עריכת הדף "אבן האזל/אישות/יא" (פסקה)

== ח ==

'''כל בתולה שכתובתה מאתים יש לה טענת בתולים וכל שכתובתה מאה או שלא תקנו לה חכמים כתובה אין לה טענת בתולים.''' 

''' או ''' שלא תקנו לה, כתב המ"מ דפשוט הוא שאינו מתנאי ב"ד. והיינו דאם כתב לה כתובה מעצמו אין לה טענת בתולים וקשה דהא זהו מה שחידש הגאון בתוס' כתובה משום שהוא מחוייב מה"ת וא"כ מה הוצרך זה כאן הרמב"ם להשמיענו וצע"ק.

''' והנה ''' המשל"מ הביא דברי הרמב"ן דחרשת טענינן לה מ"ע אפי' באופן דא"א לומר תחתיו כגון שקדש ובעל לאלתר, ואף דמ"ע כתובתה מנה מ"מ כיון דמ"ע לא הוי מק"ט עכ"פ וכתובת חרשת אינה מדינא אלא דרצה להתחייב וכיון דלא הוי מק"ט יש לה מאתים כמו שהתחייב כיון דאין כאן טעות, והקשה המל"מ דהא הרמב"ן עצמו הביא ד' הירוש' ברפ"ב דכתובות גבי אם יש עדים שיצאה בהינומא וניחוש שמא מוכת עץ הוא ומשני אין חוששין לדבר שאינו מצוי אלמא דאין טוענים ליתומים להחזיק בשביל דבר שאינו מצוי והרמב"ן כ' דכן הלכה וגבי חרשת סובר הרמב"ן דמש"ה אין לה טענת בתולים דטוענים לה שהיא מ"ע אלמא דטוענים עבורה בדבר שאינו מצוי להוציא כתובה.

''' והנה ''' מה שהק' המל"מ מהא דלא טענינן ליתמי נאנסו גבי שטר כיס היוצא על היתומים הנה הרמב"ן סובר להדיא דטענינן ליתמי נאנסו אלא דמ"מ קשה דהתם הא הוי להחזיק אבל הכא כיון דהוי להוציא מהכ"ת נטעון להם בדבר שאינו מצוי, וע"כ צריך לומר דכיון דהוא חייב לה כתובה ובא להוציא חיובה חשיב כמו להחזיק, ולכן גם עפ"י ספק של רוב אין מוציאין מידי חיובה, ועמש"כ לקמן בהל' י"ד בד' הרמב"ם דאי כתובה דאורייתא לא מהני חזקת אין אדם טורח בסעודה ומפסידה דאף דהוי חזקה הבאה מכח סברא ל"מ להוציא ממון, ואולי הי' אפשר להסביר זה משום דאיכא חזקת כשרות, ואין לומר דא"כ יהא נאמן בטוען פ"פ עכ"פ במנה דאולי היא מוכ"ע ובזה ליכא חזקת כשרות, דכיון דנאמן לאוסרה עליו מטעם זנות שוב לא נוכל לחדש טענת מוכ"ע לגבי ממון, ועוד דל"ש הך חזקה דאאט"ב אלא במקום שבטענתו אוסרה עליו אבל מה שאין אוסרה עליו בטענתו אלא שרוצה להפטר מכתובה ונימא דזה שרוצה לגרשה זה גופא הוכחה שמוכ"ע היא ז"א דהא מוכ"ע אינו מק"ט ואמאי מגרשה ומפסיד סעודתו, אך בזה לא יהי' מיושב דאי חזקת כשרות עדיפא מרוב א"כ יהא מהני ג"כ לענין איסור, וכבר כתבו הראשונים דבאשת כהן לא הוי ס"ס מטעם ספק מ"ע משום דל"ש.

''' וקצת ''' יש להביא ראי' לדברי הרמב"ן ממתני' דבתולה מן הנשואין דאין לה ט"ב, דמוכח דכיון דהי' אצלו קצת ספק כבר לא הוי מק"ט, ואיברא דכאן הוא ענין אחר דשם מטעם שהי' לו קצת חשש אמרינן סבר וקבל, אבל הכא הוא ענין אחר דעפ"י מילתא דל"ש אנו רוצים לומר דלא הי' מק"ט, אכן מצינו כן בריש המוכר פירות דמדמי שם מה דלענין ברור הקנין אמרי' אין הולכין בממון אחר הרוב ולשחיטה קנה לענין דין של ספק במעשה ומוכח דתלוי זה בזה, וא"כ ה"נ יש לדמות בתולה מן הנשואין דהוא ברור קנין למכ"ע שהוא ספק מעשה.

''' ובאופן ''' אחר י"ל דלחדש ולטעון בדבר שאינו מצוי אין טוענים כיון שיש לכל הנשים רוב וחזקה דבתולות נשאות, אבל כיון דמצא פ"פ וע"כ יצאה מדרך הרגיל ועלינו לומר דנבעלה בזה טוענין שפיר, וכן גבי פקדון דטענינן נאנסו היינו נמי כיון דעכ"פ אין מוצאין הפקדון במקומו, ולפ"ז יש לעיין גבי שטר כיס היוצא על היתומים ושהסחורה של אביהם במקומה עומדת במה שלקח על עיסקא ורק שנבא לטעון שמא נאנסו אפשר דלא טענינן וכאן מיירי דידעינן שהסחורה על מה שלקח העיסקא אינה במקומה וצ"ע בזה.

''' ועי' ''' בבית יעקב כתב דמוכח מכאן דלרש"י דסובר דמוכת עץ פתחה פתוח גם טענת דמים אין לה דע"כ הרמב"ם סובר כרש"י דלהר"ח יש לה למוכת עץ טענת פתח פתוח אף שכתובתה מנה וכתב להוכיח כן ממה דאמר שמואל האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובה וקשה דהא מתני' היא, היא אומרת מוכת עץ אני ואי אמרי' דיש למוכת עץ טענת דמים א"כ ע"כ דטענתו הוא בפ"פ ואי נאמנת להכחישו אמאי סבר ר' יהושע דאינה נאמנת הא כל היכי דיש לה מיגו טוב גם ר' יהושע מודה כמש"כ התוס' בדף י"ג ע"א בד"ה רב אסי.

''' אכן ''' ראייתו אינה אלא לשיטת התוס' בריש האשה שנתארמלה דבמגו טוב גם ר' יהושע מודה אבל רש"י הא סובר שם דדוקא בשאין הלה תובעו מודה א"כ לרש"י לשיטתו אין ראי'.