עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/פתיחה" (פסקה)

==כו==

כו) '''בדין''' חמץ שעבר עליו הפסח באונס שלא ידע כלל שיש לו חמץ אם יש לחלק משאר אונסין שהיה יודע שיש לו חמץ רק שהיה אנוס על הביעור:

'''וכתב''' בדברי יוסף סימן י"א ראובן היה בידו מעות שמעון תושב עיר אחרת ושמונה חדשים קודם פסח קנה חמץ ושלח לשמעון והספינה לא הגיעה עד אחר הפסח החמץ מותר באפילה כיון שלא היה ידוע לו כלל ובשו"ת חיים שאל כתב שאחד קדוש הסכים עמו וכתב שדבריו טובים ונכוחים ע"ש ונראה מזה להורות היתר גם כן בעובדא שאירע ששלחו יי"ש ממקום אחד בתוך כלי פוזרר"ע בקיתוניות של זכוכית מגופות וסתומות שקנו בשביל ראובן ממעותיו ובהגיע הספן לנמל מסרו לאיש אחד אוהבו של זה שיהא אצלו עד שישלח בעליו אחריו וכאשר בא שליח ראובן פתח קיתון אחד לטעמו והיה מים ודומה בנפשו שכמות זה גם שאר הקיתוניות נתרוקנו ומלאום מים כמו שרגילות לפעמים שהספנים מריקים כלים של יי"ש וממלאים מים וחזר לביתו ואמר שלא רצה להטריח לקחתו ריקם מאחר שהוא ריק אין בו יי"ש וזה היה זמן מה קודם פסח ועמד כך בבית הנפקד עד עבור הפסח ואחר זמן מצאו ששאר הכלים היו מלאים יי"ש ורק כלי זו הורק והיה למים ונראה דשרי מטעמא שכתב בתשובה הנ"ל דכל שלא הודע אליו ליכא למיקנסיה ואף על גב דכאן יש לומר דכיון שידע ששולחין יי"ש שפיר שייך קנסא דר' שמעון זה אינו לפי עניות דעתי דכל כי האי גוונא לא הוה ליה למידע ולאסוקי אדעתיה כלל כיון דשכיח ומתרמי הכי לפעמים דעבדי דלא מעלי ומכניסין מים תחת יין ומכל שכן כאן כיון דהשליח חזר ואמר לו בסתם שהכלי ריקם בלי יי"ש היה סבור שכדבריו מסתמא כן הוא ואין זה דין אנוס שכתב הרמב"ם והש"ע דידע שיש חמץ אלא שהיה אנוס מלבערו ואף בזה דעת התשב"ץ להתיר כמו שכתבתי לקמן ואף שאין לסמוך בזה נגד דעת הרמב"ם מכל מקום באנוס כי האי גוונא אין כאן חשש הערמה כלל ובכי האי גוונא נראה דשפיר דמי לסמוך על הביטול וצ"ע ומכל מקום הוריתי במקום הפסד לערבו חד בתרי ועיין בשאלות ותשובות בית אפרים {{ממ|אמר המחבר עיין במה שכתבתי אני הדל בעניינים אלו בסי' ח' אות ז' בס"ד}}: