עריכת הדף "אדרת אליהו/במדבר/כב" (פסקה)

== ד ==

'''אל זקני מדין. ''' כי עד עתה לא היה שום רע למדין בג' האלו וירא ויגר ויקץ אבל בזו עתה ילחכו הקהל היה נוגע גם למדין:

'''כלחך השור.''' ג' ענינים הא' הוא כפשוטו והב' הוא שור של גהינם והג' הוא רמז למשיח בן יוסף שנקרא שור והם נגד הג' ראיות שכתבנו למעלה וירא כו' ולכך חזר וכתב כאן ובלק בן צפור:

'''מהדורא תניינא''' 

''' ובלק בן צפור. ''' ידוע כי יש ג' דברים עולם שנה נפש. וישראל נצחום למואב בכל ג' דברים הללו האחד מה שנצחום עתה הוא שנה כמו דבר הנתחדש בשנה זו ומה שנצחם דוד הוא נפש כי לא לקח את ארצם כלל רק הנפשות הרג וניצוח שיהיה לע״ל הוא עולם שיקחו את ארצם כמ״ש אדום ומואב משמעתם ובני עמון משלוח ידם וג' אילו הם קיני קנזי קדמני שינתנו לע״ל לישראל. וזהו ובלק בן צפור מלך למואב. למואב כולל שני דברי' א' עולם והשני נפש לפי שבתיבת למואב נכלל האנשי' שבמואב הארץ מואב וזהו עולם נפש. בעת ההוא הוא שנה. בפסוק ראשון יש עשרה תיבות ובשני י״ג הרי כ״ג ואח״כ בפסוק השלישי כולל כל הכ״ג תיבות ואח״כ בשני פסוקים כל א' כ״ח תיבות היינו בפסוק וישלח מלאכי' ובפסוק ועתה לכה כו' כנגד כ״ח מיני קסמים שהיה לבלעם

'''מהדורא רביעאה''' 

''' ויאמר מואב אל זקני מדין. ''' אמרו בזוהר אמרו עולימיא לסביא ופי' כוונת הזוהר שמתרץ קושיית הגמרא שאמרו (ב״ק ל״ח ע״א) ומה מדין שלא באו אלא לעזור את מואב אמר הקב״ה צרור את המדינים וגו' מואבים עצמן לא כ״ש אמר ליה הקב״ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם כו' והקשה הזוהר הלא גם ממדין יצאו כמה פרידות טובות והם יתרו וכל בני הרכבים וצפורה אשת משה ולמה לא ניצולו המדינים ותירץ ע״פ משל כי התאנה אע״פ שיש עליה גם כמה קוצים. שומרים אותה בשביל התאנה וכשמלקטים התאנים אזי יעזבו האילן עם הקוצים והוא ממש נידון זה כי המדינים כבר יצאו מהם הטובים ולכך אמר צרור אותם שמעתה ולהלן לא יצאו מהם טובים משא״כ מואב ועמון שעדיין יש לו להוציא מהם ולכך ניצולו הם בשבילם וזה רמז הפסוק ויאמר מואב אל זקני מדין במואב לא כתיב זקני שעדיין יש להוציא מהם והם עדיין כנערים משא״כ במדין שיצאו מהם כבר והם כזקנים וזהו כוונת הזוהר אמרו עולימיא הם המואבים וקורא אותם עולימיא. לסביא הם המדינים וקורא אותם סביא לרמז כמ״ש:

כלחך השור את ירק השדה השור פי' בר״מ זה רמז על משיח בן יוסף שיכלה האומות שנקראו ירק השדה וכמ״ש בכור שורו הדר לו וכמ״ש פ' וישלח ויהי לי שור וחמור. ועוד פי' בזוהר השור דקאי על הממונה של גיהנם שחוטף נשמתהון של הרשעים לגיהנם [וזה ידע מחמת שכל כישופים דבלק היו מענין זה] ומה שכתב בר״מ דקאי על משיח בן יוסף. אמרו האיך ידע זה אלא ניבא ולא ידע מה ניבא ושני הפירושים רמוזים בפסוק וכמו שאמרו בר״מ אמר בנבואה ולא ידע כו' וכמ״ש בזוהר והכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור ואי לא ידע לא יכיל למעבד חרשוי וקסמוי:

'''את ירק השדה.''' ידוע שכל נשמתין באים משם שד״י ש' ג' טפין דאבהן ע״י י' לד' דנציב להון יוסף בארעא שהן שני המרכבות ג' וד' ובה נגמרו ואלו שאין באין ונגמרו בה נקראו קרי וזהו ירק השדה לכן נאמר להנחיל אהבי יש ואוצרותיה' אמלא. שהד' לית לה מגרמא כלום יראת ה' היא אוצרו להתמלאות ומכולם נעשית סיהרא מלאה:

'''ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא.''' כבר כתבתי שהם כנגד ג' דברי' שאמור למעל' עולם שנה נפש. בלק בן צפור הוא הנפש:

'''מלך למואב.''' הוא המדינה ולכך נאמר למואב השייך למואב. בעת ההוא. הוא הזמן. וכתבה התורה ג' אלו להורו' כי שלשה אלו היו מקור כל הכישופים בלק היה ראש לכל המכשפים ומואב היא מדינה שבה היה מקור כל הכישוף ולכך נאמר ויאכל העם מזבחי אלהיהן ויצמד ישראל תיכף כשאכלו עשו להם כישוף. בעת ההיא. שזמן ההוא היה זמן ועת לשליטת הכישוף ומקור כל הכישופי' נגד התחלת הקדושה. והם נגד ג' דברים האלו שהם עש״ן ורביעית הוא השם. כמ״ש והלכת אל המקום כו'. לשכן כו' ובאת כו' אשר יהיה בימים ההם כו'. וזהו את כל אשר עשה ישראל לאמרי כי הוא ע״פ השם כי כל מעשיהם במדבר היה ע״פ ה' וכמ״ש החל רש והתגר בו