא דוקא היכא דליכא אלא ספק אחד דהיינו או ספק הוא שם ספק אינו שם. או דאיכא ספק חי ספק מת. או דאיכא ספק עכו"ם ספק ישראל. אבל היכא דאיכא ס"ס כגון בהך מימרא דשמואל דאשה היושבת על המשבר דאיכא כאן ס"ס שלא לחלל עליו את השבת. הספק האחד הוא שמא לא כלו חדשיו ואין מחללין עליו את השבת שהרי הוא נפל. והספק השני הוא דלמא לא נעקר הולד קודם שמתה אמו. דאז הולד מיית ברישא וכמ"ש ברש"י ז"ל שם סוף ע"א בד"ה מקרעין את כריסה וכו' וז"ל דזימנין דמיקרי דהוא מיית ברישא עכ"ל רש"י ז"ל. והיינו דזימנין דמיקרי דהולד נעקר תחלה דאז אינו מיית במיתת האם. אלא שאין זה דבר מצוי להיות הולד נעקר קודם מיתת האם. ועי' בתוס' דב"ב דף קס"ב ריש ע"ב בד"ה דהוא מיית ברישא וכו' ובתוס' דמס' נדה דף מ"ד סוף ע"א בד"ה איהו מיית ברישא וכו' ועי' במג"א בסי' ש"ל ס"ק יו"ד. וסוף סוף המבואר מדברי רש"י ז"ל הללו. דאין זה ודאי שיהיה הולד חי אלא רק שאפשר שחי יחיה אם יקרה כה שיעקר קודם מיתת האם. וממילא הרי איכא כאן ס"ס וכאמור והוי אמינא דלא נחלל עליו את השבת לזה קמ"ל שמואל. דאף דכאן נמצא וכאן הי' ס"ס שלא לחלל עליו את השבת אפילו הכי מחללינן עליו את השבת. וצ"ע לכאורה לענ"ד. ''' והנה ''' הטור והרב המגיד קשיא להו קו' זו. אם נאמר דהמשנה דיומא לא מיירי בס"ס וכקושית הלח"מ שהבאתי לעיל ריש אות הקודם. ולפיכך הוכיחו מזה דהגמ' סוברת זה למילתא דפשיטא דהפי' בהמשנה הנ"ל היא דאיכא כל הנך ספיקות יחד דאיכא ס"ס וספיקות טובא. ואפילו הכי קתני המשנה דיומא הנ"ל דמפקחין עליו את הגל. והיינו דהגמרא דערכין הנ"ל הוכיח כן מכח קושית הגמ' דיומא דף פ"ה ע"א וז"ל מאי קאמר וכו' ולזה שפיר פריך הגמ' עליה דשמואל תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק וכו' וא"כ מזה הוכיחו הרב המגיד והטור ז"ל דהפירוש בהמשנה הוא כפירושם הנ"ל. ועוד דהא מהך מימרא דשמואל בערכין באשה שישבה על המשבר וכו' וקורעין וכו' הנ"ל מוכח דאפילו היכא דאיכא ס"ס שלא לחלל עליו את השבת מ"מ מחללינן עליו את השבת וכנ"ל וכיון שהדין דין אמת גם פירושא של המשנה מסתמא כך וסוף סוף אזדא לה בס"ד מתוך האמור קו' הלח"מ שהבאתי לעיל ריש אות הקודם מה שהקשה על הרב המגיד והטור ז"ל הנ"ל מה שהק' מנ"ל להטור והרב המגיד ז"ל לפרש המשנה כפירושם דאיכא כל הספיקות ביחד ולהמציא מזה דין חדש לקולא. דמתוך האמור ליתא. ודוק היטב. ''' ג) ומתוך ''' דבר הלכה האמורה בס"ד באות הקודם הנה מקום אתי עמי ליישב קו' הרב המגיד ז"ל שהבאתי לעיל ריש אות ראשון מה שהקשה על רבינו ז"ל דלמה לא העתיק דאפילו איכא ס"ס דאעפ"כ מחללין עליו את השבת וכנ"ל. והנה בודאי אין כוונת קושיתו דהיה לו לרבינו ז"ל להביא דאפילו איכא שלש ספיקות דאפי' הכי מחללין עליו את השבת כי הך דהכא. ספק הוא שם וכו' ספק חי וכו' ספק עכו"ם וכו' דמה לי תרי ספיקות ומה לי שלש ספיקות. וכמ"ש כן התוס' בפסחים דף יו"ד ע"א בד"ה ספק ביאה טהור וכו' ובב"ב דף נ"ה ע"ב בד"ה ר"א מטהר וכו'. ואינו דומה למש"כ הש"ך בי"ד בכללי הס"ס כלל כ"ח. והחילוק שביניהם דעת לנבון נקל. אבל כוונת קושיתו של הרב המגיד ז"ל היתה שלפחות היה לו לרבינו ז"ל לאשמעינן דאף בדאיכא ס"ס שלא לחלל מ"מ מחללין עליו את השבת דגבי פיקו"נ לא אזלינן בתר ס"ס. וממילא נדע דאף בדאיכא ספיקי טובא שלא לחלל עליו את השבת דאפי' הכי מחללין עליו את השבת דמה לי תרי ספיקי ומה לי ספיקי יותר וכאמור בשם התוס' דפסחים ודב"ב. ''' וראה ''' זה מה שתי' הרב המגיד ז"ל בתירוצו הראשון וז"ל. ורבינו ז"ל לא חשש להזכיר זה מפני שיזכיר בסמוך ואפי' ט' עכו"ם וכו' וכדלעיל ריש אות ראשון ואחרי העתרת המחילה הראויה לפי כבוד תורתו אומר אני בס"ד דאין זה תי' מספיק. דמ"ש רבינו ז"ל לקמן הל' כ' וז"ל ואפי' ישראל א' ואלף עכו"ם וכו'. מזה אין ראיה ולא נשמע הדין הזה דלא אזלינן גבי פיקו"נ בתר ס"ס. דהא אפשר לומר דרבינו ז"ל מיירי התם בענין דידעינן בודאי שהוא עדיין חי. דאין כאן אלא ספק אחד ספק עכו"ם ספק ישראל ותו לא. דהא מ"ש רבינו ז"ל לקמן בהל' כ' אינו נמשך כלל לא למ"ש פה בהל' ח"י ולא למ"ש לקמן בהל' שלאחר זו הל' י"ט וכ"כ הלח"מ. ''' אמנם ''' תירוצו של הרב המגיד ז"ל מה שתי' וז"ל. וכן ממה שיזכיר מצאוהו חי מתבאר וכו' יע"ש במגיד משנה הנה התי' הזה הוא נכון. ואף דליכא כאן אלא שתי ספיקו' ובמשנה הא איכא שלש ספיקות אבל כבר כתבתי בס"ד לעיל מזה בשם התוס' דפסחים ודב"ב דאין חילוק בין שתי ספיקות לבין שלש ספיקות ויותר הרבה אלא שקולים הם ובמאזני' ישאו יחד. והמשנה כיון שהתחילה למנות הספיקות היא מונה והולך כל הספיקות שהן נקל המציאות בענין זה. אף דליכא בזה נפקותא לדינא כי כן דרך המשנה וק"ל. ''' איברא ''' כי כן לפי האמור בס"ד באות הקודם. בלאו הכי מיושב קו' הרב המגיד ז"ל הנ"ל. דהא רבינו ז"ל כתב לעיל הל' ט"ו וז"ל האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין בשבת אפי' דרך רה"ר וקורעין את כריסה ומוציאין את הולד שמא ימצא חי. שספק נפשות דוחה את השבת ואפי' לזה שאין חזקתו חי עכ"ל רבינו ז"ל. והנה ביאר כאן דאפי' איכא ס"ס שלא לחלל עליו את השבת אפי' הכי מחללין עליו את השבת דהא הכא מיירי אפי' בלא נודע לנו שכלו לו חדשיו וכמו שאבאר בס"ד. ''' והראיה ''' לזה שתים הנה. חדא מדמיסתם סתם רבינו ז"ל ולא חילק ולא פילג דדין זה הוא דוקא כשנודע לנו שכלו לו חדשיו אבל לא נודע לנו שכלו לו חדשיו ליתא להך דינא ואין זה דרך הפוסק למיסתם כ"כ וביותר דסתמא מילתא לא נודע לנו שכלו לו חדשיו וכאמור לעיל אות הקודם. וזאת שנית מוכח כן מדסיים רבינו ז"ל ואפילו לזה שאין חזקתו חי וכו' וכנ"ל. ואי בדידעינן דכלו לו חדשיו הרי יש לו חזקת חי וכדבר האמור בס"ד לעיל אות הקודם. ואדרבא גדולה מזו אשמעינן רבינו ז"ל בזה דאפי' איכא ס"ס שלא לחלל עליו את השבת וגם לית ליה חזקת חי. אפילו הכי פיקו"נ שלו דוחה את השבת וכאמור לעי' מזה. ומכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו היכא דאית ליה לזה שנפל עליו המפולת חזקת חי רק דאיכא ס"ס לחוד שלא לחלל עליו את השבת כהך גוונא דהמשנה דיומא הנ"ל דלא אזלינן בתר ספיקא ומחללין עליו את השבת ודוק. ''' ד) ואמרינן ''' מתוך דבר הל' האמור לעיל אות ראשון בס"ד להביא ראיה לדינו של ס' עולת שבת בש"ע א"ח סימן שכ"ט סעיף ג' ס"ק ד' על מה שפסק בש"ע שם וז"ל מי שנפל עליו מפולת ספק חי ספק מת ספק הוא שם ספק אינו שם וכו' מפקחין עליו אעפ"י שיש בו כמה ספיקות וכו' עכ"ל הש"ע. וכתב בס' עולת שבת הנ"ל וז"ל. ספק הוא שם וכו' וכוונת המחבר בכאן בספק זה דהיינו שמא קדמו אנשים אחרים ולקחוהו מן הגל. אבל אם הספק הוא אם מתחלה נפל עליו המפולת אין מפקחין. וצ"ע לדינא וכו' עכ"ל ס' עולת שבת: ''' וכעת ''' נתגלה אור עולם ספרו של אדוני אבי מ"ו זצללה"ה ס' מחצית השקל שכ' בסי' הנ"ל בד"ה ס"ק ב' וכו' וז"ל ופי' וכו' ועי' באה"ע וכו' כיון דבכל וכו'. מ"ש בש"ע סעי' ג' מי שנפלה וכו' כ' בס' תוספת שבת ס"ק ב' וז"ל כתב הע"ש דהיינו שמא (וכאמור לעיל) וכו' וצ"ל דטעמו הוא משום דמוקמי' ליה אחזקתיה. ואין זה מוכרח דהא קי"ל דרובא עדיף מחזקה וכו' וכיון דבפיקו"נ לא אזלי' בתר רובא כ"ש דלא אזלי' בתר חזקה וכו' עכ"ל ס' ת"ש. ולענ"ד ספק של הע"ש הוא מצד אחר. דנהי דחזינן דבפיקו"נ הולכים להקל אפי' נגד רוב וא"כ כ"ש נגד חזקה. אבל בצירוף שניהם יחד דהיינו רוב וגם חזקה אפשר דאין הולכין נגדן להקל (אף כצ"ל) בפיקו"נ. ולפי מ"ש הרשב"א בתשו' סי' ת"א והביאו הש"ך וכו' דהטעם דאזלינן בס"ס להקל דע"י ספק הראשון הוי מחצה על מחצה. וכשניתוסף הספק השני נתרבה צד ההיתר והוי ההיתר רוב והאיסור מיעוט וכו' וא"כ כשיש ספק אם נפלה עליו מפולת. דאיכא חזקה (דמוקמינן ליה אחזקתו דעד השתא שלא נפלה עליו המפולת) והכא איכא גם ס"ס הוי ליה רובא וחזקה אולי כה"ג לא אזלינן להקל בפיקו"נ וכו' עכ"ל אאמ"ו זצללה"ה ודברי פח"ח ושפתים ישק. ''' ואני ''' בעניי עני מדעת תורה ודעת נוטה נקיטנא בשפולי גלימא של אאמ"ו זצללה"ה ומביא לו ראיה לסברתו (אם כי דבריו א"צ חיזוק וראיה) דכל היכא דאיכא הצטרפות שניהם יחד רובא וגם חזקה מיעוטא כמאן דליתא דמי וליכא מאן דחש ליה לההוא מיעוטא והוא מסוגי' דיבמות דף קי"ט ע"ב (ואאמ"ו זצללה"ה שם רמז להך סוגיא ובלי ספק כוון לזה שאכתוב אך שקיצר בו או שהמעתיקים השמיטו בזה). דאמרינן התם וז"ל רישא חזקה לייבום וכו' סיפא חזקה לשוק והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וכו' עכ"ל הגמ'. הרי שלך לפניך מבואר דכל היכא דמצטרפין יחד גם שניהם רובא וגם חזקה נעשה המיעוטא מיעוטא דמיעוטא. ואפילו ר"מ לא חייש ליה. והיינו משום דמיעוטא דמיעוטא בודאי כמאן דליתא דמי. כאילו אין כאן שום דבר המתנגד להרוב והחזקה. אלא כאילו הוא כולו כך כמו שהוא הרוב והחזקה וא"כ האיך נחלל עליו את השבת דהא הוא כאילו ודאי מת או כאילו ודאי לא נפלה עליו המפולת. ועי' לקמן בהל' עבודת יוה"כ פ"ה הל' ח"י בד"ה הי' טרפה פסול שנאמר וכו' אות שני מה שכתבתי בס"ד עוד שם בשם אאמ"ו זצללה"ה. וק"ל: ''' ואולם ''' כן הנה מקום אתי עמי בס"ד להביא ראיה אחרת לדינו של ס' עולת שבת האמור לעיל. והוא דהא בערכין ד"ז ע"ב פריך הגמ' התם על מימרא דר"נ אמר שמואל האשה שיושבת על המשבר וכו' הנ"ל. וז"ל ומאי קמ"ל מספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת וכו' מהו דתימא התם הוא דהוי ליה חזקה דחיותא. אבל הכא דלא הוי ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל וכו' עכ"ל הגמ'. והמבואר מזה דשמואל לא אשמעינן אלא דאף אם אין לו חזקת חי דמעיקרא דאפילו הכי מחללין על ספק פיקו"נ את השבת. זה החידוש הוא דאתא לאשמעינן ותו לא מידי. ''' ואחרי ''' כי כן ק' לענ"ד למה נקט שמואל הרבותא דיליה רק באשה שישבה על המשבר דנהי דיציב פתגם דאין כאן חזקת חי להילד היולד הזה שיהיה מסייע לומר שיחללו עליו את השבת. אבל הא מיהא גם איפכא אין לו חזקה להך עובר לומר שלא יחללו עליו את השבת. ולמה לא אמר שמואל רבותא טפי ולמינקט גוונא באופן שיהיה כאן ס"ס וגם שיהיה לו חזקה שלא לחלל עליו את השבת כגון הך גוונא של ס' עולת שבת הנ"ל או שנפל המפולת על גר שידעינן שמל אבל לא ידעינן אם ג"כ כבר טבל או אם לא טבל עדיין דאם אמת נכון הדבר שעדיין לא טבל. א"כ אסור לחלל עליו את השבת שהרי עדיין אינו כישראל אלא עדיין הוא כעכו"ם לכל דבר. אבל אם ג"כ כבר טבל הרי דינו ככל המון ישראל ורשאי וצריך לחלל עליו את השבת. והרי יש לו חזקה קמייתא שעדיין לא נרפא ממילתו ולא טבל עדיין. והרי הוא לכל דבר עדיין כעכו"ם. וגם יש בלאו הכי ס"ס כגון ספק הוא שם ספק אינו שם וספק חי ספק מת. וכמו כן באשה שישבה על המשבר ואנו ידעינן בודאי שבאתה להתגייר אבל אנו מסופקים בה אם כבר טבלה לשם גירות או לא טבלה עדיין. שאם היתה היא טובלת לשם גירות. ממילא גם בנה זה שהיתה מעוברת עמו בשעת הטבילה יש לו דין ישראל גמור לכל דבר. וכמבואר כן ביבמות דף ע"ח סוף ע"א דאמרינן התם וז"ל ואלא הא דאמר רבא עכו"ם מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה וכו' יע"ש בגמ' ועי' לקמן בהל' איסורי ביאה פי"ג הל' זיי"ן. והרי היא ובנה העובר יש להם חזקת עכו"ם שהם בחזקתן הראשונה שלא טבלו עדיין. וגם הרי אין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו להולד המעובר הזה או אם עדיין לא כלו לו חדשיו וממילא איכא כאן נמצא וכאן היה גם כן ספק ספיקא שלא לחלל עליו את השבת וכאמור לעיל אות שני. וא"כ הרי יש כאן רובא (שהוא הס"ס) וחזקה שניהם יחד שלא לחלל עליו את השבת. והיה לו לאשמעינן רבותא טפי דאפי' הכי מחללינן עליו את השבת דגבי פיקו"נ לא אזלינן אפי' בתר רובא וחזקה אף שמצטרפין יחד. ''' ולא ''' זו בלבד. אלא דאף זו קשה לענ"ד דמאי פריך הגמ' עלי' דשמואל וז"ל ומאי קמ"ל דמספיקא מחללינן שבתא תנינא מי שנפלה עליו מפולת וכו' וכאמור לעיל. דדלמא שמואל מיירי באשה האמורה לעיל מזה שהיא ספק גיורת ואשה זו היא יושבת על המשבר ומתה דאיכא כאן רובא וחזקה שלא לחלל עליו את השבת וכאמור וקמ"ל שמואל דאפי' הכי מחללין עליו את השבת. ודבר זה לא נשמע ולא נדע מהך משנה דיומא מי שנפלה עליו מפולת ספק וכו' דאף דקתני התם וז"ל ספק הוא שם ספק אינו שם וכו' מ"מ כבר אפשר לפרש המשנה ההיא כמו שפירשה בס' עולת שבת הנ"ל דהיינו דמיירי דידעינן בודאי דנפלה המפולת עליו רק מה דאנו מסופקים אם עדיין הוא שם תחת המפולת או אם אינו שם תחת המפולת. היינו שאנו מסופקים אם כבר הוציאו משם אדם אחר או לא וכאמור לעיל בשם ס' עולת שבת. ממילא אין כאן חזקה שלא לחלל עליו את השבת. רק רוב לחודא הוא דאיכא דהיינו הס"ס. ולזה קמ"ל שמואל דינו הנ"ל דאשה היושבת על המשבר וכו' וממילא ידעינן דהפירוש בהמשנה ג"כ הוא במה דקתני ספק הוא שם וכו' דלא ידעינן כלל בודאי שנפל עליו המפולת שגם בזה אנו מסופקים אם נפלה עליו המפולת כלל או לא. ואף דאיכא כאן רובא וגם חזקה שלא לחלל עליו את השבת מ"מ מחללין עליו את השבת. אלא ודאי צ"ל דדבר זה היתה מילתא דפשיטא ולסברא ברורה בעיני סתמא דהגמ' דכל היכא דאיכא רובא וגם חזקה שניהם יחדיו שלא לחלל עליו את השבת שאין מחללין עליו את השבת וכדינו של ס' עולת שבת וכסברתו של אאמ"ו זצללה"ה האמורים לעיל. והוא דכל היכא דמצטרפים יחד רובא וחזקה שלא לחלל עליו את השבת מיעוטא כמאן דליתא דמי ואיכא כאן כולו שלא לחלל עליו את השבת וכנ"ל ודוק. ''' איברא ''' לפי מש"כ בס' משמרת הבית להרשב"א ז"ל בית ראשון שער ראשון ד"ז ע"ב ובד"ח ע"א (וכ"כ מהרש"א ז"ל בחולין דף י"א ע"א בד"ה בא"ד אלא ילפינן מפרה אדומה וכו' לפי תירוצו הראשון שם) דהא אמרינן דסמוך מיעוטא אצל חזקה. זה אינו אלא מדרבנן לדידן דקי"ל דאזלינן בתר רובא ממילא מיעוטא כמאן דליתא דמי יע"ש בס' משמרת הבית ובמהרש"א וא"כ לדידהו בכל רובא המיעוטא הוא כמאן דליתא דמיא וכאילו היה כולו כן כמו שהוא. ומה דקאמר הגמ' ביבמות רישא חזקה לייבום וכו' סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק וכו' וכאמור לעיל היינו לענין מדרבנן דברישא היא אסורה לפחות מדרבנן ובסיפא אפילו מדרבנן מותרת. אבל מדאורי' ליכא חילוק אם החזקה היא מסייעת לרוב דכיון דאזלינן בתר רובא הוי ליה ככולו כך וכאמור ממילא איכא גמגום קצת בדינו של ס' עולת שבת הנ"ל דכיון דגבי פיקו"נ לא אזלינן בתר רובא אף דהוא נחשב מדאורי' כאילו הוא כולו כך ה"ה נמי אף דאיכא רובא וחזקה לא אזלינן אבתריה לענין פיקו"נ. דהא מדאורי' רובא גרידא ורובא בהדי חזקה שקולים הם ותורה אחת ומשפט השוה לכולם ולא שייך גבי פיקו"נ לומר דרבנן אחמירו ביה. וצ"ע לענ"ד.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף