עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/רעא" (פסקה)

==כג==

[כג] '''שופך וכו'.'''  אבל תוס' בפסחים דף ק"ה ואגודה כתבו דכוס של חובה צריך ליטעום מכוס שיש בה רביעית ואם כן הכא טועם מכוס ראשון ואחר כך מוסיף עליו מכוס השני כמו שכתב סימן קפ"ב סעיף ו' ובודאי אילו היה רואה הרב בית יוסף דברי התוס' היה פוסק כוותייהו {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}. ותימא גדולה אם כן היכי הוכיח הש"ס שם טעמו פגמו מדהוצרך להניח להבדלה למי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת עד אחר המזון ולא התירו לטעום העודף מרביעית הא אכתי קשה אמאי אינו נותן מעט בידו או בכלי אחר וטועם מכלי ראשון ואחר כך מוסיף מכוס שני וכמו שהוכיח תוס' שם דין דכוס של חובה וכו'. לכן נראה לי דאין היתר בזה דהוה ביזוי מצוה אם ישפוך לכלי אחר ויניחו קודם שישתה, או אפשר דחשבינן גם מיעוט זה לפגום דנמשך אחר הרוב שנפגם כיון שהיה בשעת ברכה עמו וצריך עיון, ועוד דהוה ליה למימר לשפוך מעט קודם שיבדיל וישתה ויתקן אחר כך במעט זה. גם צריך עיון להרא"ש ורבינו ירוחם שפסקו דין דשופך וכו' היאך מתרץ קושית תוס' שם, לכן צריך לומר דסבירא להו דדוקא התם דאפשר להניח הבדלה עד אחר ברכת המזון דאיסור אכילה קודם הבדלה הוא קל ודוחין אותו כדי שישתה מכוס שיש בו רביעית אבל הכא דהיה נדחה קידוש היום עדיף לשתות מכוס שאין בה רביעית, ולפי זה צריך לומר שכבר מזוג כראוי עד שאי אפשר ליתן לתוכו עוד מים דאם לא כן לתקנו במעט מים, אלא דסיפא ואם לא היה בו אלא רביעית מצומצם וכו' לא אתי שפיר לפי זה, מיהו יש לומר דתיקון במים גרע יותר משתית כוס חובה שיש רביעית וראיה מדכתב הרא"ש פרק אלו דברים על מה שדייק מירושלמי שהיה מתקנו במים זה לשונו, יש לדחות שהיה טועם קידוש בכלי אחר ומוזגו למחר להשלימו כשיעור, עד כאן, פירוש לא משום פגום שפך לתוכו מים שהיה טועם מכלי אחר אלא משום שבטעמו פחות משיעור רביעית והוצרך לשפוך לתוכו מים להשלימו לשיעור רביעית, אבל היה פגום לא מהני תיקון מים וזה ברור ולאפוקי מעדני מלך שם שלא ירד לעומק דברי הרא"ש בזה עיין שם, הרי דיש סברא שתיקון מים גרע ואף דלדינא משמע דפסק הרא"ש דתיקון מים מהני וכדמשמע פרק ערבי פסחים מכל מקום נשמע סברא שזכרתי. אך קשה מאי תמה הרא"ש שם ובפרק ערבי פסחים על ירושלמי למה לא יבדיל על הכוס ויתננו במים ויכשירנו בברכת המזון, ונדחק דאם כן לא הוה ראוי לשתיה, דילמא דוקא הכי דיבטל קידוש הוא דמתיר הירושלמי בהכי. ובזה מיושב נמי תמיהתי דלעיל דכשם דתיקון מים לא מהני אלא בביטול קידוש כן תיקון יין לא מהני, אבל לפירוש הרא"ש נשאר בתימא. וכן נראה לדינא דלא מהני תיקון מעט מים או יין אלא באין לו כוס שאינו פגום דאז מותר לקדשו ולברך אף על (שאינו) פגום, אמרינן דעדיף יותר לתקן במעט מים או יין, אבל באפשר אין להתיר וכן משמע בספר תניא סימן י"ד ומרדכי ואגודה פרק ערבי פסחים, אבל מבית יוסף ושולחן ערוך סימן קפ"ב לא משמע הכי ועיין סימן רצ"ס ס"ק י':