עריכת הדף "אור שמח/בכורות/ב" (פסקה)

== יג ==

'''בכור שאחזו דם יקיז ובלבד שלא יתכוון לעשות בו מום כו'.''' 

''' ירושלמי ''' פסחים סוף פ"ק תמן תנינן הבכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דר"י וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום כו' ר"ש אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום ר"א בשם ר"א אתיא דר"י כר"ג [בחבית שנולד לה ספק טומאה דאמר אל יחדש בה דבר כן אמר ר"י אל יקיז דם ויניחנה כמו שהיא] דרבנן כר' אליעזר [שכמו דר"א אמר אם היה מגולה יכסנה אלמא חיישי לתקנה כן אמרי רבנן יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום כמו התם שלא יטמאנה] דר"ש כמו ר' יושע, [כמו שר"י אמר שמניחה במקום התורפה כו' ומייתי לה לידי טומאה כן ר"ש אמר שיקיז אעפ"י שהוא עושה בו מום] תני בשם ר"ש יקיז אעפ"י שהוא מתכוון לעשות בו מום ואתיא כר' יושע אחרינא [פירוש בחבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה כו' ר' יושע אמר יטמאנה ביד וזהו כר' שמעון בברייתא דיקיז אעפ"י שמתכוון לעשות מום] א"ר בון בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כר' שמעון, והוא תמוה מאוד באין פותר. והנ"ל פירושו פשוט ע"פ מה דאמר לעיל מאי כדון אמר ריב"ב תמן כדי לחוס על נכסיהן של ישראל, פירושו כמו דאמר בבלי משום הפסד חולין דכיון דאין בתחתונה כדי להעלות אישתכח דיפסדו החולין והתרומה תלך לאיבוד לכן מותר לטמאותה ולהצילה שלא תתערב בחולין. והנה במנחות פרק התכלת {{ממ|דף מ"ח}} תני ר"ח כו' שחט ארבעה כבשים על ב' חלות מושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים א"ל ר' יוחנן וכי אומר לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה ושקיל וטרי ומסיק עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן, ובתרתי מילי לא אמר והתנן חבית שנשברה בגת כו' ר' יהושע אומר יטמאנה ביד אלמא אמרינן חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין [רש"י] שאני התם דלטומאה קא אזיל, א"כ הכא דהבכור אם לא יקיזו לו דם קא מיית ואזיל לאיבוד דמיין להדדי בכור לחבית של תרומה, אך בכ"ז לא דמי כי גם בכור הוא עמוד וחטא בבכור כדי שתזכה בבכור כי אם לא יקיז דם ימות הבכור ויפסיד כולו וכי מקיז דם עושה בו מום, ובתרומה הוא אם לא יטמא התרומה יופסד החולין שהתרומה תפסד כיון שהיא משקה ואינה צריכה הכשר ותטמא ותשרוף ובין כך וב"כ תשרף התרומה ואין ההצלה לתרומה מעלה ומוריד רק לחולין שבגת התחתונה א"כ הוא עמוד וחטא בתרומה עבור שתזכה בחולין ובכה"ג לא שמענו לר' שמעון, ואפשר דר"ש סבר כר"א בתרומה דתרד ותטמא ואל יטמאנה ביד, ע"ז אמר תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן [ולר"ש] כצ"ל, כי בכה"ג אם יקיז דם יעשה מום בקדשים ואם לא יעשה בו מום ולא יקיז דם וימות לא יהיה פסידא להקדש כלל רק שהבעלים יביא אחר, א"כ בעשייתו בו מום ירוויח ממון של הבעלים ואז דומה להך דחבית דמטמא התרומה בשביל הפסידא דחולין והוא עמוד וחטא בדבר זה כדי שתזכה במילי אוחרי, כי בהאי גוונא דמי לר"י דיטמאנה ביד וזה פירוש נכון והיה צ"ל לר"ש, אך שיטפא דלישנא דלקמן פרק כ"ש ה"ב אמר ר' בון ב"ח קומי ר"ז תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן וכר"ש, דשם שייך האי לישנא נקיט לי' גם הכא ודוק:

''' ודע ''' דכפי שיטת הירושלמי כל חידושו דר' שמעון בברייתא דאפילו מתכוון לעשות בו מום שרי וזה קרוב קצת למה שפירשו תוס' שם בבכורות, ודלא כפסק רבינו שדוקא אם אינו מתכוין, רק שברייתא מחדש דאם נעשה בו מום מותר לשחוט עליו ולזה פסק שמואל כוותיה משום דסבר כוותיה בדבר שאינו מתכוין, וטעמא דרבנן דפליגי עליה דר"ש משום דסברי דבר שאינו מתכוין אסור, ובפירוש המשנה פירש דבעינן שלא יהא מוכרח להיעשות מום ע"י הקזה זו דא"כ הוי פסיק רישא ולא שרי ר"ש, ולפי הירושלמי ר"ש שרי אפילו במתכוין, רק דבירושלמי לשון אחר בדברי ר"ש דברייתא, ר"ש אומר יקיז אע"פ שהוא מתכוין לעשות בו מום, וא"ש מה דמפרש ר"י טעמיה דר"ש מקרא דתמים יהיה לרצון דשרי להטיל מום מה"ת בבע"מ, אבל לשיטת רבינו בבבלי דרק באינו מתכוין שרי ובאופן דלא הוי פסיק רישא למאי מועיל קרא הלא בכל האיסורים של תורה שרי ר"ש דבר שאינו מתכוין, ועיין ביאורי הגר"א סימן שי"ג אות ט' בזה, ודוק בכ"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}