עריכת הדף "דבר אברהם/א/לט" (פסקה)

===ב===

[ב] '''והנה''' הבא"י שם תירץ לקושייתו משלוחו של בעל הממון ע"פ המבואר בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/ז/א|דף ז' ע"א]]}} בתן מנה לפלוני ותהא שדי קנויה לך דקנה מדין ערב וכמבואר בחו"מ (סי' ק"צ), וא"כ אף דלא מצו ב"ד לזכות את המעות עבור הבעלים בתורת זכייה משום דאין שליחות לנכרי עכ"ז יש כאן קנין מתורת ערבות שהרי הבעה"ב המשלחים צוו לב"ד שיהיו שלוחיהם למכור חמצם ולקבל את הכסף מן הנכרי הקינה, א"כ הוי כמי שאמרו הבע"ב להנכרי שיתן דמי האו"ג ע"פ ציוויים לב"ד, והוי כתן מנה לפלוני, ולכן סמכינן על קנין כסף מחמת סברא זו דאף דלא נקנה הכסף להמשלחים מ"מ יש כאן קנין כסף מתורת ערבות עכ"ד. ולענ"ד אין זה נכון דהנה מדין ערב אינו קונה לקצת ראשונים אלא במוציא ממון מרשותו לרשות אחר בן דעת לפי שבזכותו של זה מתחייב זה מדין ערב אבל בזורק על פיו לים שלא יצא לרשות אחר לא. ואפילו להחולקים דסברי דגם באומרת זרוק מנה לים ואתקדש אני לך מקודשת היינו רק כשזורק למקום האבוד אבל במניח על פיה על הסלע במקום שאינו אבוד אינה מקודשת לכו"ע שהרי לא הוציא על פיה ובידו לאהדוריה, כמבואר בראשונים בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/ח/ב|דף ח' ע"ב]]}} ובטור אה"ע (סי' כ"ט), ועיי' באבני מלואים {{ממ|[[אבני מילואים/אבן העזר/ל#יב|סי' ל' סקי"ב]]}}. וא"כ בנ"ד נמי אילו היו המשלחים מצווים להנכרי הקונה שיתן מתנה לב"ד לעצמם אה"נ דהוה קני מדין ערב שהרי קנו ב"ד האו"ג לעצמם ונהנו מזה והנכרי אינו יכול לחזור ולהוציא עוד מידם אתר שזכו בו. אבל באמת אין הדבר כן שהרי הנכרי אינו נותן כלל את האו"ג במתנה לב"ד שיהיה להם לעצמם וגם המשלחים לא צוו לעשות כן אלא שהנכרי נותן את הכסף רק עבור המשלחים, וכיון שאין ב"ד יכולין לזכות עבור המשלחים ממילא נמצא שלא זכה בו שום אדם, דהמשלחים לא זכו בו לפי שאין שליחות לנכרי ובעינן שלוחו של בעל הממון וב"ד נמי לא זכו דלדידהו לא יהיב כלל, וממילא נשאר הכסף ברשות הנכרי ויכול הוא לחזור וליטלו מיד ב"ד ואינו אבוד ממנו, וא"כ אין כאן דין ערב לכו"ע שהרי לא זכה בו אדם וגם לא נאבד ולא יצא מרשות הבעלים. [ושמא יש לקיים את הדברים, דאע"פ שלא קנו ב"ד את הכסף מד"ת מ"מ כיון דע"פ דד"מ מסתמא אין הקונה יכול לחזור ולתבוע הכסף מידם ודד"מ דינא ולא יתחייבו ב"ד להשיב לו ממילא הוי כמי שזכה המקבל ולא גרע מנותן למקום האבוד, ושוב יש בזה מדין ערב גם ע"פ ד"ת. ועוד יש לצדד כיון שלא בא לידם בגזילה אלא מרצון יכולין לעכבו ושוב יש בזה מדין ערב. ולפי הנ"ל יצא לן דבר חדש דאפילו אם לא יזכו ב"ד בהכסף בקנינים המועילים מד"ת נמי לא איכפת לן דמ"מ יש כאן מדין ערב. ויש להאריך בכ"ז וקצרנו]:

'''עוד''' תירץ שם הבא"י דמשו"ה זוכין ב"ד להמשלחין משום דגם הב"ד עצמם מוכרים את החמץ שלהם ובקבלת האו"ג שמקבלין מהנכרי יש זכיה גם לב"ד גופייהו על המגיע לחלקם והלכך זוכין גם להמשלחים דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, כמ"ש הקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/שמח#|סי' שמ"ח]] ו[[קצות החושן/חושן משפט/קה|סי' ק"ה]]}} לענין אין שליח לדבר עבירה, ובנימוק"י בב"מ שם במשנה דראה אותן רצין אחר המציאה מבואר להדיא כן דהיכא דאיכא מגו דזכי לנפשיה לא בעינן שלוחו של בעל הממון, עיי"ש שהאריך בזה. אבל גם ע"ז יש לדקדק כמ"ש הוא עצמו ז"ל שהגרעק"א ז"ל בדו"ח כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/יא/א|דף י"א ע"א]]}} כתב ג"כ כסברא זו אבל בנו הגרש"א ז"ל הוסיף דזהו רק בחפץ אחד ולא בשני חפצים והוכיח לה מקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/מב/א|דף מ"ב ע"א]]}} והכי מסתברא, ומה שחילק הבא"י דבנ"ד שאני שאינו ניכר איזה פרוטה מקבל עבור עצמו ואיזה עבור חברו ולכן הוי כחפץ אחד דחוק הוא. וגם בעיקר הסברא עדיין צ"ע, ועיי' בחי' רע"א לב"מ {{ממ|[[רבי עקיבא איגר/בבא מציעא/י/ב|דף י' ע"ב]]}} שנתקשה בזה מאי מהני המגו לשליחות, ומהנימוק"י יש לדחות והדברים ארוכים. ועוד דאכתי מה נעני היכא דב"ד אינם מוכרים עכשיו את החמץ שלהם ולא יזכו עתה לעצמם כלל, כמו שהעיר הוא עצמו ז"ל: