עריכת הדף "
בינה לעתים/יום טוב/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''וכן בהמת קדשים שנולד בה מום ביו"ט הואיל ולא היתה דעתו עליה מערב יו"ט אסור לשוחטה ביו"ט, לפיכך אסור להראות מומי קדשים ביו"ט גזירה שמא יתירם החכם במומן.''' ובהשגת הראב"ד ואפי' נולד בו מום מערב יו"ט אין רואין אותו לכתחילה ביו"ט עכ"ל. עיין במ"מ שכתב דלא נתבאר בדברי רבינו אם עבר ובקרו זה שנולד ביה מום מערב יו"ט מה דינו, ונחלקו המפרשים בזה, יש מתירין לשוחטו ויש אוסרין וכו', ואולם הראב"ד בהשגתו כתב להדיא דאין רואין אותו לכתחילה ביו"ט, ומשמע דאם עבר ובקרו מותר בדיעבד, ונתקשו בזה האחרונים, דהוא נגד הסוגיא דש"ס, חדא דבהדיא אמרי' בשבת פ' כירה דף מ"ו דאף לרבי שמעון הוי מוקצה דמי יימר דמזדקק ליה חכם וכו' דאין רואין מומין ביו"ט, והוכיחו כן מדפריך הגמ' שם מהא דמפירין נדרין בשבת מי יימר דמזדקק ליה חכם וכו' ומשמע דסוגיא אף למ"ד בחד מי יימר ואף אם נדחוק דלרבי יהודה דאית ליה מוקצה הוא דפריך הש"ס, כמ"ש הגאון חכם צבי בתשובותיו סימן פ"ה עיי"ש, מ"מ אי אפשר לומר כן בדברי המ"מ שכתב דאין הכרע בדברי רבינו, הא רבינו פסק ביו"ט כר"י וגם בדברי הראב"ד לא נראה לעיל בפרק א' הלכה י"ז דמחליט להתיר מוקצה, ובתומת ישרים בהגהת הראב"ד על הרז"ה סוף דבריו לפסוק למעשה כהרי"ף ביו"ט לאסור מוקצה עיי"ש, ולר"י ודאי אפי' בחד מי יימר הוי מוקצה כמו שנים ועוד קשה דא"כ מה בין נולד מומו מערב יו"ט לנולד הוא ומומו ביו"ט דאמרינן ושוין שזהו מן המוכן, כיון דגם בזה אסיקנא דאין מבקרין אותו לכתחילה, ובדיעבד אף בנולד ביה מום מערב יו"ט מותר אף דאיתקצאי לבין השמשות, ומכ"ש לנולד הוא ומומו ביו"ט דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת וא"כ מאי קמ"ל לנולד ביו"ט הוא ומומו עמו. ''' ובאמת''' בזו שפיר י"ל החילוק של הגאון חכם צבי הנ"ל דבנולד ביה מום קבוע מערב יו"ט, לא די שאין מבקרין אותו ביו"ט אף גם אם עבר והתירו החכם מ"מ לכתחילה אין שוחטין אותו ביו"ט, ואם עבר ושחטו הרי זה מותר, אמנם הגאון ח"צ הנ"ל עשה הבדל בביקור והתרתו אבל אם התיר החכם, דעתו לשיטת הנך פוסקים דשוחטין אותו לכתחילה, וזו ודאי לא יתכן עליו כלל לישנא דאינו מן המוכן, דמה ענין מוכן להתרת חכם, אבל לפי מה שכתבתי יתכן ביותר כיון דאף בהתרת חכם יש איסור שחיטה לכתחילה מקרי שפיר אינו מן המוכן, ובנולד הוא ומומו ביו"ט אין מבקרין אותו לכתחילה, אבל אם בקרו מבוקר ומותר לשוחטו ביו"ט לכתחילה, והא דלא מפרש הנך תלתא בבא דנקוט בברייתא דאדא בר אוכמי כי האי גוונא, במום קבוע מערב יו"ט אין שוחטין אותו ביו"ט לכתחלה ובמום עובר מערב יו"ט אם שחט אסור משום מוקצה, והנולד הוא ומומו ביו"ט אם בקרו שוחטין אותו לכתחלה, ולא היה צ"ל דאדא בר אוכמי משבש ותני, זה אינו דא"כ לא היה ליה לומר כיצד נולד מום מערב יו"ט אין מבקרין אותו ביו"ט, דהא אף בנולד הוא ומומו עמו ביו"ט אין מבקרין אותו לכתחלה, רק דהיה ליה לומר אין שוחטין אותו ביו"ט, דבנולד הוא ומומו עמו ביו"ט מותר לשחטו ביו"ט. ''' אמנם''' הא קשיא, בגמרא דייקינן מהך דנולד הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן דאין מוקצה לחצי שבת, הא אפי' היכא דהיה בו מום מערב יו"ט דאיתקצאי לבין השמשות אמרינן דמותר בדיעבד, ומכ"ש בנולד [ב]מומו ביו"ט דלא יהיה מוקצה לחצי שבת חמור ממוקצה בין השמשות, וההבדל שכתבנו למעלה בין תחילה ודיעבד, זהו אין ענין לאיסור מוקצה, דודאי אי שייך ביה איסור מוקצה אף בדיעבד אסור, ולענין דנראה כדן דין או מתקן בזו יש לחלק כמ"ש לעיל, אבל לענין מוקצה ודאי דאפי' דיעבד אם שחטו אסור, וא"כ אי ס"ד אפי' במוקצה לבין השמשות מותר בדיעבד, ש"מ דלית ביה איסור מוקצה ומכ"ש למוקצה לחצי שבת, ואזלי כל דברי הפלפול בגמרא. ''' ובאמת''' קושיא זו קשה ג"כ ברש"י לכאורה דלא ס"ל במשנה טעם לאסור משום מוקצה רק משום דנראה כמתקן ודן דין, וצ"ל דס"ל דבעי שלשה מי יימר, והא דפריך הגמרא בשבת לר"ש אהך דבכור משום מוקצה ולא משני דטעמא הוא משום מתקן, יש לומר דבשלמא אם אף גם מוקצה שייך אף דלא שייך רק בדליכא מום מערב יו"ט, א"כ יתכן שפיר לישנא דמוכן במשנה דהוא הלשון המיוחד לאיסור מוקצה ואגב כולל הכל ביחד לומר דאינו מן המוכן משא"כ אי איסור מוקצה לא שייך כלל בבכור רק מטעם דנראה כדן דין, לא הוי ליה למימר דאינו מן המוכן, ועוד י"ל דס"ל לרש"י דמשום הך טעמא דנראה כמתקן, לא היו החכמים אוסרים בדיעבד, רק הואיל בנולד מום ביו"ט אסור משום מוקצה, ראו חכמים לאסור הכל בחד גוונא משום לא פלוג, אף דלא שייך ביה מוקצה לר"ש רק משום מתקן, ובזו דברי רש"י עולים כהוגן ואינם סותרים שמעתתא דשבת, [ועיין להלן הלכה ח"י בביאור דברי רש"י הנ"ל באופן אחר]. ''' אך''' קשה דלפ"ז בנולד מום מערב יו"ט ליכא מוקצה לר' שמעון כמ"ש רש"י להדיא, א"כ הא דפריך על ושווים שאם נולד הוא ומומו ביו"ט וכו' הא יש מוקצה לחצי שבת, למאן פריך אי לר"ש הא לית ליה איסור מוקצה בחד מי יימר, ואי לר"י ס"ל רואין מומין ביו"ט לכתחלה וא"כ ליכא כאן מי יימר כנ"ל, וצ"ל לשיטת רש"י דס"ל להגמרא דהך ושוים וכו' לכו"ע איתמר לכל התנאים ואין כאן מחלוקת כלל, ובפרט בברייתא דשנויי רבי, ואלו לעיל אסקינן דרבי נסיב לה אליבא דתנאי וביו"ט ס"ל כר"י באיסור מוקצה, ולפ"ז לדידן דקי"ל כר"י במוקצה, ובמומין כר"ש דאין רואין מומין ביו"ט שפיר פריך האיך קתני שאם נולד הוא ומומו עמו שזהו מן המוכן הא יש מוקצה לחצי שבת, ולפ"ז גם בהך דראב"ד יש לתרץ כן. ''' אך''' לפ"ז אין מקום בדברי הרמב"ם, דהוא ס"ל במוקצה ביו"ט כר"י, וממה שכתבתי מוכח דלמאן דאית ליה מוקצה אמרינן בחד מי יימר אסור אפי' בדיעבד, וא"כ פשיטא דדיעבד אסור, ועוד קשה הא אמרינן בגמרא להדיא מתניתין נמי דייקא דקתני ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר וכו' ומזה מוכח דאף בנולד מום קבוע מערב יו"ט דאסור ועי' בפרי חדש לאו"ח שהקשה ג"כ זאת. ונ"ל ליישב לפמ"ש רש"י ד"ה קמ"ל דאם נולד מום עובר מערב יו"ט וביו"ט קבוע דלא ישחוט לר"י משום דעבר ואסקיה משמע דלולי קנס אינו מוקצה לר"י, וצ"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל דלא הוי מוקצה לר"י כיון דיש בו מום עובר יושב ומצפה מתי יפול בו מום קבוע, דשכיח ומצוי דלאחר מום עובר שיהיה קבוע, ולא אקציה דעתו מיניה אפי' לר"י, וקשה הא בסוגיא בשבת אמרינן אפי' הוי ביה מום מי יימר דהוי מום קבוע. ''' ונראה''' דודאי הך מי יימר לחוד דמזדקק ליה חכם משווי ליה לאיסור מוקצה, רק כיון דקי"ל אין מוקצה לחצי שבת ועיקר מוקצה הוא דמקציה מדעתו בין השמשות, ובכור אינו מוקצה בין השמשות דלא אמרינן מי יימר דמזדקק ליה חכם דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות, והך דאין רואין הוא רק שבות, ואפשר דהוי מצוה משום שמחת יו"ט וגם להתיר מום שלא יכשלו, א"כ לא אקציה לביה"ש כלל, דכל עצמו של מי יימר דמזדקק ליה חכם, הוא הואיל ואין רואין מומין ביו"ט, ולכך קאמר הגמרא מי יימר דהו"ל מום, ואת"ל דהוי ביה מום מי יימר דהוי קבוע, ואף דבזה אינו מסיח מדעתו כלל אפי' לר"י, מ"מ זה ודאי אינו מעלה בדעתו דכיון דעד בין השמשות לא הוי ביה קבוע, דברגע ביה"ש יפול בו קבוע, דזהו רחוק בדעת, רק דמעלה בדעתו או בלילה או ביום שלאחריו יפול בו מום, וכיון דשכיח ומצוי כנגמרה בידי אדם [דמי], ולא אמרינן מגו דאיתקצי ביה"ש אפי' לר"י, רק על כן מסיח דעתו, מי יימר דמזדקק ליה חכם, דביו"ט גמור אין רואין מומין, וא"כ בממ"נ מסיח דעתו, ביה"ש לא יפול בו מום קבוע, וביו"ט אין רואין מומין, משא"כ לר"י יכול החכם לראות ביו"ט ולכך לא איתקצאי לר"י. ''' ומעתה''' דברי רש"י נכונים דס"ל לרש"י במום קבוע מערב יו"ט לא הוי מוקצה, דלא מוקצה לבין השמשות כיון דהוא רק שבות ולא גזרו ביה"ש, ואין מוקצה לחצי שבת, אבל מודה רש"י דמשום מי יימר דמזדקק ליה חכם לחודיה הוי מוקצה אפי' לר"ש, וא"כ קושית הגמרא מהך דמפירין נדרים וכו' ואין נשאלין לנדרים וכו' אתי שפיר, דבזה לא שני ביה"ש לשבת דתמיד לא מזדקק ליה הבעל והחכם כמ"ש התוס' שם ולק"מ קושית התוס' כלל ודו"ק. ''' ומעתה''' גם מה שהקשיתי לעיל על הראב"ד ורש"י מהך דבא להוכיח דאם נולד במומו דהוי מן המוכן דאין מוקצה לחצי שבת, ניחא, ולק"מ דעד כאן אמרינן דאם יש בו מום קבוע מערב יו"ט דלא הוי מוקצה לר' שמעון רק אי אמרינן כפי המסקנא דאין מוקצה לחצי שבת ולכך שרי דבין השמשות לא איתקצי דחזי ליה חכם כנ"ל משא"כ להס"ד דיש מוקצה לחצי שבת א"כ אף בהוי ביה מום קבוע מערב יו"ט יש מוקצה לחצי שבת דבהגיע יו"ט ממש מי יימר דמזדקק ליה חכם, וא"כ קושית הגמ' שפיר, דאף בנולד במומו ביו"ט יהיה מוקצה כיון דאין מבקרין אותו לכתחילה ומשני דיתבי דיינא התם ולק"מ. ''' ומעתה''' גם מתני' נמי דייקא יש לתרץ לדעת הראב"ד וסיעתו, דודאי מהך מתני' דכל שאין מומו ניכר מערב יו"ט וכו' מוכח דעל כרחך היה ביה מום עובר, דאל"כ לא יפלוג ר"י דאית ליה מוקצה כמ"ש רש"י, אבל בהיה ביה מום עובר וביו"ט מום קבוע, בזו שפיר י"ל דאיירי המשנה, ועלה קאי דאינו מן המוכן ולא קשה מידי, וצ"ל דבזו לא הוי לר"י מוקצה כמ"ש לרש"י והוא קושית מהרש"א עיי"ש, ועיין בהרמב"ם בפירוש משניות שכתב ג"כ לר"י בהיה ביה מום עובר בערב יו"ט, וקבוע ביו"ט דשוחטין אותו רק דנתן טעם מחמת צער בע"ח מ"מ לדינא מודה לרש"י בשיטת ר"י ועכ"פ אין כאן הכרח במשנה דאף דהיה מום קבוע מערב יו"ט דאוסר ר"ש בדיעבד. ''' והא''' דדייק הגמ' מיניה דאין מבקרין לכתחילה בנולד במומו ביו"ט הוא כך, כיון דחזינן דבהיה ביה מום עובר בערב יו"ט ונולד ביו"ט מום קבוע דהוי מוקצה משום מי יימר דמזדקק ליה חכם כנ"ל וא"כ מאיזה טעם יהיה החכם רואה בתחילה בנולד במומו ביו"ט, ומאי שנא הך דנראה כדן דין מהך, דבשלמא אם היה מום עובר בערב יו"ט ונולד ביו"ט [קבוע] רואין, י"ל דלכך בנולד במומו ביו"ט רואין דלא היה אפשר להראותו מערב יו"ט והתירו חז"ל, משא"כ בהיה ביה מום מערב יו"ט דאפשר להראותו לחכם מערב יו"ט לא התירו חז"ל הראיה ביו"ט כדן הדין, וכן בנולד בו מום קבוע ביו"ט ולא היה בו מום כלל מערב יו"ט, ג"כ אתי שפיר דהוי מוקצה, דאינו יושב ומצפה שיפול בו מום, אבל אי אמרינן בנולד ביה מום עובר בערב יו"ט, וקבוע ביו"ט, דג"כ אין רואין, וזה אי אפשר להראות מערב יו"ט, ומוקצה ג"כ ליכא, כמ"ש דבהיה ביה מום עובר לא מסיח דעתו ממנו ממום קבוע אפי' לר"י, ואם כן ה"ה בנולד ביו"ט במומו דאין רואין דמאי שנא ומוכח דאין מבקרין אותו לכתחילה, ודברי הגמ' ברורים ולא קשה קושית מהרש"א, דבאמת הוכחת הגמרא רק על היה בו מום עובר מערב יו"ט וקבוע ביו"ט, ומ"מ הוכחת הגמרא שפיר ודו"ק. ''' ודרך''' היותר קצר נ"ל, והוא דודאי גם הראב"ד מודה דפשטא דגמרא דר"ש אוסר אפי' בהיה בו מום קבוע מערב יו"ט בדיעבד, רק י"ל במאי דאמרינן שם בגמרא מה הוי עלה, ואמר ר' יוסף ת"ש דאמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי וכו' דר"ש בשיטת רבי מאיר אמרו דאוסר המראה מום למומחה לאחר שחיטה, ודחי ליה אביי דבקנסא פליגי ר"מ ור"י, ואמר רב נחמן [בר יצחק] מתניתין נמי דייקא דטעמא משום קנסא וכו' א"כ לפ"ז לכאורה היה כל דברי התנאים והקדמונים בתוהו, דאמרו ר"ש ור"מ בחד שיטתא קיימא דהא למסקנא טעמא דר"מ משום קנסא, לזאת ס"ל להראב"ד דודאי יתד שלא תמוט דר"מ ור"ש בחד שיטתא קיימא, רק דבעי למפשט דהלכה כר"ש משום דס"ל דטעמא דר"מ משום גזירת הסימנים הנשתנים לאחר שחיטה, וכן טעמא דר"ש משום גזירה דנולד בו מום קבוע מחדש ביו"ט, דודאי הוא מוקצה כמ"ש המג"א דגזרו הא אטו הא, וא"כ הלכה כר"מ בגזירותיו, ועיין בהרא"ש והרמב"ם, ואף כר"ש להלכה, ודחי ליה אביי דטעמא דר"מ משום קנסא, וכן טעמא דר"ש משום קנסא, הואיל וראה בו מום דהוי כדן דין קנסוהו, א"כ אין כאן הלכה כר"ש, ולפ"ז ברואין מומין לכתחילה פסקינן כר"ש, כמ"ש הרי"ף והרא"ש דילפינן מהך עובדא דר' אמי דלא חזי בוכרא ביו"ט, אבל בדיעבד כיון דר"ש ור"מ בחדא שיטתא קיימא לקנוסיי ולא קיימ"ל כר"מ בקנסותיו, אף כר"ש לית הילכתא כוותיה ומותר בדיעבד, זולת בנולד ביה מום קבוע ביו"ט דהוי מוקצה גמור, וזהו לענ"ד ברור בדברי הראב"ד. ''' אך''' לפ"ז הרמב"ם דפסק בפרק ג' מהל' בכורות אף במראה מום לאחר שחיטה כר"מ וכדעת הרא"ש הנ"ל א"כ אף כאן דעתו מבואר דאסור בדיעבד כר"ש וכר"מ וק"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף