עריכת הדף "אלשיך/בראשית/כט" (פסקה)

== ו ==

'''ויאמרו שלום כו'. ''' הנה בשבע בנות יתרו ארז"ל {{ממ|ש"ר פ"א}} שבקשו רועים לאונסן לולי משה שהושיען והיה שם הטעם על העדר שלום ליתרו שנדוהו אנשי עירו על כפרו בע"ג. ובזה ירצה כי אמרו אלה לו שלום והראיה כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי אם לא היה שלום לו לא היתה בוטחת בתו. ומה גם יחידית לצאת על משכנות הרועים. ואפשר שקצת חשדם שהיו מתעכבים לראות בבנות הארץ היוצאת לשאוב מים ולהשקות הצאן ואמר הן עוד היום גדול כו' והנה רז"ל דרשו פסוקים אלו ע"ד רמז. ואפשר גם לנו לומר רמז על שלשלת הדורות בגלות שגלינו מארצנו ומבית מקדשנו. נרמז לנו זה עתה בהיותו יעקב גולה ממקום ב"ה. והוא וירא והנה באר בשדה הוא בהמ"ק. כד"א לשיח בשדה כי הבית הקדוש ההוא היה באר נובע שפע. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים הם הכהנים לוים וישראלים בבית ראשון שכלם נכללו בתואר צאן. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים הנזכרים מהשפע הנז'. ומה גם בשמחת בית השואבה שהיו שואבים רוח הקודש כמשז"ל {{ממ|שם}} אך גרמו העונות והאבן הוא היצה"ר הנקרא אבן הושמה גדולה על פי הבאר מונעם השפע מלשאוב והוא חרבן בית ראשון. ובראות הרעה הגדולה של האבן הנז' כי גדולה היתה הוא יצה"ר של ע"ג. ועל כן ונאספו שמה כל העדרים שנית בימי עזרא גללו את האבן מעל פי הבאר אז אנשי כנסת הגדולה שהסירו יצה"ר של ע"ג שהיתה אבן גדולה מן העולם. מעל פי הבאר שהיתה סותמת אותו. ואז והשקו הצאן כי חזרו להשקות להם עוד שפע מהבאר ההוא. כי נבנה בית שני והיו מושפעים בו כמאז. אך אחרי כן גרמו העונות והשיבו את האבן הוא היצה"ר למקומו. על פי הבאר למנוע השפע והטוב. גם שלא היתה גדולה כבראשונה כי אם של שנאת חנם הספיקה לכך ונחרב בית שני. ויאמר להם יעקב המיצר על כל צרותינו יותר משאר האבות. כמ"ש ז"ל על פסוק ותבער ביעקב כו' ועל כן נעשה כאומר לישראל אשר בגלות החרבן השני. מאין באתם מאיזה עון גליתם והם אומרים לו מחרן מחרון איש על רעהו. הוא שנאת חנם אנחנו גולים וואמר להם הידעתם אח לבן. הוא מי שעתיד ללבן את עונותיכם על יד ניחור וחרון חבלי משיח. ומה לכם תדכאו עצמכם ולא תשבו מיד ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו עמכם שאינכם שמים על לב ויאמרו שלום ואם אין ביניכם שלום. איך שלום ביניכם לבינו והלא למי נושא עון למי שעובר על פשע ואינכם עוברים על פשע. לזה אמר מה שאנו בוטחים בו הוא כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי ע"י זכות רחל מבכה על בניה ישובו בנים לגבולם. ושב ואומר להם אם על זה אתם בוטחים ואין אתם שבים מאליכם הן עוד היום גדול הוא עת גאולתכם כי תאריך ותתרחק גאולתכם כי תהיה בעתה. ולא תזכו לאם זכו אחישנה לכן קבלו עצה והשקו צאן מעתה משפע הבאר. כי תחזירו את ההמון בתשובה ולכו רעו ע"י כן מפסת בר בארץ בלי עמל כרועה עדרו ירעה בלי יגיעת חרישה וזריעה כו'. אז משיבים כתשובת המון עם הארץ כי יאמרו אליהם ישובו אל ה' ויקראו לבבם שיענה. הנה לבבנו קשה להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצה"ר מבשרנו לעתיד. וזהו יאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים הם הגליות. וגללו את האבן שיסיר הוא ית' בזכות כל העדרים את לב האבן הוא היצה"ר ויתן לנו לב בשר. אז והשקינו הצאן מבאר מים החיים שבשער השמים: