עריכת הדף "
אור שמח/שחיטה/ח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יז == '''הנני ''' להעתיק מפה מה שהשבתי להלכה למעשה בדבר שנשאלתי בשנת תרמ"ה, אודות העוף שנמצא ששלט בה הקרח הנורא עד שלא נשאר בה רק מעט חיות, ומרגליה כלה החיות לגמרי מלבד שלא עמדה, גם לא הרגישה במחט כבשר החי שבחי, רק בגופה הרגישה במחט ונתנו אותה במים קרים ולא הועיל כלל, גם בחמין לא הועיל כלל. כללו של דבר, הרגלים עד הגוף שלה נשארו בלא ליחות כלל כבשר המת שבחי רק בגופה היה מעט חיות, וזה אשר השבתי בס"ד: ''' הנה ''' באמת לדמותה להך דתנן במצוננת דכשירה, ודאי לא דמי, דשם אחזתה חולי מחמת צינה, ואשכחן ריש פרק מי שאחזו רפואה דאיכא לתלגתא ורב עמרם חסידא מעיילי ליה לבי מסותא ורב יוסף איעסק ברחייא. וזה כדי לעורר את הדם ולהזיע יעו"ש, או כפירוש הר"מ שנתמעטו חושיה ובכל זה יש לה חיות בכל איבריה, אבל כאן שהרגל פסק ממנו החיות לגמרי ואין לו מזור כלל רק שהרופא יחתכנה [כמצוי באדם] אימור דהוי כאילו נתמסמס הבשר שהרופא גורדו וחשיב כמאן דליתא, ולא שייך לומר שאין מוסיפין על הטריפות, דז"א, כיון דאמרינן דהבשר והגידין הוי כאילו נתמסמסו וכמאן דליתא א"כ הוי בכלל נחתכו רגליה או נטלו צומת הגידין והוי טריפה מהי"ח טריפות: ''' איברא ''' דראיתי לראב"ד הזקן בספר האשכול, וזה לשונו, והטריפות הוא חסרון ומום בפנים הגוף, אבל מסוכנת ע"י חולשה וזקנה שאין בה חסרון באיברים אלא שנתקלקל דמה ונעשה כמים וכי"ב לא אסרה תורה כדתנן אחוזת הדם שגבר הדם ומכביד הנשימה כו' אכלה הירדופני פירוש סם המות לבהמה שמקלקל הליחות שבה, אבל אין מנקב מעיה אע"ג שודאי תמות מחמת חולשה, מ"מ כיון שאין חסרון בגופה לא נאסרה, ואם קודם שתמות שחטה ותפרכס לאחר שחיטה מותרת ואפילו אכלה סם מות לאדם אינה אסורה משום טריפה אלא משום סכנה. והכין בתו"כ יכול אפילו אכלה הרדופני כו' ת"ל נבילה וטריפה מה נבילה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים יצאתה זו שהיא בת חיים וכן שאר מיני מסוכנת כו' עכ"ל, הרי כתב רבינו דאף דסופה למות בודאי בכ"ז כיון שאין חסרון בגופה כשירה, וא"כ הכא דאין שום חסרון בגופה אפשר דכשירה, אמנם הקדמונים פירשו הך דתו"כ כיון דאין חסרון בגופה אפשר דבדרי לה סממנים וחיה וכמו דאמרו {{ממ|בדף נ"ד}} על הך דמחו לה בכוליא וקטלוה, ואף לפי הראב"ד דצריך להיות חסרון בגופה היה נראה דצריך להיות הלקותא בגופה שמזה סופה למות, אבל באכלה סם המות דהוי כמו שבלעה מחט ועדיין לא ניקב אותה, דאע"ג דהמחט סופו לנקוב מכל מקום עדיין לא שלט בה הלקותא בגופה [ועיין ב"י וב"ח סימן מ' בנמצא מחט תוך הלב בדברי הבה"ג שכתבו כן יעו"ש], ובכל זה בדברי הראב"ד שנתקלקל דמה ונעשה כמים דהוי לקותא אי לאו טעמא דאילו בדרי לה סממנים חיה, דכתב רבינו ג"כ דכשר כיון שאין חסרון בגופו, צ"ע אמאי לא הוי בכלל כל שאין כמוה חיה טריפה: ''' אולם ''' לשון הסוגיא דמסוכנת דשקיל וטרי שם דמסוכנת אינה חיה ואמאי לא מיתסרא משום שאינה חיה לא תאכל, מורה כדברי האשכול, דודאי איירי אף באופן דלא יועיל אי בדרי לה סממנים, דאי הוה מועיל אמאי אינה חיה הא יכולה להיות ע"י פעולה ורפואה לחזור ולחיות, וע"כ דטריפה לא מקרי רק בשהיא חסירה בגופה לא שהחולי בהדם או הליחות. וכן מורה לשון הגמרא דאי ס"ד מסוכנת אסירא השתא מסוכנת דלא מיחסרא אסירא טריפה מיבעי, מוכח דטריפות מיקרי מה שחסר בגופה [ויתר ונפולה כחסר דמיא, תוספות] ועיין תמורה {{ממ|דף י"ז}} לאפוקי בע"מ דפסול חסרון נינהו וברש"י שם וכל הני פסול הגוף בלא חסרון כגון ניקב קרום של מוח וניקבה הקיבה וכו', ור"ל דלא בעי חסרון שניכר רק בנקב לבדו מיטרף. אך הראב"ד באשכול כתב לקמן באכלה חלתית דטריפה דאע"ג דשחטוה תיכף ונמצאת שלימה כיון דעומד לנקוב, והרי חלתית הוה כמחט שהוא דבר זולתי ומטעם שסופו לנקוב מיטרף [ודלא כמוש"כ הפוסקים שכבר ניקב], ואולי סבר דכבר שלט החריפות של החלתית בבני מעים ונקלט בהן חוזק החילתית וסופה לנקוב והוה כמו לקותא וכמו דאמרו גבי רושם הדריסה דמיקלא קליא יעו"ש. נמצא לפי המתבאר יש לחוש שמא היה בה שנוי באיברי גופה ואולי הוה כנתמסמס כיון דהרופא גורדו תמיד, אך בכ"ז משום זה לא הייתי מטריפו הואיל ולא נזכר בשום מקום והיא מילתא דתמיה כמוסיף על הטריפות ואולי אי הוה בדרי ליה סמא חיה: ''' אמנם ''' מטעם אחר יש לדון, דבגמרא אמר יבשה הריאה דהוי כדי שתפרך בצפורן, ופריך הגמרא מהא דפליגי ר"י בן המשולם ורבנן ביבש האוזן דרבנן אמרי שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם כו' ומשני כיון דריאה לא שליט בה אוירא הדרא בריא, וכתב רבינו דיבש בכ"ש הוי כחסר וטריפה, ובכס"מ כתב ויש מקום לבע"ד לחלוק ולומר שאין הטעם אלא מפני שהיא כנקובה, ואני אומר לא כן אבי ישראל דמפורש שנינו בקדושין כ"ה תמות וזכרות בבהמה כו' יכול יבשה גפה נקטעה רגלה כו' פרט למחוסר אבר הרי דיבשה גפה הוי מחוסר אבר דיבש כחסר, וכן כתב רבינו פ"ג מהלכות איסורי מזבח ה"א, ואף כי בתורת הבית כתב ריאה שיבשה מקצתה טריפה שאף היא כנקובה, נראה דשטפא דלישנא הוא, תדע דלקמן כתב בשם הבה"ג דיבש הכבד טריפה וכתב ודבריו נראין דיבש כנטול דמי כדאמרינן באוזן בכור כו', וכן מוכח מגוף הסוגיא. דהנה רבוותא בתוספות פלפלו בבכורות {{ממ|דף ל"ז}} דאם אינו עובר המום רק ע"י רפואה אם מיקרי מום עובר או לא, ולפי מה דאמרו דזה הוי מום קבוע כיון שאינו מתרפא מאליו, א"כ מאי פריך על רבא דאמר דיבשה כדי שתיפרך בצפורן מרבנן דאמרי יבש כל שתינקב ואינה מוציאה טיפת דם, דאימור דאילו הוה בדרי סמא וחיה לכן גבי מום הוי מום קבוע ושוחטין עליו במדינה ולגבי טריפות לא הוה טריפה, וצריך לומר דפסיקא להגמרא דאיזהו יבשה דאמרו רבנן פירושו דהוה כחסר ומחוסר אבר ולגבי עוף פסול, וכיון דתאמר דאילו הוי בדרי לה סמא וחיה, הגם דכתבו דהוי מום קבוע כיון שצריך לעשות רפואה ולא תתרפא מאליה, בכ"ז מחוסר אבר לא הוי, ומדחשיב לה כחסר ש"מ דלא מהני לה רפואה כלל והואי טריפה גבי ריאה שיבשה דאינה חוזרת לבריאותה ולפי מה שנתבאר, ברגל אם יבש עד שתגיע לשיעור שתינקב ואינה מוציאה דם ודאי דהוה כחסר אבל דא לא שכיח: ''' ולפ"ז ''' נראה לענין שאלתנו, דאם שלט בה הקרח עד שנקפאו רגליה ואינה מוציאה דם אם יתחבו בה מחטים ואינה מרגשת והרופאים אומרים לחתכה דנפסק ממנה כל החיות ונאבד מהאבר היחס שיש לו אל הדם שבתוך הגוף הוי כחסר, וברור דשיעורא דכל שתינקב ואינה מוציאה דם לאבר החיצוני הוא אף ברגל, אף דהטריפות תלוי בהגידין הפנימים בלבד, אינו דומה לריאה שמונחת בפנים ולא שליט בהו אוירא, אבל הגידים שמונחים בין הבשר ואדוקין לעצם והבשר יבש והוה כחסר, הוא הדין הגידין עצמן אם אינם מוציאים דם אם ינקב בהן מחט תו לא הדרא בריא, ומכש"כ אם הטריפות משום חסר מן הארכובה ולמעלה אם יתחבו בה מחט ולא תרגיש ולא יצא דם מהן הוי כחסר וטריפה, או מטעם חסר הרגל או מטעם ניטל צומת הגידין [וכן לענין קרבן אם נקפאו ידיה באופן שאם תינקב אינה מוציאה דם הוה בכלל חסר יד ומחוסר אבר קרינא ביה] ומאי נפ"מ אי מטעם יבשות או משום קפאון מקור, אמנם באופן שהרופאים אומרים לחתכה ואין רפואה ידועה כלל, אז יש לחוש לחשש דהוי כיבש וכמוש"ב בס"ד ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף