עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/ה" (פסקה)

=== והשקה את המים ===
וברש"י: לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, אלא אם כן אמרה טמאה אני. 

לכאו' אם תאמר טמאה אני תרויח שלא תמות, שהלא א"א להרגה בהודאתה בלבד, וא"כ מדוע שהסוטה לא תאמר כן בכדי להנצל ממיתה, וצ"ע. והוסיף אחי הרב אלעזר שליט"א להקשות שמשמע מרש"י שאם קודם שנמחק השם אינה רוצה לשתות לא שותה, והיינו כנראה שמפסידה כתובתה, וא"כ תמוה הדבר לומר שכ"כ בנקל יכולה להנצל וכל הפסדה הוא רק הכתובה. ותירץ אחי הרב הנ"ל (וכך תירצו לי אברכים נוספים) דאה"נ ודאי שאם מסכימה לא לקבל את כתובתה אינה שותה, וכן אם אומרת שטמאה תינצל, אך יסוד ענין השקאת הסוטה הוא להתירה לבעלה, וכלשון הגמ' גבי דוד המלך "ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה ימחה שמי על המים וכו'", ומבואר שכל ענין השקאת הסוטה הוא לאפשר לבני הזוג להמשיך ולחיות יחד, והמטרה היא להוכיח שהיא טהורה, ואין המטרה להעניש את האשה. ואמנם אם היא משקרת היא מקבלת עונש, אך לא זוהי מטרת ההשקאה, ולכן אם מסכימה להפסיד את כתובתה ולהפרד מבעלה, איננו מונעים זאת.

ובהקשר לזה שמעתי מידידי הרב יונתן בקרמן שליט"א שהנה יש לדון מהו הטעם שצריך למחות את שם ה' על המים, האם זהו משום שרק באופן זה שהמגילה נמחית במים הם בודקים את האשה, או שמסתבר מאוד לומר שישנו טעם 'בעצם' למחיית שם ה'. וביאר בזה שהלא "איש ואשה זכו שכינה ביניהם", היינו שהשכינה נמצאת (לא רק באותיות) בתוך האישות שביניהם, ולכן כעת שמבררים אם האשה פגמה באישות, בודקים זאת על ידי שם ה' שנמחה על המים, משום שהקב"ה הינו 'מחותן' ביניהם... [והדברים מתבארים על פי האמור, שאין מטרת המים להעניש, אלא לעשות שלום בין איש לאשתו]. וע"ע בפסוק הבא. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 08:46, 1 בפברואר 2021 (IST)