עריכת הדף "ביאור הגר"א/אורח חיים/תרמה" (פסקה)

== ג ==

'''ס"ג בריית כו' נחלקה כו'.''' כן פי' הרי"ף והרמב"ם מ"ש נחלקה התיומת וברוב העלין כמ"ש הרא"ש והג"ה והירושלמי שם מסייע להם ר' מלוך בשם ריב"ל נחלק המתאים כמו שנפרצו העלין אלמא דבכל העלין מיירי וברוב כמו נפרצו וז"ש בה"ג והביאו הרא"ש בעי ר"פ נחלקו התיומת ההוא גבא דהוצא כו' ההוא דמתאים כו' אי כנפרצו עליו דמי או כו' וכ"כ הרי"ף ה"ה כאילו נפרצו העלין ופסול והוא לשון הירושלמי וכן מ' בגמ' מדקבעינהו אחר נפרצו ונפרדו וכמו נפרצו ברוב ה"ה נחלקו שפיסולן משום נפרצו כנ"ל וכמ"ש הרשב"א שכל הפסולין בעלין הוא ברובן דדייני' כאילו נפרצו וכמ"ש בערבה נפרצה כו' ושנשרו מקצת עליה כשרה וה"ה לכל הד' מינים שכולן שוו בפסולן אלא שמוסיף בכ"א שאין לו ענין בחבירו כגון באתרוג חזזית וכן בכולם ונקיט נשירת מקצת העלין בערבה לפי שהוא שכיח בה יותר וכן כמושה דתני בה ובברייתא תני בכל הד' מינים:

'''היו עליו כו'.''' זה פי' הרמב"ם מש"ש האי לוליבא דסליק בחד הוצא כו':

'''או שכל כו'.''' זהו פירש"י על מימרא כנ"ל:

'''וי"מ לומר כו'.''' הוא דעת רש"י שהביאו הגהת סמ"ק ואינו ברש"י שלפנינו וז"ל סמ"ק שם נחלקה התיומת כו' פירש"י שתי עלין העליונים ששם השדרה כלה וכ' בהג"ה שם האמצעיות אע"פ שכל עלה ועלה שלם בעצמו כמו שאר עלי הלולב שכאו"א כפולה לשתים כו' לפיכך לולבין המצויין בינינו רובן פסולים שרובם אין שתי עלין האמצעיות מחוברין יחד והוא פירש"' שלפנינו וכ' ועוד פי' הקו' פי' אחר נחלקה התיומת דהיינו עלה האמצעית שדרכו להיות כפול כשאר עלין נחלק לשתים לפ"ז לולבין המצויין בינינו רובן כשרים כיון שעלה האמצעי שלם ומיהו יש מקצתן שעלה האמצעי נחלק בראשו ומ"מ יש להכשירן לפי' פי' הקו' דפי' דוקא כשנחלקה עד למטה מן העלין כדפי' בתוס' ר' יהודה עכ"ל והוא כמ"ש ברש"י שלפנינו על פי' הראשון נחלקו זה מזה כו' שלמטה מהם וע"ש ד"ה נחלקה כו'. וכ' בת"ה שאלה נחלקה התיומת רבו בו פתרונים האיך אנו נוהגים בו. תשובה דיש לנהוג כפי' אחר שברש"י כמ"ש בהגהת סמ"ק דעלה האמצעית כו' עד למטה מן העלין ובא"ז הוסיף להקל דבעי נחלק גם השדרה עד העלין שלמטה הימנה וכ' בא"ז דעל פרש"י אני סומך הלכה למעשה. וכ"ה ברש"י שלנו כפי' הראשון ונסדקה השדרה עד כו' ובהג"ה כאן לא העתיק אלא כמ"ש בהגהת סמ"ק:

'''מיהו כו'. כי יש כו'.''' הוא הרשב"א ור"ן ומ"מ שפי' ג"כ כל' הב' שברש"י והקשה הרשב"א והא אמרי' דוקא דעביד כי המניק וי"ל דהתם שנסדק מיעוטו דהיינו בראשו וכאן דנחלק רובה ועוד י"ל דאפי' מיעוטה פסול דומיא דנקטם וכי אמרי' שם בשנסדק לרחבו דשם כשר במיעוטו עד דעביד כי המניק ולפ"ז ראוי לחוש לארכו אפי' במיעוטו וטעם לפי שמתרבה הסדק בניענועו וכן חוששין בעלי הנפש וכ"כ הר"ן ולעיקר דינא תופסין דוקא שנחלקה רובו וכמ"ש הר"ן על תי' הב' ואין זה במשמע אלא שראוי לחוש ולהחמיר ומ"מ כ' כתי' הראשון ויש מי שפי' נחלקה התיומת העלה האמצעי עליון שבכולם כו' ואין פסול אלא ברוב עלה ולא במיעוטו אלא שהרשב"א והר"ן ומ"מ תופסי' לדינא כפי' הגאונים וש"ע בכל העלין כנ"ל ולכן השמיט בהג"ה דעה זו ברוב עלה לפי שלדעתם אף שתופסים לפירש"י ברוב מ"מ אין סוברין כמותו ולדעת סמ"ק וא"ז דוקא שנחלק כולו אלא שכ' דעת המחמירין לחומרא בעלמא אבל לדינא יש להחמיר כפי' הרשב"א דברובו דבכל פסול רובו ככולו והוא פשוט לדעת הרשב"א ור"ן ומ"מ ועל מקצתו אין להחמיר כלל כמ"ש הר"ן שאין זה במשמע' שפי' סדוק כהימנק על רחבו דאין דרכו ליעבד כהמניק לרחבו וכמ"ש המ"מ כנ"ל:

'''ואם אותו כו'.''' כ"כ בכל בו מ"ש האי לוליבא דסליק כו'. וכמו שפי' הרמב"ם על התיומות לפי שיטתו: