עריכת הדף "אלשיך/איוב/א" (פסקה)

== ד ==

ומשני הוי שנרמז באמרו ויהי זה פעמים נמשך ויהי שלישי והוא כי הקיפו כו' כי זחה דעתם בעשרם וגם דעתו שהקל בכשרון ובתיקון אשמתם כאשר יבא בס"ד:

'''והוא''' מאמרנו בביאור מקרא קדש ריש ועושר אל תתן לי כו' והענין כי בשתים ינסה הוא ית' את האדם או בעושר או בעוני ואמר שלמה בחכמתו כי גדול נסיון העושר לעמוד בו מנסיון העוני למה שזה מגיס דעתו של אדם וזה מכניעו ולכן אמר כי סכנת העושר עד שאול תרד עד כפור בעיקר חלילה כאומרו פן אשבע וכחשתי וכו' והוא מאמר איוב וברכו אלהים בלבבם אך הרע אשר אפשר ימשך מהעוני הוא עד עבור עליו בשני לאוין וזהו פן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי שהוא לישבע על הגניבה והן זאת היא שעמדה על איוב להחריבו ברכת הבית מרובה כי על כן נאמר לפנים ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים כו' ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות כו' כי הלא כמו זר נחשב מה ענין אכילת ושתיית בניו אצל קיחת הבקר והאתונות ולא היה ראוי ליזכר זה אם לא בבשורת נפילת ביתם עליהם כאמור שם לא בזה אך הוא לאמר כי כל צרותיו מתחלתם היה על יין משתיהם הנמשך מרוב טובם כי שמנו עשתו כמדובר:

'''עוד''' לימוד שלישי ממרובה מדת טובו יתברך והוא כי כאשר בפורענות מתחיל מן הקל קל תחלה כמאמרם ז"ל שעל כן תחלה מתחיל בנגע הבית ואחר כך בבגד ואחר כך בעור הבשר וכן אחשוב היה באיוב כי התחיל במקנה ואחר כך בבנים ואחרי כן בעצמו ובשרו:

(ב) לא כן במדת המובה כי אם שמתחיל בחשוב חשוב קודם וזהו ויולדו לו שבעה בנים כו' שהוא החשוב תחלה ואחר כך ויהי מקנהו כו' שלא נתברך בריבוי המקנה בעצם עד אחרי כן ועל פי דרכו הורה כי הפליא חסדו לו הוא יתברך והוא כי כמה בני אדם ימצאו לו שבעה בנים ובנות סביב לשולחנו אך לא יבצר שהוליד יותר ומתו ורוב טוב לו על הנותרים אך תכפל טובתו אם לא ראה במות א' מכל הנולדים לו וזה כוון באומרו ויולדו לו כו' ולא אמר ויהיו לו כמאמרו במקנה אך הוא כי היה אפשר נולדו לו יותר מהשבעה בנים ושלש בנות כי את שאלו היו לו חיים וקיימים אמר כי לא כן היה כי אם שלא ראה מות באחד מכל הילודים לו כ"א ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות והיו לפניו סביב לשלחנו שהיא טובה כפולה ומכופלת:

(ד) '''והלכו כו'''' מהראוי יאמר והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ואחיותיהם עמהם מה צורך להזכיר ששלחו אחריהן. וגם אומרו כי הקיפו ומהראוי יאמר וכאשר הקיפו כו':

'''אמנם''' הנה למען ישמעו ולמען ילמדו לקחת מוסר השכל בא האלהים כי למי אוי למי אבוי לשותים במזרקי יין וכמאמרם ז"ל שכל ישיבה לאכול ולשתות עושה רושם כענין וישבו לאכול כו' באחי יוסף ואומר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק זו ע"א והלא יש בוערים בעם ירפאו את שבר משתאות מרעות על נקלה לאמר כי המשתה שאין בו עבירה כי אם אכל ושתה אין רע ולא ישכילו אשר קרה לראשון ששתה מן היין וישכר וכל הרעה הבאה על איוב על היות בניו ובנותיו אוכלים כאשר החלנו לומר בסמוך וממוצא דבר לא יבצר מתאנה לאמר שאני איוב כי שם נמצאו אנשים ונשים בההסבה ההיא כי הלכו אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם ולא יעדרו שמה בני אדם גם איש זולת האחים כדרך המתקבצים במשתאות וישאו עיניהם על בנות איוב ואשר לא טוב היה אך אכול ושתו בלבד לא הרע למו על כן להסיר מלבנו הדבר הזה בא ויאמר והלכו בניו כו' ושלחו כו' לומר כי התחכמו ומדאגה מדבר פן יתערב זר אתם במשתה ההוא לא קראו אחיותיהם כי אם אחר שהלכו בניו כלומר בלבד ועשו משתה ואין זר אתם אחרי כן ושלחו וקראו כו' ולמה עשו כן הלא הוא לאכול ולשתות עמהם כלומר עמהם לבדם ולא עם זולתם מפני הצניעות: