עריכת הדף "מזרחי/שמות/ו" (פסקה)

== ג ==

'''וארא אל האבות באל שדי הבטחתים הבטחות ובכלן אמרתי להם אני אל שדי. ''' יש מפרשים שכונת הרב במה שאמר אל האבות במקום אל אברהם יצחק ואל יעקב הוא מפני שלא יתחייב לקיים לאלה הבטחת אברהם יצחק ויעקב רק מצד היותם אבותיהם וא"כ היה ראוי לומר וארא אל אבותיהם כמנהג הכתוב בכל מקו' שירצה לחייב לבנים מה שחייב לאבות שהרי כשרצה להנהיג הבנים במדות אבותיהם אמר הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם ולא הספיק לו לומר הביטו אל אברהם ואל שרה מפני שלא חייב להם להתנהג במדותיהם רק מצד היותם אבותיהם כי טבע המקור להמצ' במה שחוצב ממנו ולכן אחר זה הביעו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכאשר התאוננו אבותינו על שפקד עליהם עונות הראשונים אמרו אבותינו חטאו ואינם עוד ואנחנו עונותיהם סבלנו מפני שלא סבלו עונות הראשונים אלא מצד היותם אבותיהם ולכן היה ראוי לומר פה וארא אל אבותיהם באל שדי אלא שהכתוב תפש השעות תמורת האבות ואינו נכון בעיני שא"כ היה לו לומר אל אבותיהם מאחר שקיים הבטחות אברהם יצחק ויעקב לאלו אינו רק מצד היותם אבותיהם לא אל האבות ועוד שלא היה לו לומר אל האבות עלמלת וארא אלא על מאמר אל אברהם אל יצתק ואל יעקב ועוד שמאמר הבטחתים הבטחות הוא פירוש של וארא והיה ראוי לפרש תחלה מלת וארא שהוא דבור בפני עצמו ואחר כך אל אברהם יצחק ויעקב אל האבות שהוא דבור בפני עצמו לכן הנכון אצלי הוא שהרב רצה לקצר הלשון ואמר במקום וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וארא אל האבות וכונתו בזה אינו רק לפרש מלת וארא שהיא במקום ואבטיח מפני שכונת הרב בזה לפי פשוטו של מקרא אינו רק להודיע למשה ששליחותו זאת לא היתה בחנם אלא כדי לקיים הבטחותיו לאבות לא שיודיע אופן נבואת האבות כפי המדרש עד שיהיה פירוש וארא כמשמעו רק הוא כאילו אמר וארא בהבטחות האבות באל שדי וכיוצא בזה כתב רש"י בפרשת יתרו את כל אשר עשה להם במקום את כל אשר עשה למשה ולישראל עמו שלא להאריך: 

'''לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי יי'. ''' מה שאמר לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי אינה קושיא אלא תשובה על קושית והלא הודיעם שכך שמו שנאמר אני יי' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואיך אמר פה ושמי יי' לא נודעתי להם והשיב ואמר לא הודעתי אין כתיב כאן עד שיקשה עליך זה אלא לא נודעתי שפירושו לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שהיא עצמותי כי מלת נודעתי מורה על הכר' עצמותו ומפני שמלת ושמי יי' מורה שהוא הפעול ולא עצמותו ויפלו בזה שתי קושיות קושיית הרי הודיע' שכן שמו וקושיי' הפסוק קצתו מקצתו כי מאמרו לא נודעתי מורה שעצמותו הוא הפעול ומאמרו ושמי יי' מורה שהפעול הוא שמו לפיכך הוצרך להוסיף בי"ת במלת ושמי כאילו אמר ובשמי יי' לא נודעתי להם והוא הבי"ת שבמלת במדת אמתות שלי שבזה נוצל מקושי' הפסוק קצתו מקצתו ומפני שקושיית הרי הודיע' שכך שמו עדיין במקומה עומדת שהרי ממאמר ובשמי יי' לא נודעתי להם גם כן משמע שלא הודיע' שכך שמו הוצרך לומר במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי יי' שמד' האמתות שלי שעליה נקרא שמי יי' היא עצמותו ממש כאילו אמר לא נכרתי להם בעצמותי ובזה הותרה גם קושיית הרי הודיע' שכך שמו והוצרך להאריך ולומר שעליה נקרא שמי יי' ולא אמר במדת אמתות שלי שהוא שמי יי' מפני שאין מדת אמתותו השם של יי' ששם יי' אינו אלא כשאר שמו' העצם המורים על העצמים לא שהשמות ההם הם העצמים לכן הוצרך לומר במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי יי'. וי"מ לא הודעתי אין כתיב כאן בלשון קושיא כלומר כיון דכתיב ושמי יי' שהוא מורה על הפעול לא היה לו לומר לא נודעתי אלא לא הודעתי ומאחר שכתב לא נודעתי על כרחנו להוסיף בי"ת במלת ושמי יי' כאילו אמר ובשמי יי' לא נודעתי להם ואין זה נכון מכמה טעמי חדא דמשמע מהא דאי הוה כתיב לא הודעתי לא הוה קושיא ולא מידי ואין זה אמת דהא אכתי איכא לאקשויי והלא הודיע' שכך שמו ועוד דאפי' בתוספת בי"ת איכא לאקשויי והלא הודיעם שכך שמו משום דממאמר ובשמי יי' נמי משמע שלא הודיעם שכך שמו ועוד אם הקושיא היתה משום דגבי ושמי יי' לא שייך לומר לא נודעתי אלא לא הודעתי היה די להוסיף בי"ת במלת ושמי יי' לא שיפר' נודעתי נכרתי ולא שיאריך לומר במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי יי: 

'''נאמן לאמת דברי. ''' הוצרך לומר זה כדי להודיע הנפוקותא שיש בין ההבטחות עם אל שדי ובין ההבטחות עם שם יי דבשלמא לפי המדרש שפירשו הפרשה הזאת שהיא תוכחה על מה שהקשה לדבר ולומר למה הרעות הוצרך להודיע ההפרש שבין נבואת האבות לנבואתו שנבואת האבות היתה באל שדי ונבואתו בשם יי' ואפילו הכי לא שאלו והוא שאל אבל לפי פשוטו שהפרשה הזאת היא תשובה על למה זה שלחתני שאמר שהשליחות הזאת היתה כדי לקיים הבטחת האבות מאי נפקא מינה אם היתה באל שדי או בשם יי' לפיכך הוצרך לומר שההבטחה עם שם יי' מתקיימת בלתי שום תנאי בין חטאו בין לא חטאו וההבטחה עם שם אל שדי אינה מתקיימת רק בתנאי שלא יחטאו ויהיה פי' הפרשה הזאת לפי זה שמפני שאני יי' נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני שלחתיך כדי לקיים דברי לאבות הראשונים ולא לחנם שלחתיך בלתי שום הכרח בשליחות שבאה תקלה על ידך כאשר חשבת ואף על פי שכל ההבטחות שהבטחתי לאבות לא היו רק באל שדי שהם בתנאי שלא יחטאו ולא בשם יי' שאני נאמן לאמת דברי אפילו אם יחטאו ואיני מחוייב לקיים אותם מפני שלא היו ההבטחות ההן בלא קיום שבועה אלא הבטחתים וגם הקימותי את בריתי אתם וההבטח' עם הברית אני מחוייב לקיימה כאילו הבטחתים בשם יי' הנאמן לאמת דברי ולכן אמרתי אני יי' נאמן לקיים דברי אע"פ שלא הבטחחים כי אם באל שדי: 

'''שהרי הבטחתים ולא קיימתי. ''' לא הבנתי כונת הרב בזה אם מפני שמלת שהרי מורה שמביא ראיה על ובשמי יי' לא נודעתי להם ודברי השם אינם צריכים ראיה ואם מפני שאין העדר קיום ההבטח' עד היום ראיה על שלא נגלה להם בשם יי' הנאמן לאמת דבריו מפני שעדיין לא הגיע זמן ההבטחה שאמר לאברה' ודור רביעי ישובו הנה שהוא סוף הת' שנה משנולד יצחק אלא עכשיו ועוד אף על פי שההבטחה עם אל שדי אינה מחייב' הקיום מכל מקום ההבטחה באל שדי עם הברית מחייבת הקיום כמו שנראה ממאמר וגם אני שמעתי שפירושו כמו שהצבתי הברית יש עלי לקיים לפי' שמעתי א"כ מאחר שההבטחה באל שדי עם הברית מחייב הקיום כמו ההבטחה בשם יי' לבדו מדוע לא קיים ההבטחה עד היום ואם ישיב מפני שעדיין לא הגי' הקץ גם אנחנו נשיב כן על מאמר שהרי הבטחתים ולא קיימתי. והרמב"ן ז"ל נתעורר על זה והשיב אע"פ שעדיין לא הגיע הקץ מכל מקום לא נודע להם בקיום הבטחתו ולא הבנתי כונתו. ומה שטען על דברי הרב במאמר לא הודעת. אין כתיב כאן אלא לא נודעתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי יי' ואמר שעם כל זה לא תקן הלשון שהיה ראוי לומר לא הודעתי או ושמי יי' לא נודע להם איננה טענה כי כבר תקן זה בתוספת אות בי"ת במלת בשמי באמרו לא נכרתי להם במדת אמתות שלי ואם דעתו לחלוק על תוספת הבי"ת מפני שאין מנהג הרב לומר לא באותיות ולא בתיבות מושכין עצמן ואחר עמן למה הסכים בתוספות הוי"ו והלא כמו שנמצאו רבים חסרים וי"ו כך נמצאו רבי' חסרים בי"ת ועוד אם כוין הרב להוסיף וי"ו על לא נודעתי להם כאילו אמר ולא נודעתי להם תקשה עליו קושיית והלא הודיעם שכך שמו: