עריכת הדף "אלשיך/שיר השירים/ה" (פסקה)

== ח ==

'''השבעתי אתכם כו'''' הנה דרך הע"ג כי בעתות השלום ידבקו בהבליהם ובעת רעתם יקללו באלהיהם מה שאין כן עם אלהי אברהם עבדים לאלהים חיים ומלך עולם כי בעת צרתם ידבקו אז יותר באלהיהם כענין ה' בצר פקדוך כו' כמדובר: והנה חושבים על ישראל כי בצרות גלותם ואשר יציק להם אויבם מתפרדים מאליהם ותורתם חלילה אז יקלו באהבתם אותו כדרכם וכעלילותם מה שאינו כן כמדובר ע"כ בהועדם בויכוח השיר הקדוש היה הוא ית' וישראל עמו והשרים עם אומותם כמדובר למעלה בענין המצא' השיר הקדוש הזה והנה אחר מאמר ישראל במעמדם כי אחרי שובי עדיו יתברך אם בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו בתפלה ולא ענני ולא עוד אלא שהכוני העו"ג פצעוני עם כל זה לא בעטתי חליל' אך חיבתו בקרבי משא"כ בלב עו"ג עלינו כי אדרבא עולה על רוחם כי כמוני כהם לבעוט באהבתו יתברך כאשר באה צרה עלינו וע"כ לברר וללבן הדבר נעשים ישראל כמדברים אל העו"ג הנקראי' בנות ירושלים כמדובר למעלה ואומרים להם השבעתי אתכם בנות ירושלים שתאמרו לי אם הייתם מוצאים את דודי מה תגידו לו ממה שביני לבינו כלומר האם תאמרו כי קצתי בחיי מהצרה הבאה עלי למענו אם לאו ולא יענוה כי לא ידעו מצפוני לבה ע"כ היא תשיב אמריה למו ואומרת הנה התשו' ההיא שחולת אהבה אני והוא כי דרך כל הנחלה מחמת אהבת תשוקתו שלא על המחלה יבעט בחשוקה כ"א אדרבא עוד הולך וחזק באהבתו עד בלי די כן חולת אהבה אנו הולה מאשר הכוני פצעוני למען אהבתי ומתחזק יותר באהבתו יתברך: משיבים עו"ג ואומרים מה דודך מדוד כו' לומר הלא גם לנו דוד כמוך כי כל אומה ולשון יש לו שר למעלה ומושפע על ידו ונבעוט בו בעתות בצרה ומה דודך מדוד כאשר היית היפה בנשים בזמן כשרותך עד אשר לא חטאת שאם היית מושפעת מאתו הלא גם אנו מושפעים משרינו ומה הוא ההפרש והיתרון שאולי שכל כך גדל עליך טובה אז שע"כ גם עתה תחבבו או מה דודך מדוד כעת בזמן גלותך במה חיבבך עתה שככה השבעתנו באומרך השבעתי כו' מה תגידו לו כו' שעל כל רעתך אז תעלוזי עמו הפך גויי הארץ אשר תחת שריהם שיבעטו בם בעת רעתם משיבים ישראל ואומרים דודי צח ואדום כו' לומר הנה הטוב או הפכו אשר ייטיב או ירע השר השורר על כל אומה לא מכחם הוא רק מאתו יתברך והשר הוא כצנור לקלח שפע הנרצה מאתו יתברך והראיה כי לא ייטיב וירע כאחת שום אחד מהשרים רק או טוב או רע ואין זה רק למה שהוא שליח ואין שליח עושה שתי שליחיות כאחת אך הוא יתברך יעשה שתי פעולות נגדיות כאחד כענין שקיעת המצריים והצלת ישראל רגע אחד ושתית המצרי דם וישראלי מים במכת הדם ושניהם שותים יחד בכוס אחד וההיקש בזה אין מספר וזהו דודי צח ואדום שמתייחס אל צחות הוא פעול' רחמים ומתייחס אל אודם הוא דין יהיו יחד בו יתברך הרי מזה תשובת שתי השאלות מה דודי מדוד בהיותי היפה בנשים בהשפיעי טובה לא על ריבוי הטובה או מיעוט' הדבר תלוי רק במי שהוא בעל הטוב שאליו ראוי לידבק ולא במי שהוא שליח כשר השורר על כ"א שהוא מהעו"ג. ועל השנית שאמרו מה דודך מדוד שככה השבעתנו שהוא על עתות בצרה הוא כי צרתכם על יד השר הוא צרה בעצם אך צרתנו על ידו יתברך הוא טובה בעצם כי הוא צח ואדום שזולת היותו רחום בדין עיקרו הוא הרחמים כי ע"כ יקרא צח ואדום ולא אדום וצח כי העיקר הוא הרחמים כי לא לינקם יכוין רק לנכות עין מאהבה מסותרת ושמא תאמרו מי יגיד לנו שהוא יתברך צח ואדום הלא הוא אותם שהורו זה באצבע הם התינוקות שיצאו ממצרים כמאמרם ז"ל על פסוק תחת התפוח עוררתיך שהיו יוצאות השדה הנשי' המעוברות ויולדות שם והיתה הארץ נבקעת והיה הוא יתברך ממציא לכ"א ואחד שני עוקצים אחד מוצלין ממנו חלב ואחד דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע כו' והיה כל תינוק רואה תמונת בחור צח ואדום עומד לפניו כאומן את היונק והם הכירו את הקב"ה תחלה על הים שהיו מראים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו שהיו מכירים אותו מאז היה אומן אותם שראוהו צח ואדום כמאז ככתוב אצלנו במקומו כי ראו בים דין ורחמים יחד שהוא צח ואדום מעין מה שנראה אליהם שהיו בצער מחילות והיו מתרחמים בדבש וחלב עם שלא יבצר שהיה נדמה לפניהם תמונת צח ואדום מעין המאורע וז"א פה היותו צח ואדום נעיד עדים והם אותם שהיו מראים באצבע הם אותה הרכבה כצמח השדה והוא מאמרם ז"ל שהיו גדילים שם והיו באים בגדלם רבבות מהם עדרים עדרים וכל אחד מכיר אביו ואמו הה"ד רבבה כצמח השדה נתתיך כו' וזהו דגול מרבבה והורא' באצבע תקרא דיגול כמאמרם ז"ל על ודגלו עלי אהבה מלך מי שמראה ונותן באצבע בפניו מתחייב מותה והקב"ה תינוק נותן אצבעו על ההזכרה ואינו נזוק הה"ד ודגלו עלי אהבה הרי שפירשו אומרו ודגלו על הוראה באצבע כך אומר דגול מרבבה הוא אשר היה דגול ומוראה מהרבבה באצבע ובמה שכתבנו יצדק היות פסוק צח ואדום קודם לאומרו ראשו כתם פז כו' עם היות הראש למעלה מהפנים שבהם הצחות והאודם והוא משבח מלמעלה למטה: או יאמר הלא תמהתם מה דודי מדוד שעם שצרות גדולי' באות עלי למענו לא זזתי מחבבו אל תתמהו כי הלא כל אודם רוגזו לבניות וטובה היא לי כי הנה הוא צח ואדום כי גם עתה שמייסרני העיקר הוא צחות ולובן ורחמים והאודם הוא הטפל וזהו צח ואדום ולא אדום וצח והוא כאיש שגופו ופניו לבנים ומעט אודם בכל צד מפניו שהאודם הוא תוספות מועט על העיקר הכולל שהוא הלובן כן תדמה את דודה ביופי הזה לומר גם שתראו פני הראות אודם בו דעו כי הוא צח בעצם ואדום מתוך הצחות למראה ולא עיקרו והוא כי ברגע שהוא באפו חיים ברצונו כי מדכאנו לטובתינו להכשירנו וללבון אשמותנו לזכותנו לחיי העה"ב והראיה מה שהי' דגול מרבבה כמפורש בקודם וע"כ הקדים ענין היותו יתברך צח ואדום שהוא על מראה הפנים קודם לראשו כתם פז שהוא למעלה מהפנים למה שעיקר תשובת ישראל על סובלם הייסורין בחבה עם קונם: