עריכת הדף "הון עשיר/ברכות/ו" (פסקה)

== ו ==

'''לאכול'''. לפי מ"ש התוספ' בדף מ"ב ע"ב ד"ה הסבו, לא גרסי' לאכול:

'''והוא אומר על המוגמר'''. גרסינן בש"ס {{ממ|דף מג.}} והוא אומר על המוגמר וכו', מכלל דאיכא דעדיף מיניה, ואמאי, הואיל והוא נטל ידיו תחילה באחרונה, הוא מזומן לברכה, ע"כ. משמע דוהוא, אמברך ברכת המזון, ובמוגמר דמביאין אחר ברכת המזון איירי, וכן פירשום הרמב"ם והר"ב. ויש לתמוה דמברך ברכת המזון, מאן דכר שמיה במתניתי'. ועוד קשה דא"כ הוא, דוהוא אומר על המוגמר ר"ל אמוגמר דאחר ברכת המזון, מ"ט חזר התנא להזכירו בסיפא, באמור אע"פי שאין מביאין את המוגמר וכו', אע"פי שאין מביאין אותו וכו' הל"ל. ובדוחק אפשר ליישב התמיה, באמור דכיון דמהסיבו אחד מברך לכלם, למדו שמצטרפים נמי לזמון, הוי כאלו היה מפורש במשנה דאחד מברך ברכת המזון. אבל מ"מ הקשיא במקומה עומדת.

'''ורש"י''' ז"ל פירש דוהוא, המברך על היין שלאחר המזון קאי, כמ"ש התי"ט, והדין עמו דמיניה סליק. אבל קשה דמאין יצא לו לפרש מתניתין דלא כש"ס, דבשלמא לפי' הרבינו יונה {{ממ|דף ל: מדה"ר}} בשם הגאונים דאהיסבו אחד מברך לכלן, דהיינו ברכת המוציא קאי, ובמוגמר שהביאו בתוך המזון איירי, יש לו סמך בירושלמי כמ"ש הכ"מ בפ"ז מה' ברכות. אבל פירוש רש"י ז"ל ליתא לא כהא ולא כהא. והתוספו' {{ממ|דף מג:}} כתבו ז"ל אע"פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה וכבר ברכו ברכת המזון ויש הפסק בין יין למוגמר עכ"ל. ולדידהו דאומר על המוגמר, אינו ר"ל על המוגמר דהביאו אחר המזון כפי' רש"י, אלא על המוגמר דהביאו אחר ברכת המזון, יש לישב הש"ס דידן, ולפרש מתניתין הכי, והוא שבירך על היין שלאחר המזון, אומר על המוגמר, שיביאו אחר ברכת המזון, אעפ"י שברכת המזון מפסיק ביניהם, דאיכא למימר דאין שייכות זה לזה, משום דכיון שנתנו לו רשות להתחיל בברכה מברכות אחרונות, יתנו לו רשות נמי שיטול ידיו תחילה באחרונה, כדי שיהיה הוא מזומן לברכת המזון, שהיא ברכה אחרת, מברכות אחרונות, ואז הדין נותן שיהיה הוא המברך על המוגמר הבא אחר ברכת המזון, דהיא סוף ברכות אחרונות, אע"ג דאיכא דעדיף מיניה, משום דהמתחיל במצוה אומרים לו מרוק {{ממ|עי' ירושלמי ר"ה סופ"א. ועי' תוס' חולין כט. ד"ה ומירק}}.

''' ומ"מ''' אף פירוש זה דחוק הוא בעיני וכ"ש שיש להקשות עליו מה שהקשתי לפירוש הרמב"ם, דהל"ל אע"פי שאין מביאין אותו. אבל אי לא גרסינן בש"ס, אלא והוא מכלל דאיכא דעדיף מיניה, מסייע ליה לרב דאמר רב חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו תחלה באחרונה הוא מזומן לברכה. כגירסת הרי"ף, ונראה שכן גירסת רש"י ור"י, אין להוכיח ממנה האי והוא דמתניתין אהיכא קאי, ובאיזה מוגמר איירי, דהכי פירושה והוא, מכלל דאיכא עדיף מיניה, מדאצטריך לאשמועינן דוהוא הנזכר ברישא, דבירך על כלם, יש לו רשות לברך על המוגמר הבא אחר אותה הברכה, מכלל דאיכא עדיף מיניה, דאל"כ אלא דהוא עדיף מכולם, פשיטא שיש לו רשות לברך על המוגמר {{ממ|הר"י}}, וכיון דאיכא עדיף מיניה, ואעפ"כ הוא אומר על המוגמר, מפני שכבדו אותו בברכה אחרת הקודם לו, מסייע ליה לרב, דאמר דמי שכיבדו אותו שיטול ידיו תחלה באחרונה, אין צריך שיטול רשות פעם אחרת, על ברכת המזון, שהוא תכף לנטילה, אלא הוא מזומן לברכה, אע"ג דאיכא עדיף מיניה.

''' וא"כ''' יש לישב לישנא דמתניתין הכי, והוא האחד המיוחד, הנזכר ברישא, וברישא דרישא, דמברך על כולם, מברך על המוגמר השייך אחריו, אע"ג דאיכא עדיף מיניה, בלי שיטול רשות אחר ממנו, והמוגמר השייך למברך הנזכר ברישא דרישא, והוא המברך המוציא, הוא בעת שהביאו אותו בתוך המזון, וכמ"ש הר"י בשם הגאונים. והמוגמר השייך למברך הנזכר ברישא, והוא המברך על היין שלאחר המזון, הוא בעת שהביאו אותו אחר המזון, קודם ברכת המזון כמ"ש רש"י, אע"פי שאין מביאין מסתמא את המוגמר אלא לאחר ברכת המזון, ואיכא למימר דלא סמכא דעתיה דגדול כשנתן רשות לאחד לברך המוציא, או לברך על היין שלאחר המזון, שיביאו המוגמר מיד אחריה, שיהיה עדיין כבודו של מורשה במקומו מונח, מ"מ כיון דהאידנא הביאו אותו מיד אחר הברכה, ועביד לחדא עביד נמי לאידך בלי רשותו. והרמב"ם ז"ל שפסק בפ' ז' מה' ברכות, דעל המוגמר הבא אחר ברכת המזון, מברך עליו אותו שמברך ברכת המזון. לדידיה דס"ל דשייכי אהדדי, י"ל שממשנה זו למד כן במכ"ש דסמכא דעתיה דגדול כשנתן רשות לאחד לברך ברכת המזון, שיברך על המוגמר הבא אחריו, כי כן דרכו:

'''אומר'''. בכוליה מכלתין לא קתני אמירה במקום ברכה, אלא היכא דשונה אחריו נוסח הברכה כדרכו, בלי שם ומלכות, שלא להוציא שם שמים ללא צורך, לרמוז דכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אין שמה ברכה {{ממ|דף מ:}}, והכא בלא נוסח הברכה קתני אומר, ולא קתני מברך כמו ברישא דמתניתין. משום דהברכה זו משונה מהברכות דרישא, שנתקנה על הנאת הנשמה לבד {{ממ|כדאי' דף מג: איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו וכו' הוי אומר זה הריח}}, משא"כ הם:

'''לאחר הסעודה'''. לאחר ברכת המזון, וקרי לה סעודה, משום דלא נתקנה אלא על הפת, דהוא סעדא דלבא, כדכתיב {{ממ|בראשית יח, ה}} וסעדו לבכם: