עריכת הדף "סדר משנה/יסודי התורה/ו" (פסקה)

== ד ==

'''כתב אל"ף למ"ד מאלקי' וכו' עד מצבאות ה"ז נמחק.''' עכ"ל. והראב"ד ז"ל השיגו וז"ל א"א זה אינו כלום שלא אמרו (בשבועות ל"ה ב') אלא באל"ף למ"ד מאלקים ויו"ד ה' מהוי' אבל ש"ד וכו' וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקים עכ"ל השגות הראב"ד ז"ל וכתב עליו מרן ז"ל בכ"מ וז"ל ויש לתמוה שדברי הראב"ד הם דברי רבינו אות באות והיאך כתב עליו זה אינו כלום (ועיין במגדל עוז מ"ש), וי"ל שכוונת הראב"ד לומר שלא הוזכר בגמרא אלא י' ה' מהוי"ה כלומר דוקא כשנתכוון לכתוב שם שלם אבל כשלא נתכוון רק לכתוב וכו' שם בפני עצמו לא אמרו שאינו נמחק.

''' וקשה ''' לענ"ד טובא דא"כ היאך הביא הראב"ד ז"ל ראי' לסתור דברי רבינו ז"ל ממה שלא הוזכר בדברי הברייתא שם יו"ד ה' בפני עצמו, והלא כבר תירצו רבינו ז"ל יפה בצחות לשונו הזהב שכתב וז"ל ואצ"ל יו"ד ה' שהוא שם בפ"ע וכו' יע"ש הרי שכתב להדיא דא"צ לאמרו כלל שהוא נודע מכח כ"ש וק"ו משתי דינים הנאמרים קודם לזה, וא"כ גם להברייתא לא הי' צורך להזכיר דין זה שם מכח עצמה על מה שנדע דין זה מכח כ"ש מאינך דינים שהזכירה הברייתא, ועוד קשה לענ"ד דאם הי' כוונת הראב"ד ז"ל כמ"ש בכ"מ הנ"ל א"כ לאיזה צורך הביא הראב"ד ז"ל בהשגת הסיפא של הברייתא הך דינא של ש"ד משדי וצ"ב מצבאות שדינים הללו אין להם ענין כלל עם השגתו האמורה לפי כוונתו הנ"ל, ואם אמת כי מרן ז"ל בכ"מ הרגיש שם בקושיא זו ורצה לרפאותה על נקלה, שכתב וז"ל והביא כל לשון הברייתא כלומר אין עוד מלבדו, וא"כ מהיכי תיתי לן וכו' עכ"ל הכ"מ, הנה כל אדם עיניו יחזו ובלבבו יבין מהדוחק העצום שיש בתירוץ הזה.

''' ברם ''' את אשר אני אחזה לי בכוונת השגתו של הראב"ד ז"ל הנ"ל הוא דקשיא לי' בדברי רבינו ז"ל דלאיזה צורך כתב כלל דברים אלו ואצ"ל שיו"ד ה' שהוא שם בפ"ע וכו' יע"ש שכל זה הוא אריכות דברים ללא צורך שהי' יכול לכתוב בקיצור כתב א"ל מאלקים או יו"ד ה' מהוי"ה אינו נמחק שהם שמות בפני עצמן וממילא הי' נודע שמכ"ש אם כתב שם יו"ד ה' שהוא שם בפ"ע כגון בפסוק עזי וזמרת יה וכו' וכדומה שאינו רשאי למחקו, דמה אם הי' כוונתו לגמור את השם כולו ולא כתב יו"ד ה' או א"ל לשם בפ"ע אינו רשאי למחקו, מכ"ש אם כתבן באמת לשם בפני עצמן שאינו רשאי למחקו, מכ"ש אם כתבן באמת לשם בפני עצמן שאינו רשאי למחקן, וגם מי גרע שם יו"ד ה' שכתבו לשם בפ"ע משם א"ל שכתבו לשם בפ"ע שכבר כתב רבינו ז"ל לעיל הלכה ב' שהוא מז' שמות שאינן נמחקים ועיין בכ"מ שם, וביותר כי דברים הללו ונתינת הטעם של מה שיו"ד ה' הוא קיצור שם המפורש אין צורך בו אלא רק ליתר שאת בעלמא ואין זה מדרכו של רבינו ז"ל כידוע, כל זה קשיא לי' להראב"ד ז"ל בדברי רבינו ז"ל הללו, לפיכך נראה לענ"ד בס"ד דהראב"ד ז"ל הבין מדברי רבינו ז"ל דאשמעינן שני דינים מחודשים, והוא עפ"י מ"ש התו' בשבועות ל"ה א' בד"ה בפר"ח גרס וכו' ז"ל בפר"ח גרס א"ד מן השם אינו נמחק ותימא דמאי שנא צ"ב מצבאות וש"ד מן שדי וכו' דנמחקין לפי שאינן שם בפני עצמן ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר עכ"ל התוס', הרי מבואר מדברי התוס' הללו דרבינו חננאל ז"ל ס"ל תרתי, חדא דגם שם של ''' אדני ''' הוא שם המיוחד שהוא שם המפורש כמו שהוא כן שם הוי"ה וכמו שנכתוב בס"ד לפנינו שהוא כן דעת רבינו ז"ל וזאת שנית מבואר מדבריו דהשם המפורש יתברך חמיר טפי לענין איסור מחיקה משאר הששה שמות להיות מעלות וגדולת שם המפורש רב הוא ורם ונשא וגבה מאד מאד גורם נמי חומרא באיסור מחיקתו יותר מבשאר הששה שמות והחומרא שלו הוא דאילו בשאר השמות אם כתב מקצת השם מה שאינו שם בפ"ע כגון צ"ב מצבאות ש"ד משדי מותר למחקו, דדוקא א"ל מאלקיך שהוא שם בפ"ע ג"כ, הוא דאסור למחקו אבל לא מה שאינו שם בפני עצמו וכאמור, אבל השם המפורש חמיר טפי דאפילו כתב רק מקצתו מה שאינו שם בפ"ע מ"מ לגודל יקר השם המפורש גם זה אסור למחקו ולפיכך גרס ר"ח ז"ל א"ד מאדני אסור למוחקו אף דא"ד אינו שם בפ"ע אבל כיון דלדעתו גם שם ''' אדני ''' הוא שם המפורש ממילא אסור למחוק אף מקצת השם מה שאינו שם בפ"ע, והבין הראב"ד ז"ל דגם רבינו ז"ל סובר כסברת ר"ח ז"ל הנ"ל דהשם המפורש הוא חמיר טפי טובא לענין איסור מחיקה משאר הששה שמות וזה אשמעינן רבינו ז"ל במ"ש וז"ל מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא וכו' וכנ"ל ויש בו חומר טפי טובא וא"כ אשמעינן רבינו ז"ל בזה תרי דינים מחודשים, והם האחת הוא דהא סובר רבינו ז"ל לעיל הלכה ב' כפי מה שביארו מרן ז"ל בכ"מ שם, (וכן הוא דעת הראב"ד ז"ל שם מדשתיק לי' ש"מ אודוי אודי לי' וע"ש בד"ה ואני אומר על שניהם הוא נסקל וכו' מה שכתבתי בס"ד בזה) והוא דשם אדנ"י הוא ג"כ השם המפורש לכל דבר כמו שהוא כן השם הוי"ה ית' כי שקולים הם וילכו שניהם יחדיו, וה' בהיכל קדשו, ולפיכך חושב רבינו ז"ל שם לעיל הלכה ב' הנך ב' שמות הויה ואדני לשם אחד כמבואר בכ"מ שם, וא"כ סובר רבינו ז"ל ג"כ כר"ח ז"ל הנ"ל דאם כתב א"ד מאדני דאסור למחקו דאף דא"ד לחוד אינו שם בפ"ע, מ"מ לגודל קדושת שם המפורש יש לו ג"כ החומרא הזאת שאפילו אם לא כתב ממנו אלא מקצת מה שאינו שם בפ"ע מ"מ אסור למחוק אותו זהו הדין האחד דאשמעינן רבינו ז"ל בדבריו אלה פה, וזאת שנית הדין השני, דאשמעינן רבינו ז"ל הוא דל"ד אם כתב יו"ד ה' מהוי"ה ית' או א"ד מהשם אדני דאסור למחקו, אלא אפילו לא כתב אלא אות יו"ד לחוד מהויה ית' או אות א' משם אדני ית' ג"כ אסור למחקו מדאורייתא דהא ס"ס הרי הוא מקצת שם המפורש ומה לי אות אחת או שתים ס"ס יש באות אחת מקצת שם המפורש ואע"פ שאות אחת כגון היו"ד לחוד אינו שם בפ"ע מה בכך הא גם ב' אותיות א"ד משם אדני אינו שם בפ"ע ואפ"ה אסור למחקו הואיל והוא מקצת שם המפורש דהא שם אדני הוא שם המפורש וכנ"ל א"כ ה"ה אות א' לחוד משם אדנ"י ואות יו"ד לחוד משם הויה ית' ג"כ אסור למחקו (ומה שלא ביאר רבינו ז"ל הב' דינים הללו בפירוש דמלבד שסמך עצמו על המבין שיבין מעצמו מכח דברים אלו שכתב מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא וכו' וגם מפני שלא נזכרו ב' דינים אלו בהברייתא בפירוש לפיכך גם זה אינו מחובתו להביא דין זה בפירוש בחבורו זה) כך הבין הראב"ד ז"ל מדברי רבינו ז"ל הללו.4 ואחרי כי כן הנה מצא הראב"ד ז"ל מקום יפה להשיגו לרבינו הן בדינו הן בטעמו, בטעמו שהטעים רבינו ז"ל והוא ששם המפורש חמור טפי טובא משאר הששה שמות, הוכיח הראב"ד ז"ל מהך ברייתא דשבועות דף הנ"ל שהביא תלמודו בידו בהשגתו זאת דהטעם הזה אינו טעם כעיקר, דאין להחמיר באיסור מחיקת שם המפורש יותר מבמחיקת שאר השמות אלא שקולים הם ומקרה אחד לכולם, והוא דקשה לי' להראב"ד ז"ל על רבינו ז"ל מהך ברייתא דשבועות ל"ה ב' הנ"ל, חדא דדיוקא דרישא סתרה לדיוקא דסיפא, דבבבא דרישא לא קתני ליאסר המחיקה אלא דוקא בהנך תרתי א"ל מאלקים וביו"ד ה' משם הויה ית', אבל א' ד' מאדני לא הזכירה הרישא דברייתא ליאסר המחיקה בו ממילא משמע דבאמת מותר למחקו, ובבבא דסיפא לא קתני הברייתא להתיר אלא רק ש"ד משדי וצ"ב מצבאות ואין עוד, אבל לא הזכירה הך סיפא דברייתא להתיר המחיקה גם בא"ד מאדני ממילא משמע דאסור למחקו הרי יש ג"כ סברא מכרעת לאסרו והוא, הואיל והוא מקצת שם המפורש וכסברתו של ר"ח ורבינו ז"ל וא"כ סתראי נינהו הך דיוקא דרישא עם הך דיוקא דסיפא וליכא למימר דהברייתא לא היתה צריכה להזכיר בבבא דרישא איסור מחיקת א"ד מאדני דמה לי אותיות יו"ד ה' משם הויה ית' ומה לי אותיות א' ד' משם אדני, תרווייהו אית בהו הך מעליותא שהם מקצת שם המפורש דזה אינו, דבשלמא אם הברייתא היתה מפרשת טעם איסור מחיקת יוד ק"א מהויה ית' שהיא מכח הואיל והוא מקצת שם המפורש שפיר הי' ניחא התשובה האמורה דשוב א"צ לברייתא להזכיר איסור מחיקת אותיות א' ד' משם אדני דכבר נודע ממה דקתני איסור מחיקת יו"ד ה' מהויה ית' והיא היא שגם שם אדני הוא שם המפורש וכנ"ל, אבל הא הברייתא לא קתני הטעם אלא דינא קתני דאסור למחוק אותיות יו"ד ה' מהוי' ית' א"כ הא יש מקום בראש לטעות ולומר דאיסור מחיקת אותיות יו"ד ה' מהויה הוא אינו משום שהם מקצת שם המפורש ושם המפורש חמור טפי טובא מאינך שמות שאינם נמחקים אלא דה"א דהטעם של איסור מחיקת אותיות יו"ד ה' מהויה הוא כפשוטו וכמו שהוא הטעם באיסור מחיקת א' ל' משם אלקים הואיל וא' ל' הם שם בפ"ע משמותיו של הקב"ה שנקרא בשם זה של א' ל' לחוד, ה"ה נמי באותיות יו"ד ה' מהויה שאסור למחקן מטעם שהרי גם אותיות יו"ד ה' לחוד מצינו הרבה פעמים במקראי קדש שהוא שם בפ"ע שמו של הקב"ה שהוא נקרא בכך כמ"ש עזי וזמרת יה וכן כי יד על כס יה וכדומה, וכמו שבאמת התוס' בשבועות והראב"ד וסייעתם ז"ל פירשו הטעם הזה על איסור מחיקת אותיות יו"ד ה' מהויה ית', וכן נמי משמע כן מלשון הירושלמי במסכת מגילה פרק א' הלכה ט' דאמרינן התם וז"ל כתב יו"ד ה' מד' אותיות (רצונו בזה מד' אותיות של הויה ית') א' ל' מאלקים אינו נמחק, כללו של דבר שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר אינו נמחק הרי מבואר מן הירושלמי הזה שהטעם באיסור מחיקת יו"ד ה' מהויה ית' הוא רק הואיל והוא שם בפ"ע במקום אחר לא מפני שהוא מקצת שם המפורש שהרי הך כללו של דבר וכו' שאמר הירושלמי קאי גם על מה שאמר תחלה יו"ד ה' מד' אותיות וכו' והך כללו של דבר וכו' אינו כולל אלא מה שהוא שם בפ"ע, ולמה לא כייל הירושלמי גם הך כללא דכל שהוא מקצת משם המפורש אלא ודאי משמע דהירושלמי סובר דאין בזה חומרא טפי מה שהוא מקצת משם המפורש יותר ממה שיש בשארי השמות שאינן נמחקים.

''' ועוד ''' קשיא לי' על רבינו ז"ל דלפי דעתו האמורה תקשי דא"כ הי' להברייתא לאשמעינן חידוש יותר גדול דאפילו אם לא כתב אלא אות יו"ד לחוד משם הויה ית' ג"כ אסור למחקו וכמו כן אם לא כתב אלא או' א' לחו' מן שם אדני ג"כ אסור למחקו ואע"פ דיציב פתגם שאין אות היו"ד לחוד וכן אין אות א' לחוד שם בפ"ע, אפ"ה אסור למחקו הואיל ואית בהו הך חומרא טפי מבשאר השמות והוא שהם אותיות ממקצת שם המפורש דחמיר טפי דאפילו אינו שם בפ"ע ג"כ אסור למחקו, שהרי לדעת רבינו ז"ל גם הא דקתני הברייתא הנ"ל דיו"ד ה' מהויה ית' דאסור למחקו אין טעם איסורו אלא מכח מה שהוא מקצת שם המפורש וגם בדבר זה לא שייך לומר שהוא נודע ממילא מעצמו דהא אפשר לטעות ולומר דדוקא יו"ד ה' מהויה ית' הוא דאסור למחקו ומטעמן שסוברים התוס' והראב"ד וסייעתם ז"ל הנ"ל והיינו הואיל ויו"ד ה' הוא שם בפ"ע משא"כ אות יו"ד לחוד מהשם הויה ית' וכן אות א' לחוד מאדני ובאמת איכא למימר דמותר למחקן, וכיון דאיכא מקום לטעות כן אם הברייתא סוברת דאסור למחקן הי' לה להברייתא לאשמעינן לן הך חידושא דאפי' אות יו"ד לחוד מהויה ואות א' לחוד מאדני ג"כ אסור למחקן.

''' וככל ''' הדברים האלה קשיא לי' להראב"ד ז"ל על רבינו ז"ל מהך ברייתא האמורה ולפיכך הוכיח מזה הראב"ד ז"ל דע"כ צ"ל דהך ברייתא והגמרא הנ"ל סוברת דאין שום חומרא לענין איסור מחיקת השם בשם המפורש יותר ממה שהוא בשאר הששה שמות שאינם נמחקים ומקרה אחד לכולם, ולהכי דוקא יו"ד ה' מהויה ית' הוא דקתני הברייתא דאסור למחוק וכן א' ל' מאלקים נמי שפיר קתני הברייתא דאסור למחוק הואיל ויוד ק"א וא' ל' שניהם הם שמות בפ"ע משא"כ אות יוד לחוד מהויה יתברך אין בו משום איסור מחיקת השם אף שאות יו"ד הוא משם המפורש הואיל ואות היו"ד לחוד אינו שם בפ"ע, ומה שהוא משם המפורש אין אנו אחראין להחמיר בזה טפי, וממילא נמי דא' ד' מאדני דג"כ אין בו איסור משום מחיקת השם אף שהם ג"כ אותיות משם המפורש, הואיל ואותיות א' ד' אין שם בפ"ע ומה לי אות אחד ומה לי שתים דהא כבר אמרנו דמעלת שם המפורש אינו מעלה ולא מוריד בענין זה של איסור מחיקת השם, ושוב לא איצטרך הברייתא האמורה לאשמעינן בסיפא דבר זה, והוא דא' ד' מאדני אין בו משום איסור מחיקה אף שהוא משם המפורש דנודע כן ממה דקתני ברישא דברייתא דוקא יו"ד ה' מהויה ית' הוא דאסור למחקו דמזה ידעינן דאות יו"ד לחוד מותר למחקו אף שהוא משם המפורש ש"מ דאין שום תוספות חומרא כלל מה שהוא משם המפורש יותר ממה שהוא בשאר שמות שאינם נמחקים לענין איסור מחיקת השם דהא לענין מעלות שם המפורש אין חילוק בין אם הוא שתי אותיות משם המפורש לבין אות אחת ממנו ואיצטרך לאשמעינן ברישא תרווייהו, א' ל' מאלקים ויו"ד ה' מהויה, דבין זה ובין זה אסור למחוק, דאילו לא הוי קתני אלא א' ל' מאלקים לחוד ולא הוי קתני יו"ד ה' מהוי"ה, הוי אמינא דאפילו אות יו"ד לחוד מהוי"ה גם כן אסור למחקו הואיל והוא מקצת מן שם המפורש והיינו דהיינו טועים לומר כסברת רבינו חננאל ורבינו ז"ל, וכן היינו טועים לומר דגם כן אסור למחוק אות אל"ף משם אדנ"י מהאי טעמא לזה איצטרך הברייתא למיתני גם יו"ד ה' מהוי"ה להורות דעל אות יו"ד לחוד מהוי"ה ליכא איסור למחוק דאינו מעלה ולא מוריד לענין איסור זה המעלה הזאת מה שהוא אות מן שם המפורש, דדוקא על יו"ד ה' הוא דחייב משום מוחק את השם הואיל והוא שם בפני עצמו, אבל מטעם זה שהוא מן אותיות של השם המפורש אינו חייב משום מחיקת השם, ואי הוי קתני הברייתא הדין דיו"ד ה' לחוד דאסור למחוק ולא הוי קתני גם הדין של אל"ף למ"ד מאלקים, הוינן טעינן לומר דדוקא יו"ד וק"א מהשם הוי"ה לחוד הוא דאסור למחוק הואיל ואית ביה תרתי למעליותא שהוא שם בפני עצמו וגם שהוא מקצת מן השם המפורש, אבל לא כן אל"ף למ"ד מאלקים נהי שהוא שם בפני עצמו, אבל כיון שאינו גם כן מן אותיות השם המפורש הוי אמינא דאין בו משום איסור מחיקת השם, לכך איצטרך הברייתא למיתני בה הנך תרתי דינים, יו"ד ק"א מן הוי"ה ואל"ף למ"ד מאלקים, ומה דקתני סיפא תרתי דינים שי"ן דלי"ת משד"י וצ"ב מצבאות, אי בעינא אמינא בס"ד דהואיל וקתני רישא גבי איסור מחיקת השם תרתי גווני איסורים אל"ף למ"ד מאלקים ויו"ד ק"א מהוי"ה וכנ"ל, תנא נמי סיפא תרתי גווני היתר במחיקה דהיינו שי"ן דלי"ת משדי וצ"ב מצבאות, אבל זה הוא קצת שינויא דחיקא.

''' ואמינא ''' בס"ד שינויא רויחא בזה, והוא דאיצטרך לאשמעינן שי"ן דלי"ת משדי וצ"ב מצבאות דמותר למחקן, דש"ד משדי איצטרך דלא נימא דגם ש"ד לחוד בלא ביו"ד בסוף הוא גם כן שם, שהרי שד"י פירושו הוא לשון חוזק ותוקף והרי גם ש"ד בלא יו"ד בסוף פירושו הוא גם כן לשון חוזק ותוקף כמו שאמר הכתוב כשד משדי יבא עיין בפירש"י שם, והוי אמינא דעיקר השם הוא רק ש"ד והיו"ד לבסוף אינה אלא כיו"ד היחוס הראובני השמעוני או יו"ד היתר כמו היו"ד של המגביהי לשבת וכו' מושיבי עקרת הבית וכו' ודומיהן, ואיצטרך הברייתא לאשמעינן דלענין קדושת השם ואיסור מחיקתו ש"ד לחוד בלא יו"ד בסוף אינו שם כלל, וכן בצ"ב מצבאות הוי אמינא בצ"ב לחוד הוא שם גם כן דצבאות הוא הוא לשון רבים הרבה צבאות, וצבא הוא לשון יחיד צבא אחת, וצ"ב הוא שם דבר כולל צבא אחת וצבאות הרבה, וכמו שפירש הרשב"ם ז"ל עגלות צב עגלות שהולכים בהם בצבא יע"ש, לזה קמשמע לן הברייתא דלענין קדושת השם ומחיקתו בצ"ב לחוד אין בו שום קדושה ולא שום איסור מחיקה דדוקא צבאות הוא שם קדוש ומחיקתו אסור לא כשהוא חסר.

''' וממילא ''' תו לא איצטרך למיתני סיפא גבי ההיתר של מחיקה אל"ף דל"ת מאדני דזה כבר נודע היתירו מהרישא דאין חומרא יותר לענין מחיקת השם במה שהשם אדנ"י הוא גם כן שם המפורש דאין איסור המחיקה תלוי אלא רק בדבר זה לחוד במה שהוא שם בפני עצמו כמו הנך דקחשיב ואזיל בהבבא דהרישא, אבל מה שאינו שם בפני עצמו מותר למחקו כמו הנך דקחשיב בהבבא דהסיפא, ולא איצטרך למיתני מה שאין בו חידוש, ואם כן לפי האמור נסתר טעמו וגם דינו של רבינו ז"ל מכח הך ברייתא הנ"ל, ולפיכך הוכרח הראב"ד ז"ל להביא בהשגתו הך ברייתא כולה כמו שהיא.

''' ודע ''' דבגירסתינו בגמרא היא בהסיפא דהך ברייתא, היתר מחיקת אל"ף דלי"ת משם אדני, אבל הדבר המבואר לכל מעיין קצת שלא היתה כך לא בגירסת רבינו חננאל ז"ל ולא בגירסת הראב"ד ז"ל, וכן נראה שלא היתה בגירסת רבינו ז"ל מדלא הביא בחבורו פה כלל להך דינא דאל"ף דלי"ת מאדני, שדבר שהוא מפורש להדיא בהברייתא או בהגמרא זה דרכו בקדש להעתיקו בחבורו זה, גם מהתוספות דשבועות בד"ה בפר"ח גרס וכו' הנ"ל נראה שלא היתה כן בגירסתם מדלא כתבו שהגירסא שלנו היא הפיכה מגירסת רבינו חננאל וכן במגדל עוז שהביא הברייתא ההיא וכלשונה ולא הביא אל"ף דלי"ת מאדני, וכן בהברייתא שהובאה בירושלמי דמסכ' מגילה הנ"ל לא הוזכר אל"ף דלי"ת מאדני, וכמו כן בהברייתא שהובאה בכ"מ פה לא נאמר בה הך דאל"ף דלי"ת מאדני, נראה מזה שלא היתה כן בגירסת הראשוני'.

''' אמנם ''' נבא בס"ד ליישב דעת רבינו ז"ל, והוא דגם רבינו ז"ל אודוי אודי לה להראב"ד ז"ל דאל"ף דלי"ת מאדנ"י וכן אות יו"ד לחוד משם הוי"ה ית' אין בהן איסור למחקן, ומה שלא הזכיר רבינו ז"ל היתירן בפירוש, הסבה לזה הוא להיות בברייתא ובהגמרא גם כן לא נזכר היתירן בפירוש וכדרכו של רבינו ז"ל ברוב המקומות מחבורו זה וגם רבינו ז"ל סובר כדעת התוספות והראב"ד ז"ל דמה שהוא אותיות מהשם המפורש אין בזה מעלה נוספת ותוספת חומרא לענין איסור מחיקת השם, אלא בין אל"ף למ"ד מאלקים ובין יו"ד ק"א מהוי"ה יתברך ובין יו"ד ק"א שהיא שם בפני עצמו כולם שוים בטעמם בטעם איסור מחיקתן משום שהם שם בפני עצמן, וכמו שנראה כך גם כן מהירושלמי דמסכת' מגילה, ולא קשיא עליה דרבינו ז"ל קושית הראב"ד ז"ל ממה שסיים רבינו ז"ל וז"ל מפני שהוא מקצת שם המפורש וכו' וכדבר האמור לעיל, דנראה לענ"ד בס"ד דכוונתו של רבינו ז"ל בזה הוא לתרץ מה שלכאורה היה קשה על דבריו במה שכתב דשם יו"ד ק"א הוא שם בפני עצמו אם כן מה יענה רבינו ז"ל ביום כי יפקד הברייתא דשבועות הנ"ל דלא קא חשבה אלא שבעה שמות שאינם נמחקים וכן רבינו ז"ל בעצמו לעיל הלכה ב' לא קחשיב אלא רק שבעה שמות שאינם נמחקים, ולמה לא קחשבו שמונה דהיינו גם שם יו"ד ק"א שכתבו לשם בפני עצמו כגון בפסוק עזי וזמרת וכו' וכנ"ל, וכמו שחשבו הברייתא ורבינו ז"ל שם בכלל השבע שמות שאינם נמחקים שם אל"ף למ"ד יע"ש בהברייתא ולעיל הלכה ב', ואעפ"י שכבר חשבו לשם אלקים בתוך מספר אותן השמות שאינם נמחקים, הואיל ומצינו בקרא לשם אל"ף למ"ד בפני עצמו חשבו במנין הנ"ל הכא נמי ליחשב שם יו"ד ק"א במנין הנ"ל הואיל ומצאנוהו בקרא לשם בפני עצמו.

''' ולפיכך ''' בא רבינו ז"ל לתרץ ולחלק בין שם אל"ף למ"ד לבין שם יו"ד ק"א, והוא ששם יו"ד ק"א הוא מקצת שם המפורש וכו' וכנ"ל, ורצונו בזה דבשלמא שם אל"ף למ"ד אינו קיצור השם של שם אלקים אלא כי הוא זה שם בפני עצמו, אחד משמותיו של הקב"ה, כמו שהם יתר שמותיו של הקב"ה שכל אחד ואחד מהן הוא שם בפני עצמו, אבל לא כן בשם יו"ד ק"א אותו מצאנו פעמים הרבה באלה מקראי קדש שהוא נזכר לבדו, הנה בכל זאת שהוא תיבה בפני עצמו מכל מקום אינו שם בפני עצמו, אלא הוא רק קיצור שם המפורש שלפעמים קצרה התורה מלכתוב השם המפורש כולו, וכתבה רק הקיצור מן השם המפורש, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם וכו', ואם כן אינו שם בפני עצמו, ואם שם אדנ"י שאינו קיצור שם המפורש כי יש בו אותיות אחרות מהשם הוי"ה חוץ מאות היו"ד, והיא גם היא בסוף התיבה ובהוי"ה היא בראש התיבה, ואפילו הכי לא קחשיב ליה לא רבינו ז"ל ולא הברייתא לשם בפני עצמו, הואיל והוא גם כן שם המפורש הנה גם הוא נכלל בכלל השם יו"ד ק"א וא"ו ק"א דקחשיב ליה הברייתא ורבינו ז"ל וכמבואר בכסף משנה לעיל הלכה ב' לפי חד גירסא, מכל שכן דשם יו"ד ק"א שהיא רק קיצורו של שם המפורש, אף לפי הגירסא אחרת שהביא בכסף משנה לעיל הלכה ב' דאדנ"י והוי"ה נחשבים לב' שמות, הא מיהא יו"ד ק"א שהוא קיצורו של שם המפורש גופא שאינו נחשב לשם בפני עצמו, אלא הרי הוא דבר שהיה בכלל שם המפורש שכבר חשבוהו הברייתא ורבינו ז"ל, ולפיכך לא קחשבו שמונה שמות שאינם נמחקים.

''' וראיתי ''' שוב להפרי חדש א"ח בקונטריסו להלכות הללו שרוצה לשלוח יד ולהגיה בדברי רבינו ז"ל ולהוסיף תיבת ועוד דהיינו שצריך להיות ועוד מפני שהוא מקצת שם המפורש וכו' יע"ש בפר"ח, והנה לא בלבד שעדיין לא הועלה ארוכה לדברי רבינו ז"ל מהשגתו של הראב"ד ז"ל אלא אדרבא נתחזקה השגתו ותוסיף תת כחה, גם הנה לפי דרכו של הפר"ח הנ"ל לא היה צריך להגיה ולהוסיף בדברי רבינו ז"ל תיבה שלימה של ועוד, אלא היה די במה שהיה מגיה ומוסיף אות אחת, דהיינו אות וא"ו בראש תיבת מפני ושצריך להיות ומפני, שפירושו הוא גם כן ועוד מפני וכו' אבל באמת הדבר קשה מאד להגיה בספרי רבינו ז"ל מדעתינו אפילו אות אחת, והעיקר נראה לענ"ד בס"ד כמו שכתבתי.