עריכת הדף "מראי מקומות/בראשית/כט" (פסקה)

==פסוק ז==
===וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ===
'''ביאור מה שדיבר עמם בלשון ציווי.''' זו לשון הרש"ש (חידושי הרש"ש בסוף ספר 'נתיבות עולם' לרצ"ה קצנלנבוגן, וילנא תרי"ט, אות יד): נ"ז א' '''בדרך''' מאמר המוסגר, בארתי הא דאיתא בפ' ויצא, ויאמר הן עוד היום גדול גו' השקו הצאן ולכו רעו, דלכאורה לפי דרך־ארץ והמוסר היה לו לשאלם מדוע אתם רובצים ואינכם משקים הצאן וכו' ולא לאמר להם בדרך החלטה וצווי: השקו, ולכו. אבל נראה דמאמר הקודם והנה רחל בתו באה עם הצאן, איננו מדברי הרועים אלא שהוא ספור הכתוב (והוא כמו מאמר מוסגר) שבעודם מדברים עמו והנה רחל כו', ולכן רצה יעקב שילכו מזה בכדי שישאר הוא לבדו לדבר עמה, וביותר למאי דאיתא במדרש שכאשר נשק לה ראה שהרועים מלחשים אלו לאלו כו' ע"ש. ואף את"ל שמאמר והנה רחל גו' גם הוא מדברי הרועים כפירש"י וכ"ה במדרש, נוכל ג"כ לפרש דברי יעקב במאמר 'הן עוד' על כוונה זו וכו'. עכ"ל. עיי"ש מה שביאר לפ"ז גם כן האמור ברות {{ממ|[[תנ"ך/רות/ב#ז|ב' ז']]}}.