עריכת הדף "אלשיך/דניאל/ג" (פסקה)

== כח ==

ואז המלך כאשר ראם נבוכים ענה ואמר להוציאם מתוך המבוכה כעונה על מזמות לבם בריך אלההון וכו' כלומר אל תשיתו לב אל טענות ותואנות כוזבות כי אין דבר יתייחס אליו הנס הגדול הזה בלתי לה' לבדו וז"א ענה ואמר וכו' וכאשר נשים פנינו אל קוראו אותם בשמותם שדרך מישך וכו' ואשר מיהר לענות הלא נראה מה מתקו דבריו כי נעמו למלל רברבן ברוממות אל בגרונו יוצק זהב רותח בפיו ולשונו כי לא הסיר חסדו בעת ההיא והוא כי המלך היה ירא פן בהתמהם על בלתי מוצאם סבה טבעית אל הצלתם בל יצא עתק מפיהם דאמרו אמור למנאצי ה' כי אין זה כי אם שם אלהים אחרים אשר נקרא על כל אחד מהם עמד להם להוציאם מאור כשדים על כן גם שרמז גם הוא זה למעלה כאשר כתבנו בדברו אתם הניף ידו שנית נגד כל הנקבצים אחרי כן ואמר בריך אלההון די שדרך מישך וכו' כלומר אל ירע לבבכם מהבינו אל המפליא לעשות ולתת כבוד אל שמות הבעלים אשר נקבו בשמותם אך ברכו נא את אלהי שדרך מישך ועבד נגו ולא את אלו אשר שמותיהם אני מזכיר אשר לא אלהים המה כי מבלעדיו אין אלהים והראיה שיודו גם הגוים ערלי לב אשר לא ידעו דרכיו ית' ומעשה תקפו ונפלאותיו הלא היא די שלח מלאכיה ושזיב וכו' כי הלא גבריאל אשר ראה שהצילם מלאכו של אלהי ישראל הוא אשר ידעו פנים אל פנים מאז הכה במחנה אשור ואיך יעלה על לב תועי לבב ישלח ה' מלאכו לעשות רצון אלהי כשדים או שיהיה להם כח לעשות דבר על ידי מלאך ה' צבאות עוד שמת די התרחיצו עלוהי כי הן לו בטחו בבעלים נקבו בשמותם חלילה היה מקום יעלה על רוח עועים כי למען זאת קמו ויושיעום אך אמנה לאפם ותהו נחשבו להם ולא בטחו כי אם בה' אלהיהם כאומרם הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין ואין ספק כי אשר בטחו הוא גאלם ולא זולתו וזהו די התרחיצו עלוהי וראו נא מה גדל בטחונם בו כי מלת מלכא שניו והוא אשר כתבנו למעלה כי בבואם להזכיר גדולתו ית' לומר הן איתי אלהנא וכו' השפל השפילו תפארת רום מלכות נ"נ ולא קראוהו בשם מלך כ"א נבוכדנצר באומרו ואמרין למלכא נ"נ וכו' לומר שעם היותו מלכא קראוהו נ"נ לומר כי לא לבעל מלכות ושררה נחשב הוא לפניהם נגד עבודתו ית' ומה גם לרז"ל האומרים כי בפירוש אתמר לפניו למסים וארנוניות אתה מלך אך לדבר זה אין אתה אלא נ"נ כאיש מיתר העם הבלתי נקרא כי אם בשמו לבד וזהו אומרו פה ראו עתה את אשר גדל בטחונם בו ית' כי הנה ערבו אל לבם לשנות שם מלכות ממני וז"א ומלת מלכא שניו כי מלת ותיבת מלכא שנו לבלתי יקראוני מלכא רק נ"נ לבד ואם כן ודאי אמונה אומן כי אשר התרחיצו עלוהי הוא היה המציל אותם ולא אחר ואולי תאמרו הן אמת כי עם האלהים עשו היום הזה הטוב והישר להקדיש את קדוש יעקב אלהי ישראל אך לא יבצר מהם כי הערו למות נפשם ואולי לא היה נעשה להם נס ולא היה נדרש להם ככל המון הרוגים ושרופים על קדושת שמו ית' או היה עולה חמתי באפי להעבירם בשלח על כבודי המחולל על ידם וגם ה' לא יצילם מידי כי בעל בחירה אני באופן כי הסתכנו לדעת וישימו את נפשם מנגד ותאמרו בלבבכם כי לא מחכמה עשו אך לא כן הוא כי הלא היא חכמתם ובינתם והוא כי כל איש חכם לב הלא ידע ולבבו יבין כי לא החומר והגוף הוא האדם כי הלא עפר מן האדמה הוא וכי אנוש רמה ובן אדם תולעה ומה יתרון עם ה' אלה אשר הגדילם ה' לאמר אליהם אדם אתם וארז"ל אתם קרוים אדם וכו' אך אין ספק עיקרו וטוב איכותו הוא הנפש ואין החומר כי אם התלבשות מה וטפל אליה כדבר שנאמר על בשר אדם וכו' מורה באצבע אלהים אשר דבר כי לא הבשר הוא האדם ובכן רצה ה' לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם יסורין בעולם הזה חלף אשר חלפו חוק הפרו בריתו ית' ומצותיו אשר צוה לטוב להם יען וביען הציל אותם מיסורי הנפש הגדולים בעולם הבא ולהביא עליהם תוכחות מוסר הקטנים והקלים בעולם הזה הבלתי מגיעים רק אל החומר כאיש אשר יכוהו בלבושו לבדו על חטאת עצמו ובגלל הדבר הזה הרוגי מלכות על קדושת ה' נקל בעיניהם ויקבלו בטוב לבב רק את המות ההוא על כי לא השליטם ה' ברוח ונפש כי אם בחומר הנמאס ישימו מרמס מן גו יגורש אך הנפש אז תמלא עלה תעלה מעלה מעלה על שולחן מלכו של עולם ותתענג על ה' בצחצחות לא שערום חכמים ונביאים ועל כן אשר נגע אלהים בלבו יקדישו שמו ולא יבערו ויכסלו להשליך את נפשם אחרי גום להמית נפשותם וחיתם להחיות את גויתם חיי שעה והן הנה היו דברי נ"נ הנה באומרו ויהבו נשמיהון וכו' כלומר אל נא יעלה על רוחכם לחושבם כמסתכנים ובלתי בוחרים בחיים כי הלא לא מסרו ולא סיכנו כי אם את גופם וגשמותם אך לא את נפשותם כי אם תהיה גופם כלה באתון נורא לא תהא נפשותם נשרפת כי הן הוא משוש דרכה ונועם חיותה וז"א ויהבו גשמהון כי לא נתנו את רוחם בלתי אם גויתם ואדמתם להחיות נשמתם ותקל בעיניהם מיתתם כי הלא מצער היא ותחי נפשם ואם תאמרו אלי הלא אם תטיב שאת והגבה למעלה חין ערכם ותפארת רום מעלתם על כל כבוד והלא חרפה היא לך הלא תכלם כי תשבחם על אשר עברו מצותיך וישימו לאל מלתך ומאסו באלהיך והורו באצבע כי אך שקר נחלו אבותיך על כן אמר די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלהיהון כלומר לא אותי מאסו ממלוך עליהם רק על דברת הדת והאלהות וגם לא יאשמו על דבר כבוד אלהי המלך כי לא האמינו באלוה מאלהי העמים מבלעדי אלהי ישראל ויגעלו באלהי המלך אז יאשמו אך לא כן הוא כ"א דרך כלל קיימו וקבלו עליהם די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלההון כי מבלעדו אין אלהים באופן כי גם כי בכלל הנגעלים יהיה אלהי המלך לא משנאתם אותו הם עושים כי אם מאהבת ה' בלבם ולא ימירו את כבודו בכל אלהי העמים אלילים דרך כלל וז"א ולא יסגדון וכו':