עריכת הדף "אלשיך/שמות/יד" (פסקה)

== טו ==

'''ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו'. ''' ראוי לשים לב איך יאמר מה תצעק. והוא לא היה צועק. ועוד אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו יותר היה צודק יאמר דבר אל בני ישראל ולא ייראו. ואח"כ יצוה על הנסיעה ועוד אומרו ואתם הרם כו' כי מלת ואתה מיותרת. ועוד אומרו ואני הנני מחזק כי מלת ואני מיותרת. ועוד שהרי נתחזק לבו והיחל לרדוף ועוד באומרו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו איך יכובד בהם אם ימותו כלם וכן אומר וידעו מצרים כו' כי הנה בכלל אומר ואכבדה הוא שידעו כי הוא ה' ועוד למה לא רצה ית' יקרע הים עד יכנסו ישראל במים עד חוטמם: 

'''אמנם ''' הנה כתבנו כי התחיל להתפלל משה. ואמר ה' ילחם לכם כו' אמר לו הוא יתברך מה תצעק ותתפלל. כי תורה שאין בבני זכות והם צריכין אל תפלתך ולא כן הוא כי הנה דבר אל בני ישראל דבור קל מאתך ויסעו בתוך הים טרם יבקע מרוב האמנה ובטחון וא"כ כדאי הוא זה ליעשות להם נס. ואתה הרם כו' והענין כמ"ש ז"ל בש"ר (שיר פ' כ"א) שאמר הוא ית' כי לבל יאמרו שאין כח במשה לעשות נסים כ"א במטה האלקים. על כן הרם והפרש את מטך ממך ונטה את ידך כי בידך בלבד יבקע הים: 

'''וראוי ''' לשום לב אל הראותו יתברך גדולות משה. לעשות הנס בידו בלי מטה בנס זה מבזולתו. ונבא אל הענין. והוא בהזכיר ב' מאמרי רז"ל. (א) שאמרו המצריים הבא נתחכמה למושיען של ישראל. שהוא נשבע שלא יביא מבול לעולם והוא פורע מדה כנגד מדה לכן כל הבן הילוד היאורה נשליכהו אמר הקב"ה אני לא אבוא מבול אבל המה מעצמם יבואו אל המבול שיבואו אל תוך הים. (ב) ארז"ל כי אצטגניני פרעה אמרו שעתיד לילוד בן שיושיע את ישראל והוא לוקה במים. על כן למען יומת שם היה מצוה כך ועל כן ביום שהושם משה אל שפת היאור נתבטלה הגזרה שאמרו החרטומים אל פרעה כבר מושיען במים. והנה רצה הקב"ה להורות גדולתו יתברך והוא בג' בחינות. (א) כי המה רצו להטביע את ישראל במים עתה יראו כי ישראל יהיו במים וינצלו (ב) כי הם מעצמם יבאו אל המבול ויכנסו תוך המים. (ג) כי עיקר כונתם היתה להטביע את משה שילקה במים ונהפוך יהיה כי ע"י משה בלי מטה יבקע הים ויעברו ישראל והוא בידו גם כן יטה ידו וישובו המים על מצרים לטובעם: 

'''ובזה ''' מצאנו טוב טעם אל הראותו ית' שלא ע"י המטה היה נעשה כ"א ע"י עצמו משא"כ בנסים זולת זה. אך הוא כי רצה ית' כי ידי משה שחשבו לטובעו המה יטביעו אותם. והנה הדבר הא' נוגע לישראל שינצלו במים. והב' אל משה שיהי' הוא המטביע אותם. והג' נוגע אליו ית' כי אמרו נתחכמה למושיען של ישראל. שנשבע שלא להביא מבול ועתה מבלי הביאו יתברך מבול ידונו במים כי המה יכנסו אל תוך המים: 

'''והנה ''' לבוא שלשתן אל הפועל יש ג' עכובים (א) על הראשון כי אין זכות לישראל שיבקע להם הים ושינצלו כי לא היה ראויים כאשר היה מקטרג שרו של מצרים. (ב) כי אם משה יכה במטה על הים איך יוכר שאת מי שכיוונו להטביע במים הוא הטביע אותם הלא המטה הוא העושה. (ג) איך יהיה שהם יבואו מעצמם אל המבול כי האם שוטים או חמורים הם שלא יאמרו בלבם לא יבצר כי זה נס אלהי ישראל או מקרה אם הוא נס לא יעשה לטובת המצרים ואם מקרה לא יתמיד וע"כ אמר הוא ית' כל אחד משלשתנו צריך יעשה את שלו ישראל כדי שינצלו בתוך הים והם משוללי זכות צריך יורו האמנה ובטחון ויבואו אל תוך הים טרם יבקע וזהו דבר אל בני ישראל ויסעו. והוא מאמרם ז"ל (שם פ' כ"ד) כי קפצו שבט בנימין ובאו בים ובא נחשון וסיעתו וירגמו אותם באבנים עד שיצאו ונכנסו הם וקדשו את ה'. ואתה משה תעשה את שלך וז"א ואתה הרם את מטך. ומה גם בטעם שני גירש"ין כמרים קול ואומר ואתה משה מה תעשה להורות כי מה שחשבו לטובעך אדרבה אתה תטביעם לכן מה שתעשה אתה הוא להפריש ולסלק המטה ולנטות את ידך ממש ובקעהו אתה ואין רצוני תבקעהו אתה טרם יכנסו ישראל בים כ"א שויבואו בני ישראל אחר היותם בתוך הים ביבשה שהוא אחר קדשם את ה' יבאו ביבשה וטעם שני גירשי"ן שבמלת ואתה על כי על ידו נעשים שני דברים כאחד (א) סיוע לישראל שיבאו בתוך הים ביבשה. (ב) הטביע את המצריים ע"י נטות ידו שישובו המים על מצרים. ועל הנוגע אליו יתברך אמר ואני בטעם רבי"ע. כמרים קול ואומר ואני כלו' מה אעשה אני הנה אעשה את שלי והוא כי הנוגע אלי לעשות הוא גדול מכל זה שהם מעצמם יבאו אל המים והנה זה גדול ממציאות קריעת הים כי הנה חמורים ועיירים לא היו עושים כמעשיהם ליכנס אל תוך הים. כי הלא לא נראה כדבר הגדול ההוא ליעשות הים יבשה ומי בער לא יתן אל לבו לאמר אצבע אלהים הוא ואין ספק כי ה' פעל כל זאת לא לטובת פרעה ואם יעלה על רוחו כי מקרה היה ע"י רוח הקדים הנה המקרה לא יתמיד. וקל מהרה ישוב הים כשהיה על כן אמר הוא ית' ואני אעשה את שלי כ"א לא יכנסו נמצא הכל בטל אך אני אחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם בים מה שלא חשב אנוש ובזה ואכבדה לעיני כל העולם בפרעה כו' שהוא במה שאעשה בפרעה ובכל חילו כו'. כי יאמרו כל העולם כי בדבר אשר זדו באומרם שלא יביא מבול בו נדונו והוא מאמר יתרבו פירוש המתרגם וידעו מצרים הנשארים בעיר כי אני ה' בהכבדי כו' ובזה הורה הוא ית' ענותנותו כי עד כה עשה על הנוגע לישראל שאמר פרעה ואת ישראל לא אשלח ובאחרונה עשה על הנוגע אל עצמו ית' על או' מי ה' כו' כי עתה ידעו כי אני ה'. עוד יכווין באו' כי אני ה' והוא בשום לב איך אמר פרעה לא ידעתי את ה' והלא הודיעו יוסף באו' אלהים יענה את שלום פרעה נכון הדבר מאת האלהים אך הוא כי שם אלקים ידע אך שם ה' לא ידע. ובזה יאמר כי עתה על ידי זה הנעשה בשם ה' ידעו מצרים כי אני שהוא שם אלקים כנודע ליודעי חן הוא ה' כי שם ה' כלול בו הכל כי יראו בים דין ורחמים יחד וכן הודה פרעה ואמר מי כמוך באלים הן כחות הדין ה' כי גם שם ה' פועל דין בעצם וזהו וידעו כי אני ה':