עריכת הדף "אלשיך/שמות/יג" (פסקה)

== יז ==

'''ויהי בשלח פרעה כו'. ''' ראוי לשים לב אל הערת רז"ל בשמות רבה (פ' כ'). (א) באו' ויהי מי אמר וי. (ב) או" את העם ולא אמר את ישראל כאו' אח"כ וחמשים עלו בני ישראל כו'. (ג) או' ולא נחם שאם היא גזרת הקודם הל"ל לא נחם בלא וא"ו. (ד) אומרו ויסב כו' למה יודיענו מעתה שהסיבם לים סוף שיורה כי זאת היתה הכונה שלא נחם דרך ארץ פלשתים ואח"כ הל"ל וגם אם הוא טעם שני. (ה) או' וחמשים עלו כו' למה יודיענו זה. (ו) שאם היו רכי הלבב מעותדים לשוב מצרימה בראותם מלחמה למה יצאו חמשים וגם לפי' רז"ל (שם) למה יודיענו פה צאתם א' מה' או מנ' כ"א במקום סיפור היציאה היה ראוי בפ' בא אל פרעה ופה בלתי מקושר. (ז) או' ויקח משה כו' כי אין מקומו פה כ"א למעלה בפרשת הקודמת בהזכיר הנסיעה ממצרים ולא פה שהוא אחר היותם בסוכו'. ומה גם לרז"ל (ש"ר שם) שאמרו שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה בעצמות יוסף כי חכם לב יקח מצות. וא"כ באו' וישאלו ממצרים כו'. היל"ל ומשה לקח את עצמות יוסף. (ח) או' עמו שהוא מיותר. (ט) כפל או' השבע השביע וכן או' פקוד יפקוד. (י) אומר פקוד יפקוד והיה די יאמר כי השבע השביע את בני ישראל להעלות עצמותיו מזה וגם או' לאמר: 

'''אמנם ''' הנה בתחלת ספורי המסעות אחר היותם בסכות טרם ידבר בכל הדברים שנתפרשו שם בא וסילק מלבב אנוש אשר יוכל להרהר מה שאינו כבודו ית' הלא הוא כי היה מקום יאמר איש בראות כי על ידי נסוע ישראל דרך המדבר ים סוף ולא דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא מצאום רעות רבות ויתעכבו שם ארבעים שנה במדבר הלא יתחמץ לבבו לאמר תחת מה עשה ה' ככה ולא הוליכם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ולא יעברו ימים מועטים והם בא"י. אך אין זה כ"א על א' משלש. (א) אולי האלהים עשה לבל יתפסו ישראל כגנב במחתרת כי בראות פרעה וחילו שאוחזים דרך א"י בידיהם אשר הוא קרוב משם מיד יכירו כי לא ישובו עוד ושהיחלו בו באו' דרך שלשה ימים נלך במדבר ונזבחה כי הנה טרם מהלך ג' ימים יראה כי אל נוכח היישוב פניהם ויחזרום. (ב) מחמת המצריים שהשאילום כי בראותם הולכים דרך א"י ירדפו כמרי נפש אחריהם מצרת לבם איש על כלי כספו וזהבו מחמדיהם הטובים ולא ייחלו עד יחזיקו הרבה בדרך כ"א יקומו עליהם מיד בראותם מתחילים ללכת דרך ארצם. (ג) למען הולכים דרך ים סוף לטבוע את המצריים על השליכם היאורה את ילידי העברים ואם כך היה הדבר הלא היתה תלונת ישראל על ה' חלילה באו' כי על טובה מועטת הביא עליהם רעה גדולה כי הלא טוב לנו יטבעו המצריים וגם לא יצאו ישראל ברכוש גדול ולא יתמו פגריהם במדבר ולא יתעכבו שמה מ' שנה וגם על הטעם הראשון יתלוננו באו' למה אמר דרך שלשת ימים כו' שיחשבו שנשוב שעל ידי כן הלכנו מרעה אל רעה עד מ' שנה במדבר כי הלא אין מחסור לה' להוציאם מבלי היותו משגיא לגוים שיחשבו שישובו אחר ג' ימים ע"כ בא האלהים להסיר תועה מלב החושב על ה' כדברים האלה ואמר ויהי בשלח כו'. והוא שאומר הוא ית' הנה הוי שהיה לכם בלכתכם בדרך המדבר ים סוף אינו מצדי חלילה כי אם מפרעה כי ויהי וי היה בשלח פרעה ששלחם בידו מטוב רצונו כמשז"ל (שם) שהיה מלוה אותם בדרך. שנית על שלחו את העם הוא הערב רב כי זה כלל גדול נלמד מחכמי האמת שכ"מ שנאמרעם ובענין עצמו אומר ישראל שאלו ערב רב ואלו ישראל וממה ששלח הערב רב ולא עיכבם באה על ישראל רעה גדולה כי מה שלא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא והיו נכנסים מיד לארץ ולא מתעכבים ארבעים שנה במדבר אינו מטעם שלא יתפשו כגנבים ולא מטעם שלא יתקוממו העם איש על כספו וזהבו כ"א כי אמר אלהים פן ינחם העם הוא הערב רב בראותם מלחמה לחולשת האמנתם בו יתברך היא מלחמת פלשתים כאשר עשו זה שלשים שנה לבני אפרים משא"כ אם היו יוצאים בני ישראל לבדם וגם הוי האחר הוא ששלחם פרעה בעצמו כי הנה עתה ושבו מצרימה כשב אל ארצו בלי פחד משא"כ אם לא שלחם בעצמו כי הלא כל עבד בורח מרבו ירא לשוב פן יכוהו עד בלי די על בחירתו אך בשלחו אותו אדוניו לא יירא לשוב כן בשלחם פרעה בהיות שלא סירב עד שעל אפו יצאו. או לרז"ל (ש"ר פ' כ') שאמרו שפרעה היה מלוה אותם ומראה להם חיבה יתירה לא היה פחד שישובו מצרים כי מורה תעלה על ראשם פן יעמיסו עבודה רבה מאד עליהם ויכום מכת חרב והרג ואבדן אך עתה שהוא שלחם יתנו לב לשוב ולא יראו באומרם כי גם הם לא היה בלבם רק לזבוח ולשוב אלא שמשה היה מעכבם וגם הטעם הג' שהיה כדי לטובעם בים סוף אמר הנה אדרבה עתה הוצרך הוא יתברך להסב אותם דרך המדבר ים סוף שבמזרחה של מצרים להטביעם שם שאל"כ דרך ישרה היה טובעם ביד פלשתים שבמערבה של מצרים בדרך ארץ פלשתים כי לפני הים הולכים כנודע כי שני ימים הם א' למזרחה הוא ים סוף וא' למערבה הוא ים פלשתים וז"א ויסב אלהים כו' ומה שאמרתי כי העם הם ערב רב הם המעותדים לשוב ולא ישראל הלא הוא כי הנה וחמושים בכלי זיין עלו בני ישראל ואלו היו מורך בלבם לשוב מצרימה בראותם מלחמה לא היו מזרזין עצמן בזיין אך אין ספק כי על העם היה הפחד ולא על בני ישראל ולמ"ש ז"ל כי וחמושים הוא א' מחמשה או מחמשים כו' הוא כי לא נשארו רק הבעלי אמנה כי השאר מתו בחשך יאמר לפ"ז מה שהיה פחד פן ישובו בראותם מלחמה הוא הערב רב הקטני אמנה אמנם בישראל אין פחד כי הלא א' מה' או למ"ד מנ' בלבד עלו שהם הבעלי אמנה בעצם ואותם ודאי לא ישובו בראותם מלחמה. והנה עדין היה מקום לומר שגם בני ישראל הכשרים ומזויינים יתנו לב לשוב בראותם מלחמה. כי יאמרו היש ה' אתנו ולמה מצאתנו מלחמה ויאמרו בלבם אולי עדיין לא נשלם הזמן וכמקרה בני אפרים יקרה. ומה גם כי יחושו פן הת' שנה לא נמנו מיצחק ע"כ אמר הכתוב ויקח משה כו' והוא כי לא היה פחד יהרהרו על משה לאמר אולי אינו הגואל האמתי כי נשארו ק"ץ שנה ועדיין הגואל האמתי מעותד לבא בהשתלם הד' מאות שנה כי על כן התחכם ויקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ולעד כי הוא הגואל האמתי והוא במה כי השבע השביע את בני ישראל כו' והוא כי הנה יוסף בצוותו את אחיו נאמר וישבע יוסף את אחיו לאמר פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם כו' ושם כתבנו כי השבועה היתה בשני דברים. (א) שיאמרו לבניהם מסורת פקידה כפולה כמ"ש ז"ל (שם פ' ג') כי קבלה היתה ביד ישראל מיעקב כי הגואל שיאמר פקידה כפולה הוא הגואל האמתי וזהו כי אין ספק כי מסורת מיעקב לא תהיה לנו כ"א ע"י יוסף ויתכן היה בזה וז"א וישבע יוסף את אחיו ומה היתה השבועה שני דברים. (א) לאמר פקוד יפקוד כו' שיאמרו לבניהם ל' פקידה כפולה למען ידעו מי הוא הגואל האמתי ולא יטעו. (ב) והוא והעליתם את עצמותי כו'. וע"פ דרכנו נשית לב מה היא פקידה כפולה ואחשבה שהוא מאמרנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל שהוא כי אמר הוא יתברך הנה משכון יש לישראל שאוציאם מהגלות כי הלא פמליא של מעלה הם עם ישראל ואני לא אניחם ומי שיוציא אותם יוציא את ישראל וזהו והוצאתי את צבאותי שהם של מעלה ואגבן אוציא את עמי בני ישראל גם הם וזה ירמוז באו' פקוד יפקוד כלומר במה שיפקוד את העליונים יפקוד את התחתונים: 

'''ונבא ''' אל הענין. כי לקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ולמחזיק ולמעוז על עצמו בשליחותו שאמתי הוא שהרי השביע ב' שבועות את בני ישראל השבועה (הא') היא לאמר לבניהם פקד יפקוד כו' שהוא פקידה כפולה כאשר אמר הוא בשליחותו כה אמר ה' פקוד פקדתי אתכם. (ב) והעליתם כו' וע"כ בבא ישראל להרהר אחר שליחות משה אם אמתי הוא וכבר הוא עת גאולה אם אין. יביטו אל יוסף שעמו האומר כי הבא בפקידה כפולה הוא הגואל האמתי ויודו אל האמת. וגם ארז"ל (שם כ') כי בבקש משה את ארונו של יוסף אמרה לו סרח בת אשר כי היה בקברניט של מלכים והלך ומצא ארונות רבים ולא ידע את יוסף אז אמר יוסף יוסף הנה השכינה וכנסת ישראל ופמליא של מעלה וישראל יוצאים כי הגיעה עת הגאולה אם תתגלה מוטב ואם לאו אנו פטורים מהשבועה מיד נזדעזע ארונו ונוטלו. הנה כי לולא שאמר לו כי הגיעה עת הגאולה של שכינה וישראל שהן שתי הפקידות כמדובר לא היה מתראה וממציא עצמו שיקחוהו כי נפשו בשמים יודעת מאד. ומה גם במ"ש בספר הזוהר (וישב דף קפ"ט) כי יוסף היה מרכבה ומושב אל השכינה במצרים כי לא יפלא ממנו נסיעת שכינה. וגם זה נרמז באו' פקוד יפקוד והעליתם כי בזמן הפקידה דוקא תהיה עליות עצמותיו ולא מקודם כי לא יבא אתם נמצא כי בזאת שהמציא עצמו ראיה למשה שגאולתו אמתית וזהו ויקח משה את עצמות יוסף עמו לראיה ואיך הוא הראיה הלא היא על כי יוסף הנזכר השבע השביע ב' שבועות. (א) שיאמרו פקוד יפקוד שהיא פקידה כפולה נמצא שהוא העד כי משה שאמר כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם הוא הגואל האמתי. (ב) כי השביע שבועה שניה והוא כי בעת ההיא שהיא עת שתי הפקידות של צבא של מעלה ושל ישראל אז והעליתם והנה עתה הוא נתראה ובה הוא יורה כי הגיע עת הגאולה באמת שאל"כ לא היה מתראה. והוא מ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ') שעד שאמר לו משה שהשכינה וישראל היו נוסעים לא נתראה: