עריכת הדף "
ישועות יעקב/אורח חיים/תלד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ג== (ג) '''יבטלנו וכו'.''' כבר הארכתי בזה לעיל בטעם דביטול מהני. כתבו התוס' דהיא מטעם הפקר והוה אינו שלו ושלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולכאור' אין זה מוכרח כ"כ דהרי התוס' בפסחים דף וי"ו ד"ה הואיל הקשו גבי הקדש נימא הואיל ואי בעי פריק לה ותירצו דא"ת היה קונה אותה דאטו לחשוב חמץ של אחרים כשלו משום דאי בעי קני לה והנה סתמו דבריהם ולא ביאר לנו הטעם דלא אמרינן הואיל ואי בעי פריק לה ואמנם הר"ן פרק כל שעה כתב משום דמחוסר ממון הוא (או משוםן דמחוסר מעשה חדשה הוא) והנה אני ביארתי הדבר דבאמת חזינן דאף הפקר לא חשיב כשלו מטעם הואיל ואי בעי קני ליה מן ההפקר אף בלי ממון וכבר הרגישו בזה ואמנם ביאור הדבר דלא חשיב הדבר שלו מטעם הואיל רק בדבר שהוא יש לו זכי' נוספת בענין זה יותר מאיש אחר כמו גבי הקדש ואי בעי מתשיל עלה איני שייך רק על הבעלים לא על איש אחר ע"כ חשוב כשלו מטעם זה אבל בדבר דכולם שוין בזכות הענין לא שייך לומר דנחשוב כשלו משום זכות דאית ליה בגווי דהרי גם האנשים האחרים יש להם זכות זה לא חשיב חמץ של אחרים כשלו משום דאי בעי קני ליה דהרי כל האנשים שבעולם יש להם זכות זה דאי בעי קני לי' וכיון דכולם שוין בזכות הזה לא חשיב כשלו וזה ברור וכן בהפקר כיון דכל אדם יכול לזכות מן ההפקר א"כ לא חשיב שלו מחמת דהוא יכול לזכות מן ההפקר ודווקא בנכרי שהוה לישראל על חמצו הקשה הר"ן נימא הואיל ואי בעי פריק לה דאינו שייך רק לענין הלווה שהחמץ שלו דהוא יכול לפדותו והדברים ברורים מאוד בכוונת לשון הר"ן. ומעתה נראה בעיני לפי דעת הר"ן דעיקר הטעם דמהני הפקר בלב משום דאינו רק להפקיע איסור חמץ ובלא"ה אינו ברשותו של אדם עיין בר"ן ואף לפי מה שיבואר לקמן דהפקר גמור הוא מ"מ דעת הרבה פוסקים דאף במוכר חמצו לעכו"ם אין ישראל יכול לקנותן מיד העכו"ם דאמרינן דלא מכר רק להפקיע ממנו איסור חמץ ועיין סי' תמ"ח בט"ז ומ"ש שם וא"כ הדר אמרינן ואי בעי קני לה וע"כ אמרינן הואיל ואי בעי קני ליה והנ"ל דכיון שאינו ידוע לו מהחמץ הזה לא שייך לומר הואיל וא"ב קני ליה דבדבר שאינו ידוע לא קני ליה חצירו עיין בתוס' ב"מ י"ה מצא בגל מ"ש בזה ועש"ע ח"מ ובזה הי' נראה בעיני טעם הגון לדעת הפוסקים דבחמץ ידוע לא מהני ביטול דאף דמילתא דפשיטא דהפקר מהני אף בידוע ואמנם בזה א"ש דאם החמץ ידוע הדר אמרינן הואיל ואי בעי קני לה ולכך לא מהני ביטול זהו הנראה בעיני טעם הפוסקים הנ"ל ובזה ישבתי לנכון הרבה קושיות שהקשו האחרונים על שיטה זו ונבאר אחת לאחת הא דהקשו מהך ברייתא דפסחים דף ז' דהי' ישוב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בביתו מבטל בלבו אחר שבת ואחר יו"ט באמת כי אין כאן תימא כ"כ ואי נימא דהך ברייתא אתיא כרבי יהודא דלא ס"ל הואיל וכיון שכן אף שבידוע שיכול לזכות בדבר מכל מקום כל כמה דלא זכה בדבר אינו שלו דאינו עובר בב"י והא דהקשה הש"ס שם על רב דס"ל הבודק צריך שיבטל משום שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלה וכי משכחת לה לבטלה אף דבי משכחת לה הוי ליה חמץ ידוע דלא מהני ביטול נראה לפע"ד ליישב ג"כ דבאמת לכאורה בפשטות הוי מצי להקשות למה לי ביטול כל עיקר ואי משום שמ ימצא גלוסקא יפה הא יכול לבערו מן העולם בשלמא לפרש"י דחס עלי' לשורפה (ביאור הדבר דלשורפה חס עליה ולבטלה אינו חס) א"כ א"ש דלכך לא קאמר וכי משכחת לה לבערה דהרי חס עליו אבל לשיטות שם דבאמת לא חיישינן שמא יחוס עליו לבערה א"כ בפשיטות הוי ליה להקשות וכי משכחת לה יבערה וצ"ל דשמא ימצא ביו"ט דלא יכול לשרוף כמו שיבואר וצריך לומר דהש"ס הי' סובר דאף לאח"ז איסור יכול לבטל אבל זאת היה סובר גם בס"ד דחשייישנן שמא ימצא לו ביו"ט דהוא אח"ז איסור ובזה יבוא על נכון דהנה זה לי זמן רב אמרתי בהך עניינא דחה דקאמר הש"ס דף מ"ו הואיל ואי בעי מתשיל עלה והקשו רבותינו בעלי תוס' מכמה מקומות דלא אמרינן בהו הואיל גבי מצה של מעשר שני ואמרתי בחידושי דהך דהואיל הוא רק גורם לממון כמו דקאמר הש"ס שם דף ה' גבי קבל עליו אחריות כיון דאילו מיגנב או מיתבד ברשות' קאי אף דבעלמא קיי"ל דורם לממון לאו כממון דמי שאני הכא דכתיב לא ימצא א"כ ה"ה בזה הך דהואיל הוא רק להחשיבו ממון גמור שלו ע"י הואיל זה לא אמרינן שוב ראיתי בסר פ"י שכתב כדברים האלה ונהניתי ולפי"ז אמינא לפי הידוע מחלוקת הפוסקים בזה במוצא החמץ מרשותו לרשות אחר אם עובר בבל יראה ופסקו כל הפסוקים דלא מהני הוצאה מרשות ישראל לרשות העכו"ם ובזה נבוא על נכון ובטרם כל ניישב מה שהקשו כולם בהא דה קשה הש"ס שם ואח"ז איסורו לא מצי מבטל והא תניא היה יושב בבהמ"ד ואמאי לה מוקי לה כריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה וקיים ברשותיה ונראה לי דהאמת לכאורה קשה מ"ט דמאן דלא סבר הואיל ואטו מי גרע מקבלת אחריות דעובר בב"י משום הואיל ואי מיגנב או מיתבד ברשותיה קאי וחשוב מצוי בידך ואמאי לא נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה ואמרתי דבר נכון דחמץ אף אם הוא ברשותו מ"מ אינו ברושתו כמו דאמר ר"א שני דברים אינן ברושתו של אדם אלא הכתוב עשאן כאילו הן ברשותו אבל לומר הואיל להיות חשוב כשלו ז"א דהרי אף אם מתשיל עלה ג"כ אינו שלו ואינו דומה לקבלת אחריות דגבי קבלת אחריות עכ"פ אי מיגנב או מיתבד בעי לשלומי ממון גמור אבל בזה אף אי מתשיל עלה ויהי חשוב כחמץ שלו מ"מ אינו חשוב ממון גמור דהרי אסור בהנאה ואין לו שום זכות בגווי' וכ"ש למ"ש לעיל סי' תל"א דהא דחשבה תורה החמץ כשלו לעבור עליו בבל יראה הוא משום דחשיב גורם לממון דיהי' מותר אחר זמן איסור ובאמת ממון גמור לא חשיב דקיי"ל אין להקדש אלא מקומו ושעתו רק דגורם חשוב וכמו דקאמר הש"ס לקמן דף כ"ט דחשוב גורם וא"כ למיחשב גורם ע"י הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכשישאל עלה ג"כ לא חשוב ממון גמור רק גורם הוי כמו גורם דגור' דאף למ"ד בגור' לממון חייב מ"מ בגורם דגורם פטור וגם דהוי כמו הרי הואיל דלא אמרינן ובזה ישבתי לנכון זה ימים רבים קושיית התוספת בפרק כל שעה דף כ"ג והרי חמץ דכתיב לא יאכל וריה"ג ס"ל דמותר בהנאה ומשני שאני התם דכתיב תלתא לך חד לחמץ של נכרי דאינו עובר וחד לנכרי שכבשתו וחד להורות שלך תהא להתיר בהנאה והקשו התוס' לכתוב לא יאכל לחזקי' ולא בעי לך ונלענ"ד דבאמת התוס' נתקשו בדבר דגבי חלה בעינן תרי קראי חד למעוטי אחרים וחד למעוטי גבוה וגבי חמץ ממעט מחד לך נכרי וגבוה ואמנם לפמ"ש הדבר נכון דבאמת בעינן בחלה קרא מיוחד למעט גבוה כדי דלא נימא הואיל ואי בעי פריק לה אמנם בחמץ לא שייך זה דהוי תרי הואיל דאף חמץ שלו אינו שלו כיון דאסור בהנאה ואינו רק גורם לממון ואמנם לרניה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה פשיטא דחשי' גורם עכ"פ משום הואיל ואי בעי פריק לה דאז יהיה החמץ שלו ממש כיון דמותר בהנאה וא"כ שפיר נוכל לומר דחד לך למעוטי גבוה ואמנם אף אי נימא כן יהיה מוכח דחמץ מותר בהנאה דאי אסור בהנאה לא היה צריך קרא מיוחד למעט גביה כיוטן דאסור בהנאה לא חשוב כשלו ואינו רק גורם דגורם או תרי הואיל דלא אמרינן אבל מה שהקשו התוס' לחזקיה למה לי למיכתב לא יאכל בצירי ואיצטריך קרא דלףך לכתוב לא יאכל ולא בעי לך זה אינו דאף אי נימא כן צריך קרא מיותר למעט גבוה ודוק היטב: '''ואף''' שהוא דרך פילפול לא נמנעתי לכותבו כי הסברות ברורים. ועתה נבוא אל הביאור דכבר כתבתי טעם הדבר דחמץ ידוע לא מהני ביטול משום דקאי ברשותו ואי ירצה יקנה לו חצירו ואמרינן הואיל ובזה א"ש מה שהקשיתי אמאי לא מוקי לה כריה"ג דס"ל חמץ מותר בהנאה ולכך אף אחר זמן איסורו מצי מבטל לה כיון דברשותו קאי ולפמ"ש הנה נכון דכבר כתבתי דעיקר הטעם דלא ס"ל לר"י הואיל אף דמידי גורם לא יצא היינו משום דאף אם יזבח בו ע"י שאלה מ"מ לא חשוב כשלו דחמץ אינו ברושתו של אדם אבל לריה"ג דס"ל מותר בהנאה א"כ כשירצה שיזכה לו חצירו הוי ממון גמור ופשיטא דאמר כן הואיל ואי בעי זכה בו וע"כ הלא מהני ביטול לחמץ ידוע ואמאי תני מבטלו בלבו הא לחמץ ידוע לא מהני ביטול א"ו דהך ברייתא לא ס"ל כריה"ג וא"ש ודוק היטב:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף