עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/שו" (פסקה)

==כח==

[כח] '''לצורך שבת דומה להתרת נדרים (מגיד), וצריך עיון על רמ"א שכתב אבל וכו' דהא דין החרם והתרתו שוין בזה וכן כתב בספר דברי ריבות סימן ש"ח דחכם רשאי לנדות בשבת לכבודו ורשד"ם סימן ח' כתב דמותר לנדות למי שחילל שבת וכן כתב בספר חסידים סימן ת"ט {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, וכן ראיתי בב"ח סוף סימן שמ"א שפירש דברי מגיד משנה אפילו אין צורך שבת מותר, ולעניות דעתי סבירא ליה לרמ"א דדוקא לצורך שבת הוא דדימה מגיד חרם להתרה אבל כשאינו לצורך שבת אסור בחרם מטעם שכתב הלבוש בהיות טוב וכו', ואף שראיתי במלבושי יום טוב שהקשה עליו זה לשונו מה רעה זו לעשות דין ברשעים אדרבא טובה הוא, עד כאן.'''  ולעניות דעתי לא ראה מה שכתב ספר חסידים שם זה לשון אין גוזרין שני חרמות ביום אחד ואין גוזרין חרם אלא ביום ולא בשבתות שכתיב בו ברכה ויברך אלקים וגו' ולא פירש במה אלא בזה עד כאן לשונו, גם על מגן אברהם הנזכר לעיל שכתב בשם ספר חסידים שם להיפך תימא, ומה שכתב בשם דברי ריבות עיינתי דמעשה שהיה על נידוי תלמיד חכם ובאמת כל מי שאין מקיים פסק דינו או שאין פורע חובותיו מותר לנדות ואין לדמות נידוי שאינו אלא לדבר דבר לשאר עונשים שהם מלאכה אבל עיקר ראייתו מריב"ש סימן ש"צ ובסמוך אביא דבריו שלא התיר אלא כשיש מנהג ואין רוצים לבטלה וכן משמע מב"ח סוף סימן ש"ז דדוקא בירידים גדולים נהגו להקל עיין שם גם בזה עיקר ראייתו שם להתיר מריב"ש הנזכר לעיל, ובאמת צריך עיון דלא ירדו לזה שכתב בספר חסידים ובריב"ש שבסמוך לא נזכר היתר חרם גם מרשב"א ואגור הנזכרים לעיל משמע דאין היתר בזה משום צרכי רבים כדפירשתי, ואפשר דספר חסידים מיירי בחרם גמור שנותנין הקהל על איזה דבר צרכי קהל ולא על נידוי ליחיד לחוד וצריך עיון: