עריכת הדף "
העמק שאלה/קכב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == {{העמקש|ג}} '''ואי לא מדלקי שרגא וכו'.''' ולשון רבינו בכת"י שם ואי לא אדלוקי נר כיון דלא מיתכיל לי' ליכא שלום בביתי'. והנה כבר כתבנו שם דדעת רבינו דעיקר מצות הדלקת נר הוא משום אכילה דבל"ז לא היה קודם לקידוש שבת. ומכאן למדנו דאפי' עיקר אזהרת בעה"ב אינו אלא משום נר הנצרך לאכילה. אבל נרות שבחדרים אין בו חובה גם כן ואין לברך כלל ולא כמג"א בסי' רס"ג סקי"ג בשם המרדכי דזה שלא יכשל בהליכתו מיקרי שלום בית וצריך לברך. ובאמת מחלוקת תנאי היא בפסחים דף נ"ג ביוה"כ שחל בשבת דרשב"א א' דהכל מודים שמדליקין משום שבת וחכמים אוסרין. הרי דחכמים ס"ל דתליא באכילה. והרמב"ם פוסק כרשב"א וז"ל בה' שביתת עשור ואם חל יוה"כ להיות בשבת חייבין הכל להדליק בכ"מ. שהדלקת נ"ש חובה עכ"ל. והא דפסק כרשב"א משום דבירו' אי' דהלכה כמותו ויש להוסיף ראי' מסוגיא דשבת דכ"ה ב' מ"ט אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה ויצא א"ל אביי ויצא א"ל שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה. וכבר עמדו בתוס' להסביר דעתא דאביי. וכתבו שכסבור דלא חיישינן אם לא יאכל במקום הנר רק שיהא דלוק וא"ל רבא דבעינן שיאכל דוקא במקום הנר וחיישינן שיצא בשעת אכילה. וזה הפי' אינו מבוא' כ"כ בלשון שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה. דהאיך מדויק בזה אלא בשעת אכילה. ופשוט שאין חשש שיצא ולא יקדש ולא יאכל אלא החשש שלאחר אכילה יצא. ולזה הקשה מאי איכפת לן יצא אחר שכבר אכל. והשיב רבא שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה אפי' שלא לצורך אכילה אלא לכבוד שבת בעלמא. וממילא אפי' בלא אכילה מצוה ליהנות מאור הנר ושפיר חיישינן שיצא. וזהו דיוק לשון הרמב"ם ביוה"כ שהדלקת נר בשבת חובה: ויש להסביר יותר דיוק רבא בזה הלשון דלא כאביי. ונקדים פלוגתייהו דרבינו משולם ור"ת אם צריך לברך על נר שבת. דר"מ פסק שלא לברך. והביאו התו' שם הדקדוק מלשון חובה. אבל בטעמא דמילתא כתבו בזה"ל ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה דולקת ועומדת לא היה צריך לכבות ולחזור ולהדליק ולא להדליק אחרת. אין נראה דהא גבי כסוי הדם אם כסהו הרוח פטור מלכסות אפ"ה כשמכסה צריך לברך כו' ועוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד צריך לכבות ולחזור ולהדליק כדאמר לי' ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר עכ"ל. ולכאורה דברי האומר שלא לברך תמוה ביותר. דהא דאם היא מודלקת מבע"י א"צ לכבות הוא משום דחוי שכבר יש אור הנר והיינו כסהו הרוח ממש. ומכ"מ ודאי המקיים המצוה צריך לברך. אבל אנהרינהו לעיינין לשון הגהת מרדכי שם פ"ג וז"ל רבינו משולם לא היה מברך על הדלקת הנר משום דאמרינן בפ' התכלת כל מצוה שאין לעשייתה גמר מצוה אין מברכין עלי' ונר שבת אין גמר עשייתה אלא בשעת אכילה כדאמרינן בע"פ ור"י אומר שיש לברך ולא קשה מהתכלת דגמר מצותה הוא שרואין בה לשמש בבית ולישא כלים על השלחן עכ"ל. למדנו מזה דלסברת ר"מ נצרכנו לשני הקדמות והיינו שהביאו התו'. ושהביא בהג"מ. ובתרווייהו טעמי ביחד מסתייע שמעתתיה דידיה ז"ל. מתחילה הקדים להוכיח דלא נימא מצות הדלקת נר שבת אף על פי שא"צ לאכילה ומשום כבוד שבת לחוד אלא שמצוה ג"כ שיאכל לפני הנר כדאי' בע"פ. אבל מכ"מ אפי' בלא אכילה גם כן מצוה וכמו נר חנוכה. וא"כ היה נגמר המצוה בעת הדלקה שלא בשעת אכילה. על זה הוכיח דלא כן הוא אלא עיקר המצוה אינו אלא בשביל אכילה. והראיה מהא דלא דמי לנר חנוכה שאע"ג שדלוקה ועומדת מצוה להדליק אחרת או לכבותה ולחזור ולהדליקה. ואין אומרים דחוי במה שהנר כבר דלוקה כמו בכסוי הדם שהרי אע"ג שהנר דלוקה יש בידו להדליק עוד נר. משא"כ בכסה"ד כ"ז שהיא מכוסה המצוה נדחית וא"א לקיים כסוי אם לא שיגלה וזה א"צ לגרום מצוה משא"כ בנ"ח איזה דחוי יש במה שהנר דלוקה הרי אפשר להדליק אחרת. ממילא אם אינו רוצה להדליק אחרת מחויב לכבות ולהדליק. מעתה אם היה נ"ש מצוה כמו נ"ח היה ג"כ הדין הכי. אבל אחר שאין הדין הכי ע"כ אין בנ"ש מצוה אלא כדי שיאכל לאור הנר. וכיון שיש כבר אור הנר אין שום מצוה בנר אחר ומש"ה נדחית המצוה. נמצא מוכח שאין מצות נ"ש אלא בשביל אכילה. ומזה בא להקדמה שני' שבהג"מ. דאחר שעיקר המצוה הוא כשיאכל נמצא שאין בהדלקה גמר מצוה משו"ה א"צ לברך. והביא ראי' מהא דמסיק בגמ' פ' התכלת שאין לברך על עשית ציצית משום שאין בעשייתה ג"מ דציצית ח"ג וקסבר ר"מ דקיי"ל ציצית חובת טלית כפסק רבינו וסיעתו שפירשנו בסי' קכ"ו אות ז' דמפרשי הא דלא מיקרי בעשייתה גמר מצוה משום דאע"ג דמקיים מ"ע בשעת עשיית ציצית מכ"מ המצוה תלויה ועומדת עד שילבש הטלית שאם לא ילבש לעולם לכ"ע אין הטלית מתחייב בציצית. וזהו הכוונה כאן דציצית ח"ג שנגמר בעת שלובש ומש"ה א"צ לברך בשעת עשיית הציצית. מעתה מדמה ר"מ שפיר מצות הדלקת נר שאין בה מצוה אלא אם יאכל לפניו. נמצא שאין בהדלקת' ג"מ וא"צ לברך. מעתה ל"ק על ר"מ מהא שהביאו מירו' דיש לברך דהירו' לטעמי' דס"ל לברך לעשות ציצית ג"כ ואפי' לעשות סוכה ס"ל לברך כמש"כ התו' במנחות שם. אבל לתלמוד דילן אין לברך עפ"י שני הקדמות אלו. ור"ת חולק בתרתי היינו על שני הקדמות. חדא אפי' לא הי' מצוה אלא בשביל אכילה וכהוכחתו לזה מהא דאם הי' דלוקה ועומדת א"צ להדליק אחרת מכ"מ צריך לברך כמו בכסה"ד ולית ליה ההקדמה שני' דבזה האופן מיקרי אין בעשייתה ג"מ. והא דהתכלת מפרש כמשמעו דקיי"ל ציצית חובת גברא היא. וכמבואר שיטת ר"ת ממה שהקשה לפרש"י במנחות ד' מ' מהא דקיי"ל חובת גברא הוא כד' בה"ג. ולשיטת רבינו משול' הלכה חוב' טלית. והא דקיי"ל חו"ג היינו לענין שלא נגמר עד שילבש ומיקרי ח"ג כמו שיבואר בסי' קכ"ו. אבל ר"ת מפרש כמשמעו. ואחר שכן דומה ממש לכסוי הדם דאפי' יש לה דחוי מכ"מ אם עושה המצוה צריך לברך. וחולק עוד על הקדמה ראשונה דמוכיח שאין מצוה אלא לאכילה מהא שאם היתה דלוקה א"צ להדליק אחרת. דבאמת אינו כן דמחוייב להדליק אחרת וממילא אם אינו רוצה מחויב לכבות ולהדליק. וממילא מוכח שאין המצוה רק בשביל אכילה אלא בשביל כבוד שבת שיהא הנרות הרבה גם יותר מצורך אכילה. וממילא אפי' לא יאכל כלל. וא"כ נעשה בהדלקה גמר מצוה וחייב לברך. והביא ראי' לזה מהא דא"ל ההוא סבא ובלבד שלא יקדים. ולכאורה אינו מובן מאי ראי' דודאי גם לר"מ נהי דאם היתה דלוקה מכבר נדחה המצוה מכ"מ ודאי לכתחילה אסור לדחות המצוה כמו שאסור לגרום כסוי רוח ולבטל מצות כסוי. וצ"ל שההוכחה מהא דבעינן שיהא ניכר שעושה לכ"ש. ואי בשביל אכילה מה לי שיקדים המצוה מבע"י לשם מצות אכילת שבת. אלא ודאי גוף ההדלקה מצוה כמו נר חנוכה מש"ה מצוה שיהא ניכר שעושה לכ"ש כמו נר חנוכה דהמצוה שידליק בלילה דוקא ולא ביום בשביל הלילה זהו באור מחלוקת ר"ת עם ר"מ. ובמרדכי כ' בשם רבינו מאיר בזה"ל דהבחורים מחויבים להדליק בחדרם ולברך עליו משום דהדלקת נר בשבת חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן אבל מי שהוא אצל אשתו א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו עכ"ל. והובא בש"ע סי' רס"ג. ולכאורה אינו מובן ממ"נ אם חובה להדליק כדי שלא יכשל בעץ האיך אשתו פוטרתו בלא שמיעה וכוונה להוציא כמו כל הברכות. ולא דמי לנ"ח שהבעה"ב פוטר בלי שמיעה דשם עיקר המצוה נר איש וביתו. ובאמת המהדרין שאינם רוצים לצאת במצות הדלקה צריך לברך ג"כ מכש"כ הכא שמחויב להדליק בחדרו כדי שלא יכשל ודאי חייב לברך בפ"ע אם לא שמע הברכה וכוון לצאת. ואם אינו מחויב להדליק כלל כמשמעות לשון הר"מ א"צ להדליק בחדרו כו'. א"כ אפי' אין מדליקים בביתו האיך יברך. אלא דעת הר"מ מרוטנבורג שמצות הדלקת נר בשבת יש בה שני אופנים חדא לאכול לאור הנר כדאי' בע"פ. ולזה לא מהני מה שמדלקת אשתו עליו. ויש עוד מצוה להדליק נר לכ"ש גם בלא אכילה ובזה הוא כנ"ח. והכבוד הוא שיהא אור הנר שלא יכשל בעץ. וה"ה שמצוה להרבות האורה. וכל בעה"ב מחויב להדליק אפי' הרבה בע"ב בבית אחד וכמו נר חנוכה. ובזה האופן אשתו פוטרתו כמו בנ"ח דהמצוה איש וביתו. מעתה הדין ברור ודקדק ר"מ במש"כ משו' דהדלקת נר בשבת חובה. ר"ל הוכיח דאפי' א"צ לאכילה מחוייב להדליק בחדרו. משום דהדלקת נר בשבת חובה. והיינו דמפרש הכי תשובת רבא לאביי. דלא כמו שסבור אביי דרק לאכילה מצוה אלא אפי' בל"ז מצוה שיהא נר לכ"ש. ומבואר יותר הדיוק לפי מש"כ באות א' דלהכי אמר בשבת ולא כמו ברחיצת ידו"ר ערבית אלא לדקדק שיהא דוקא לכ"ש ואי היתה דלוקה מחויב להדליק אחרת או לכבותה ולהדליקה לכ"ש. ומזה גופא מוכח דלא לאכילה לחוד היא המצוה דא"כ אם כבר דלוקה הרי המצוה נדחית כמו בכסה"ד שהרי יאכל לאור הנר. אלא גם בלא אכילה מצוה להדליק לכ"ש מש"ה אם היא דלוקה מחויב לכבותה ולהדליקה. נמצא מזה שמחוייב להדליקה לכ"ש מוכח דמצוה גם בלא אכילה ויפה השיב רבא שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה לשם שבת דוקא. וא"כ אפי' בלא אכילה מצוה שלא יצא לחוץ אלא יהנה לנר שבת. וזהו דעת הרמב"ם ודקדק מלשון שהדלקת נר בשבת חובה דאפי' ביוה"כ מחויב בהדלקת נר. אבל רבינו שכ' רק בשביל אכילה ס"ל כרבינו משולם. ומכ"מ שפיר כתבו הפוסקים בשמו דחייב לברך על נר שבת ואע"ג דגם בהקדמה שני' ס"ל כר"מ בסי' קכ"ו. מכ"מ ס"ל כסברת הר"י שבהגה"מ הנ"ל דגם לאכילה נגמר המצוה במה שמשתמש לישא כלים על השלחן. ובשבת יוה"כ פוסק כחכמים דא"צ דהדליק. וכבר כ' הב"י בשם הכ"מ דבשבת יוה"כ אין לברך דהוי ספיקא דדינא. ודיוק הדלקת נר בשבת כתבנו באות א' שבא להוכיח דהוא קובע לשבת. ופי' הסוגי' דאביי ורבא יהא כמ"ש התו' שם. '''ומתעטף בסדינין המצויצין בציצית.''' כ"ה בכת"י ולא כדאי' לפנינו שם בסדינין המצוינין בציצית: '''קידוש היום עדיף משום דתדיר.''' כ"ה בכת"י. וע' מש"כ שם אות ט' בס"ד: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף