עריכת הדף "אבן האזל/סנהדרין/ה" (פסקה)

== טו ==

'''דיני גרמות אינן כקנסות וגובין אותן ודנין בהן בחוצה לארץ.''' 

''' הגר"א ''' בשו"ע חו"מ סי' א' ס"ק כ' כתב ע"ד הרמב"ם ולכאורה דאזיל לשיטתו דס"ל דמדינא חייב כמ"ש בסי' שפ"ח ס"ב דאם מת חייבין היורשין לשלם אבל אין חולק בזה וראי' מרפרם דכפייה כו' וכן במסור בסוף ב"ק בעובדא קמי' דרב נחמן וחייבי' ושם בעובדא קמי' דרב אשי עכ"ל אבל באמת יש כאן לשיטתו דהא צריך טעם להריצב"א דגמרי קנס אמאי גובין בבבל וצ"ל דסובר דקנס דרבנן גובין ומה דאמר בב"ק דף כ"ז קנסא קמגבית בבבל יפרש כפי' התוס' שם דלאו דוקא קנסא אלא משום דמילתא דלית בה חסרון כיס לא עבדינן שליחותייהו ע"ש אבל הרמב"ם כתב כאן בהלכה ט' וכן כל הקנסות שקנסו חכמים וכו' אין גובין אותו דייני חוצה לארץ הרי שגם קנסות דרבנן סובר הרמב"ם דאין גובין וע"כ דגרמי חייב מדינא.

ב) ''' הרמ"א ''' בשו"ע בסי' הנ"ל ס"ק ד' כתב עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם ואי אפשר למיהדר דנין אותן ומחייבין אותן לשלם, והנה הש"ך לקמן בסי' ל"ח מביא דברי הרמב"ן בדיני דגרמי וז"ל שנים שהעידו עדות שקר והפסיד חבירו על ידם ואי אפשר להוציא מידו כגון עובדי כוכבים ואלם או הודו הם והוא לא הודה חייבים לשלם וכו' ע"ש, אכן הרמב"ן ריש מכות כ' שהרמב"ם פוטר אפי' שלם הנתבע, ואצלנו ברמב"ם אין זה אלא דמשמע קצת כן ולגירסת הרמב"ן בד' הרמב"ם צ"ל דהרמב"ם סובר דבעינן דוקא שבשעת מעשה בא ההיזק כד' התוס' והרא"ש פרק לא יחפור וממילא הוא ספק בדין כיון דלדעת הרא"ש ג"כ פטור והרמ"א לשיטתו דסובר בסי' שפ"ו דבכל גווני חייב ע"ש בבאור הגר"א סק"ו. והנה כ"ז אם נפרש דברי הרמ"א משום גרמי וכן משמע בש"ך סי' ל"ח אבל הסמ"ע כתב דהוא דין בפ"ע וכן הגר"א בס"ק י"ד כתב משום דסובר דעדים זוממין ממונא אבל באמת א"א לפרש כן בדברי הרמ"א דהא כתב בסי' ל"ח דאין דנין דין עדים זוממין משום קנסא, והגר"א על דברי הרמ"א אלו כתב ודלא כר"ע ומשמע דבא לפרש דברי המרדכי ודלא כרמ"א לשיטתו.

ג) ''' הטור ''' הביא משם הרא"ש ואם תפס יותר מכדי נזק שמין לו ב"ד כדי נזקו ומוציאין מידו המותר ואין זה דיני קנסות שכבר נפרע מנזקו בתקנת חז"ל שאמרו ואי תפס לא מפקינן מני' והקשה הט"ז דהא הרא"ש בב"ק כתב דלאו תקנה היא אלא דינא וחולק על הרמ"ה שם דס"ל עבדו לי' תקנתא דמהני תפיסה.

''' והנראה ''' דגם הרא"ש שכתב שהוא מדינא אינו אלא דיכול לתפוס אבל עכ"פ במה זכה שיהיה שלו דהא בפ"ב דכתובות סי' י"ג הביא הרא"ש דברי הר"ר יונה דלא מהני תפיסה גבי תרי ותרי מהא דאמרינן מאן שם לך ודחה הרא"ש שזה אינו אלא אם נתיקרו וא"כ עכ"פ לא זכה לגמרי שיהי' שלו ושאי' יכול למוכרם וא"כ איך זכה כאן גבי קנס ויכול למוכרם וע"כ דזהו מן התקנה שאין תקנה שיהיה מונח עד שיבוא אליהו וזה חלק הרא"ש על הרמ"ה דגם בקנס יכול לתפוס כיון דעיקר התפיסה הוא מן הדין אבל עכ"פ מה דיכול למכור זה ע"כ מן התקנה ולכן כשכתב כאן שכבר נפרע כתב שהוא מן התקנה.

ד) ''' עוד ''' כתב הטור בשם הראב"ד שאם הודה ואח"כ באו עדים קי"ל כרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואי תפס מפקינן מני' וכו' והרמב"ן הקשה לדבריו דלא הויא הודאה אלא בב"ד והאידנא ליכא ב"ד מומחין וכ' הט"ז לתרץ קושית הרמב"ן דעכ"פ כשתפס לא מהני אלא א"כ יביא עדים בפני הב"ד ויראו שבדין תפס כמ"ש הטור בשם הרא"ש בסמוך נמצא שהמזיק יכול לומר הנני מוכן בהודאה שלי להודות לפני ב"ד מומחין אלא שאין לי ב"ד מומחין והאיך אתה תופס ואתה סומך על העדים שתברר על פיהם בפני ב"ד כי היכי דמהני לך ב"ד שבזמה"ז במקום שתפס וחשיב כב"ד מומחה ה"נ מהני הודאתו בזה, ע"כ.

''' ודבריו ''' אינם ברורים דלענין מודה בקנס ודאי אינו פטור אלא כשמודה בב"ד כדאיתא בב"ק דף ע"ד ע"ב אבל דין דאם תפס לא מפקינן הוא אפי' בזמה"ז היכי שיש לו עדים להביאם לפני ב"ד מומחין בא"י ומה שכתב הט"ז דכיון שבשעה שתפס לא מהני אלא אם יביא עדים בפני ב"ד א"כ יאמר המזיק הנני מוכן להודות לפני הב"ד אלא שאין לי ב"ד דכי היכי שהב"ד שלך מהני בזה"ז לענין תפיסה ה"נ דמהני לענין הודאה אין זה טענה דלענין תפיסה שפיר מהני כיון שכבר תפס ומביא עדים על תפיסתו שבדין היתה תפיסתו אבל להודות ולפטור כיון שהניזק מביא עדים לא מהני הודאתו לפטור דדוקא בראה עדים שממשמשים ובאים פליגי רבנן וסומכוס אבל כששניהם ישנם בפני הב"ד העדים והבע"ד צריכים הב"ד לשמוע דברי העדים דדוקא אם אין עדים אמרה תורה אם המצא בעדים פרט למרשיע את עצמו אבל לא כשהעדים לפנינו.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}